טרגדיה רודפת טרגדיה: בימים האחרונים טבעו למעלה מ-10 רוחצים, חלקם מצאו את מותם וחלקם הובהלו לבית החולים במצב אנוש. על רקע מכת הטביעות שחוזרת על עצמה בכל שנה, יצאנו למסע בין סעיפי החוק, הפסיקה והתקנות השונות, בשביל להבין אל מי להפנות את האצבע המאשימה: איך ואת מי ניתן לתבוע על מנת לקבל פיצוי בנסיבות אלו. לצורך כך, שוחחנו עם עו"ד אסף ורשה, יו"ר משותף של פורום הנזיקין בלשכת עורכי הדין, מומחה לדיני ביטוח.
רבות מהטביעות אירעו בחופים לא מוכרזים. האם הנפגע יכול לבוא בטענות לגורם כלשהו, מלבד אל עצמו?
"כעיקרון, כלל החופים בישראל שייכים למדינה, אולם הגורם שנושא באחריות לתחזק ולתפעל אותם, היא אותה רשות מקומית שבשטחה נמצא החוף. חובה זו מוטלת עליה, בין אם מדובר על חוף מוכרז ובין אם זה חוף שאינו מוסדר לרחצה. כפועל יוצא של חובה זו, עליה לדאוג להעסקת כוח אדם ייעודי לצורך שמירה על הסדר הציבורי ושלומם של המתרחצים, ובכלל זה פקחים ומצילים, להציב שילוט מתאים וכו'.
"גם למדינה יש אחריות: מחובת משרד הפנים להפעיל מערך בקרה ולפקח כי הוראות החוק נאכפות ע"י הרשות המקומית וכי אין בשטח החוף ליקויים שהימצאותם מסכנת את המתרחצים. לאור האמור, וחרף העובדה כי הטביעה ארעה בחוף שאינו מוכרז, במקרים לא מעטים עומדת לנפגע או לבני משפחתו האפשרות להגיש תביעת נזיקין".
האם ישנן דוגמאות למקרי טביעה בחוף לא מוכרז שהובילו להטלת חובת פיצוי על הרשות המקומית?
"בהחלט. רשות מקומית אינה יכולה מחד לקבוע כי חוף מסוים אינו מותר ברחצה, אך בו בעת, להתעלם מסממנים מטעים שיוצרים מצג שווא כאילו מדובר על חוף מסודר. כך, לדוגמא, אם בשטחו נמצאת 'פיצוציה' או כיסאות שמוצעים להשכרה, הדבר יכול ליצור מצג שווא של חוף מסודר, ולהוות עילה לתביעה. כך גם בנוגע להימצאותם של מבנה לשירותים, כיסאות להשכרה וכו'.
"לדוגמא, בית המשפט המחוזי בחיפה פסק לפני כשנה כי בני משפחתו של אדם שטבע בחוף לא מוכרז, בסמוך לקיסריה, יקבלו פיצויים ממועצה אזורית חוף הכרמל בסך 1.4 מיליון שקלים - בתוספת ל-300 אלף שקלים של הוצאות המשפט. השופטים קבעו כי המועצה האזורית אינה יכולה מצד אחד לגבות כסף על ניקיון, חניה ואוכל - ובכך להזמין אנשים למקום - ומצד שני לטעון כי החוף אינו מוכרז.
המשפחה טענה כי השלטים אשר נכתב בהם כי הרחצה אסורה מפוזרים באופן לא מספק. עוד נטען, כי 'הנתבעות לא עשו דבר כדי למנוע את הרחצה בחוף זה, והדבר מצביע על התרשלות חמורה מצד הנתבעות, והודאה מטעמן שצפו את האירוע הטרגי ולא נקטו את מלוא האמצעים על מנת למנוע אותו'. מנגד, המועצה טענה להגנתה כי האירוע נגרם בשל רשלנותו הבלעדית של המנוח, אשר נכנס לשחות בחוף לא מוכרז, התעלם משלטי האזהרה ומאזהרות כלי התקשורת כי הים סוער, נכנס למים אף שאינו שוחה היטב ולא נהג כפי שאדם סביר ונבון היה נוהג בנסיבות המקרה.
"במקרה נוסף, נחתם הסדר פשרה ע"ס -1,506,647 שקל, אשר קיבל תוקף של פסק דין ליורשיה של אישה בת 70 שנמצאה ללא רוח חיים באחת מבריכות הגופרית הרדודות בצפון הארץ. התובעים טענו שמדובר היה ברשלנות עקב אי-הצבת מציל והעדר השגחה, גם כאשר מדובר בבריכת גופרית עם מים רדודים. הנתבעים טענו שמדובר בבריכה רדודה שאינה בריכת שחייה ואינה דורשת מציל, וכן כי סיבת המוות לא הייתה טביעה אלא אירוע לבבי או מוחי. בית המשפט דחה את טענות הנתבעים, והציע פשרה בשיעור של כ-1.5 מיליון שקל, אשר התקבלה וקיבלה תוקף של פסק דין".
מעבר לחובת האחריות של הרשות, מה הן למעשה עילות התביעה כנגדה?
"ישנן כמה וכמה עילות. ראשית, כאמור, אי קיומו של גידור שמונע כניסה לחוף או אי הצבה של שלטים, מצופים, דגלים ואמצעי אזהרה אחרים. כמו כן, על הרשות למנוע באופן אקטיבי כניסה של מתרחצים לחופים לא מוכרזים. במקרה בו מדובר על חוף מוכרז, עליה להזהיר את המתרחצים על הפסקת מתן שירותי ההצלה באמצעות כריזה.
לצד זאת, גם אי מתן מידע והסבר מפורט וברור בדבר הסיכונים הקיימים באופן ספציפי בכל חוף וחוף, מהווה עילה לתביעה. במסגרת חובה זו, על הרשות ליידע ולהתריע מפני לסכנות מיוחדות, מלכודות, בורות, מערבולות וזרמים, בשל תנאי החוף".
ישנם לא מעט חופים בהם לא ברור היכן מתחיל ומסתיים תחום החוף המוכרז. מה הדין במקרים אלו?
"תיחום של גבולות החוף המוכרז מהווה חובה קשיחה שחלה על הרשות המקומית, ובאין שילוט ברור או הפרדה ברורה, הדבר עולה לכדי עילה לתביעת רשלנות. כך למשל, בית המשפט העליון פסק בתביעה שהוגשה בנסיבות כאלו, וקבע כי העירייה הציגה מצג שווא לפיו ניתן לרחוץ בים, לא תחמה את חוף הרחצה ולא מנעה מהציבור והנפגע לרחוץ באזור שאינו מוכרז לרחצה. כן נקבע, כי המדינה, למרות ביקורים במקום, לא התריעה ולא דרשה הצבת שלטים בחוף הים".
כיצד מחשבים את הפיצוי אותו יקבל הנפגע?
"מטרת הסעד בתביעת נזיקין היא להשיב ככל שניתן את המצב של הנפגע לקדמותו טרום הנזק. אי לכך, בית המשפט נדרש להעריך את שווי הפגיעה ולקבוע פיצוי בגובה שיעמיד את הנפגע במצב דומה (ככל שניתן) לזה בו היה אלמלא פגיעתו. לצורך כך, קיימת חלוקה עקרונית בין שני סוגי נזקים: נזק ממוני ושאינו ממוני. במסגרת הנזק הממוני, נכלל בין היתר, הפסד ההשתכרות, הוצאות רפואיות, הוצאות ניידות ועזרה מהזולת. לצד זאת, לנפגע או לבני משפחתו עומדת האפשרות לקבל פיצוי גם בגין עגמת הנפש, הכאב, הצער והסבל אשר הינם מנת חלקם כתוצאה מהפגיעה נשוא התביעה וכן פיצוי בגין תוחלת חייו שהתקצרה עקב פגיעתו".