כשטל לוריא, מורה, יזם חברתי ומייסד קבוצת "מורים מובילים שינוי", עבר על תקציב הסתדרות המורים, משהו לא הסתדר לו. התקציב השנתי העצום, העומד השנה על 485 מיליון שקלים, היה גדול בהרבה מסך דמי החבר שמשלמים 160,000 המורים החברים בו: 59 שקלים למורה פעיל ו- 15 לפנסיונר. הוא תהה מאיפה מגיע הכסף לסעיפים כמו מימון בחירות, שי לחג, תפעול משרדים, תקציבי סיעות, הוצאות פרסום בטלוויזיה וקמפיינים בתקשורת.
לוריא, כמו שאר המורים, היה בטוח שהוא משלם דמי חבר להסתדרות המורים, ומקבל בתמורה שי לחג ויומן מורה בתחילת שנת הלימודים. לא היה לו שמץ של מושג שהוא מזין בעקיפין, מנגנון מסועף עם תקציבי עתק.
"אני יודע משמועות שיש לארגון נכסים כמו בנק מסד ונכסי נדלן", הוא אומר, "אבל בגלל שהארגון הוקם לפני יותר ממאה שנים ונחשב לאגודה עותומנית, אף אחד לא מוכן למסור לי פרטים. מי שמחויב בשקיפות היא המדינה, אז פניתי אליה".
כדי לבדוק אם מדינת ישראל מעבירה כסף להסתדרות המורים, הוא הגיש לפני שמונה חודשים בקשה לפי חוק חופש המידע בעניין והניח שהתשובה תהיה שלילית, כי אין שום סיבה הגיונית שהקופה הציבורית תממן ארגון עובדים יציג.
אז הנה לכם הפתעה: לא רק שמשרד החינוך מעביר כסף להסתדרות המורים, גוף שלא מחויב לדווח על פעילותו לאיש (אפילו לא לחבריו!) ואינו כפוף למבקר המדינה, הוא מעביר הרבה מאוד כסף, סכום דמיוני של 132 מיליון שקלים בשנה, כמיליארד ומאה מיליון שקלים בתשע השנים האחרונות.
לוריא ביקש לדעת מהם הסכומים והתקציבים שהעבירה המדינה להסתדרות המורים לפי חלוקה לסעיפים, מה המקור החוקי להעברות, מי עורך את הבקרה אם הכספים מגיעים לייעודם, באיזה תדירות היא מתבצעת ומה התוצאות שלה.
התברר לו שבשנת 2020, השנה האחרונה שלגביה יש נתונים עדכניים, הועברו 132 וחצי מיליוני שקלים ממשרד החינוך להסתדרות המורים, בנוסף לדמי החבר שהיא גובה עבורה, לפי תשעה סעיפים שונים. מכיוון שבקשת חופש המידע לא כללה את שלל הגופים הכפופים להסתדרות המורים, יתכן שמועברים אליהם סכומים נוספים שאף אחד לא יודע את היקפם.
משרד החינוך הוא זה שגובה את דמי החבר מתלוש המשכורת של המורים. למה המורים לא מעבירים להסתדרות את הכסף באופן עצמאי? אין לסוגיה הזו הסבר הגיוני, מה גם שהורדת הכסף אוטומטית ממשכורתם של עובדי ההוראה הופכת אותם לבני ערובה של הארגון, כיוון שאין להם אופציית ייצוג אלטרנטיבית.
לפי תקציב הסתדרות המורים, עמדה הגבייה מדמי החבר על 86 מיליון וחצי שקלים לערך. 132 מיליוני השקלים, כאמור, מועברים בנוסף לדמי החבר שנגבים עבורה, לפי סעיפים שחלקם נשמעים כמו בדיחה עצובה. קחו למשל את "יומן המורה".
בכל תחילת שנה מקבלים המורים יומן שנתי. חלקם עדיין משתמשים בו בשמחה, אבל חלקם הגדול מעדיפים את האופציה הדיגיטלית, מה שלא מנע ממשרד החינוך להעביר להסתדרות המורים מיליון ושלוש מאות שקלים לקניית יומנים בשנת 2020.
עבור השי לחג שקיבלו המורים, העביר משרד החינוך להסתדרות המורים כמעט 46 מיליון שקלים באותה השנה. רוב המורים בטוחים שהסתדרות המורים היא זו שממנת להם את השי באמצעות דמי החבר, כי הקרדיט הוא שלה - ולא יודעים שהם מקבלים את סט הסירים והמחבתות השנתי ממשרד החינוך בעצם.
בסעיף "תרבות וחברה", שאין ללוריא מושג מה הוא כולל, הועברו שלושה מיליון ומאה וחמישים אלף שקלים.
אחד הסעיפים התמוהים ביותר הוא סעיף "שיפוץ חדרי המורים". אין ספק שצריך לשפץ את חדרי המורים ולהעניק להם את סביבת העבודה המיטבית, אבל למה משרד החינוך לא עורך את השיפוצים בעצמו, אלא מעביר שניים וחצי מיליון להסתדרות המורים, כאילו הייתה קבלן שיפוצים? מה גם שהסכום הזה מספיק בקושי לשפץ עשרה חדרי מורים ברחבי הארץ, ויש עוד מאות חוץ מהם.
עוד סעיף מעורר תמיהה הוא "השתתפות בדמי חבר באגודה מקצועית". משרד החינוך לא רק גובה את דמי החבר מהמשכורות של המורים, הוא מוסיף יותר משלושה מיליון שקלים דמי חבר משלו, ולצדם עוד כשניים וחצי מיליון שקלים לקרן לקידום מקצועי, ו- 15 מיליון לעמותת הגמלאים.
לקרן הרווחה, שאין לאף אחד מושג איך היא פועלת לרווחתם של אנשי ההוראה, מעבירה מדינת ישראל עוד יותר מ-15 וחצי מיליון שקלים על הדרך. בסך הכל, כאמור, 132 וחצי מיליון שקלים.
האינטרס של הסתדרות המורים: להציג את המורים כחלשים ומסכנים
לתשובת המדינה צורפה טבלה מפורטת שנותנת הסבר לכל סעיף ומפרטת את הסכמי השכר, ההסכמים הקיבוציים, פסקי דין של בית הדין לעבודה וחוזרים של נציבות שירות המדינה, שמחייבים את המדינה להעביר את הכסף. זאת אומרת, שבכל הסכם שכר הוסכם על העברת סכום נכבד להסתדרות המורים למען עובדי ההוראה בסעיפים שפורטו קודם.
השאלה היא האם מישהו בודק אם הכסף אכן מגיע לייעודו? התשובה תשאיר אתכם פעורי פה.
"היה מטורף לגלות", אומר לוריא, "שלא נעשתה בכלל בקרה בחמש השנים האחרונות וכמו שהבנתי, במשרד האוצר בכלל לא היו מודעים שכספים בסדרי גודל כאלה עוברים להסתדרות המורים.
בלתי נתפס שמעבירים כסף לגוף לא שקוף, ולא יודעים בכלל אם הוא מגיע ישירות למורים. ארגון עובדים שנאבק עבור עובדיו לא יכול, באותה נשימה, להכריח אותם להיות מיוצגים על ידו ולסרב להקמת ארגונים מתחרים, ובכך לשמר ולהגדיל את כוחו, כשהזרמת הכספים אליו מהמדינה היא חלק משימור הכוח.
"האינטרס העליון של הסתדרות המורים היא להציג את עובדי ההוראה כמגזר מסכן וחלש שזקוק להגנה - והיא זו שיוצאת לעזרתם ומגנה עליהם. נוצר מצב אבסורדי שבו היא דורשת מהמדינה כסף כדי להגן על המורים מפניה. אם היו מחלקים את 132 וחצי מיליוני השקלים האלה ישירות למורים כל אחד מהם היה מקבל 820 שקלים נקיים ממס ביד - ולפחות היינו יודעים שהם אלה שנהנים מהם ולא מנגנון שאף אחד לא יודע מה קורה בתוכו. אין לי ספק שהמורים היו מעדיפים את זה".
ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "המדינה מעבירה כספים לארגוני עובדים על בסיס סיכומים והסכמים שנחתמו לאורך השנים. העברת הכספים לארגוני המורים והפיקוח על השימוש בהם מצויים באחריות משרד החינוך".