שם: שי פלדמן, בן 47, מנכ"ל קבוצת סמלת.
מי אני: שאפתן, רעב, אנרגטי, מסתגל מהר למצבים משתנים, איש משפחה ואוהב מאוד אנשים.
שורשים: משפחתו של אבא גרה על גבול טרנסילבניה ברומניה, ורובה נכחד בשואה. הם עלו לארץ אחרי קום המדינה והתיישבו ברמת גן. סבא עבד במס הכנסה, סבתא הייתה תופרת. הצד השני מאוסטריה. סבא היה במחנה השמדה, הצליח לברוח ממנו לקראת סוף המלחמה והצטרף לפרטיזנים.
את סבתא, שהגיעה מטרנסילבניה, הכיר אחרי המלחמה. הם עלו לארץ באוניית מעפילים כשסבתא הייתה בהריון עם אמא, גורשו לקפריסין והגיעו ליפו אחרי שנה. סבא עבד בקופת חולים וסבתא הייתה עקרת בית.
ההורים נפגשו דרך חברים, התחתנו, עברו לנווה מונוסון ומכיוון ששניהם היו בנים יחידים, החליטו להקים משפחה גדולה והולידו חמישה ילדים, אני הרביעי במספר. אבא הקים את "סריגי תמר", מפעלים לייצור בדים.
שנות ה- 60' וה- 70' היו שנים של פריחה בענף וסבא פיתח וייצר בגדי קטיפה למותגים גדולים בעולם, עד שבסוף שנות ה- 90', כשהענף הפסיק להיות רווחי והוא הגיע לפנסיה, המפעלים נסגרו. אמא הייתה עובדת סוציאלית והיום היא מנהלת את מועדון הגיל השלישי בסביון.
הילדות שלי: נווה מונוסון. המצב הכלכלי בבית היה טוב וההורים הקפידו לתת לנו חינוך כלכלי מגיל צעיר. אבא פיתח את שיטת הנקודות. אם תלינו כביסה או ניקינו את הבית, קיבלתי נקודות, וביום שבת היינו עושים סיכום וכל נקודה הייתה שווה שקל. בגיל 14, כשרציתי לנסוע לאילת וביקשתי מההורים שיתנו לי כסף, אבא אמר שלבקש כסף זה לחלשים ואני צריך לעבוד כדי להרוויח אותו, אז עבדתי במפעלים ומימנתי את הנסיעה לבד.
בתיכון ביליתי בצופים, היה לי אופנוע, שיחקתי כדורגל מקצועני ולמדתי במגמת גיאוגרפיה וכלכלה. בגיל 16 עברתי תאונת אופנוע, שמו לי פלטינה ברגל ונאלצתי לפרוש מכדורגל. חשבתי שאמשיך את העסק של אבא, אבל עם השנים הבנתי שהטקסטיל לא נמצא במקום טוב והיה לי חשוב לפתח קריירה בדרך שלי.
אחרי שנלחמתי לשרת בגלל הפציעה בתאונה, שירתי בתותחנים ואחרי השחרור טסתי לדרום אמריקה לשמונה חודשים של טראקים וחיפוש עצמי, וחזרתי ללמוד כלכלה וניהול במכללה האקדמית תל אביב יפו, שהיום אני חבר בוועד המנהל שלה.
AIG: חיפשתי עבודה בשעות הערב. AIG הציעו עבודה במשמרות במוקד הטלפוני וזה הסתדר לי מצוין עם הלימודים. נמשכתי לעולם השיווק והפרסום ומכיוון שהתבלטתי בין נציגי המכירות, כשמנהלת השיווק יצאה לחופשת לידה, הייתי אמור להחליף אותה לשלושה חודשים. כשהחליטה לא לחזור בכלל, נשארתי מחליף קבוע במשך 21 שנים. בהתחלה כמנהל פרסום, אחר כך מנהל שיווק, מוצר וסמנכ"ל שיווק ומכירות. ואז אותרתי על ידי החברה העולמית והתחתי מסלול בחו"ל.
שירי: אשתי, למדה תקשורת, עבדה בתחום יחסי הציבור מגוון תפקידים והייתה סמנכ"לית לקוחות במשרדו של רני רהב. אחרי שהתאומים שלנו נולדו בלידה מוקדמת, היא לקחה חופשה כדי להיות איתם ועשתה הסבה מקצועית להומיאופתיה והיום יש לה קליניקה פרטית. שירי ואני לא רק אוהבים אחד את השני, אנחנו חברי אמת, ההחלטות שלנו משותפות ואנחנו תומכים אחד בשני, היא מתנת חיי. יש לנו שלוש בנות ואנחנו גרים בנווה מונוסון.
רילוקיישן: טסנו לפריז לשנתיים, ואני מוניתי למנכ"ל של אחת מחברות הבנות שאחראית על תחום ביטוח החיים והבריאות במערב אירופה, הבת ההקטנה נולדה שם. עברנו להונג קונג, כדי להקים את הפעילות של חברת ביטוח שווייצרית, מהגדולות בעולם, וקיבלתי אחריות עם הפעילות בסין, טאיוואן, יפן ואוסטרליה, ואז החבר'ה מ - AIG משכו אותי בחזרה לחברה. חזרתי כסמנכ"ל שיווק של 40 מדינות, אחרי המשבר של 2008 ומהונג קונג עברנו ללונדון.
ישראל: אחרי שנתיים לקחתי על עצמי את ניהול הסניף הישראלי, אחרי ש- AIG קנתה את הבעלות המלאה עליו. התכנית הייתה שאחזור למקסימום חמש שנים ואמשיך לתפקיד הבא. וכשהציעו לנו לעבור לניו יורק, שירי ואני ישבנו, הסתכלנו אחד על השנייה, ואמרנו והבנו שמישראל כנראה לא נצא באופן קבוע. שירי אמרה לי, תיסע כמה שאתה רוצה, אבל הבית שלנו הוא פה.
יכולתי להתקדם לחברת ביטוח יותר גדולה, אבל אחרי 20 שנים בתחום הביטוח, כשקיבלתי את ההצעה מסמלת, שמחתי. ולא, לא עזבתי את AIG בגלל מגבלת שכר הבכירים, אלא מתוך רצון לגוון את התחום הפעילות.
סמלת: יבואנית הרכב הכי מעניינת בישראל, שמובילה בשלושה תחומים: רכבי ארבע על ארבע, כשבמרכז ג'יפ וסובארו, רכבי היוקרה, עם פרארי מזראטי, אלפא רומיאו, אבארט, ורכבי ההובלה - מותג המשאיות איווקו, דויטש ראם ופיאט דוקאטי - ויש את הפיאט 500 החשמלית. אסטרטגית אנחנו מתמקדים במי שמעוניין במשהו שהוא מעבר לפונקציונאליות של מעבר מנקודה א' ל - ב'.
אנחנו מרחיבים את מעגל השירות ללקוחות, לתת אופציות למימון, סוכנות ביטוח ופעילות "סמל"ת כמו חדש", רכבי יש שניה של סמל"ת שאנחנו עושים להם תהליך של השבחה ופעילות ליסינג, מעטפת שלמה ללקוחות
השפעת המשבר הכלכלי: ככל שהיא תהיה, אנחנו עדיין נמצאים בשלבים מאוד מוקדמים שלו, אבל אם אכן יהיה משבר הוא יגיע גם לעולם הרכב. אנחנו מתבססים על יצרנים בינלאומיים והאינפלציה מגיעה גם לשם. מחיר הרכיבים עולה ומהצד השני גם הלקוחות שלנו עלולים לסבול מעליית הריבית. גם תחום הפרמיום לא חסין משבר.
שבבים: המעבר הכי חד מתחום הביטוח לרכב, הוא שבביטוח מוכרים פוליסה ומדפיסים כמה דפים. ברכבים יש כל כך הרבה פריטים מורכבים טכנולוגית. משבר השבבים הולך ומתרחב. כבר ב - 2020 היצרניות נכנסו לפאניקה והיקפי יצור הרכבים ירד באופן דרסטי. כשהבינו שהפגיעה לא תהיה בריאותית אלא כלכלית, מצאו שיש מחסור בהיצע ומאז הן מנסות לסגור פערים.
מצד אחד יש ביקוש שלא נענה ומהשני, לא חזרו לייצור מלא ובגלל הצריכה של מוצרי אלקטרוניקה כשאנשים ישבו בבית, נוצר גם מחסור עצום בשבבים. אם חשבנו שהמשבר מאחורינו, פרצה המלחמה באוקראינה שהקשתה עוד יותר על תהליכי הייצור וקשיי האספקה רק גדלו. אנחנו לוקחים הזמנות מלקוחות וזמני האספקה הם בין שלושה לשישה חודשים.
פקקים בנמל: משפיעים יותר על יוקר המחיה, אבל בתחום הרכב ההשפעה שלהם קטנה יחסית.
יבוא אישי: השוק פועל בחופשיות והיבוא האישי מתבצע בכמויות קטנות יחסית.
מכוניות חשמליות: אחת הסיבות שרציתי לעבור לתחום הרכב, היא בגלל שהוא נמצא בנקודת פיתול משמעותית בהרבה תחומים, ואחד מהם הוא חשמול הרכבים שמשנק בשנה האחרונה. נושא זיהום הרכבים נמצא במוקד, בעיקר באירופה, שם הרגולציה עושה תיעדוף לרכבים חשמליים. בארץ יש ביקוש לרכבים חשמליים, היברידים ופלאג אין בגלל מחירי הדלק. הפיאט 500 היא הרכב החשמלי העיקרי שלנו.
סין: בשנים האחרונות יש התעצמות של סין בייצור רכבים חשמליים והיא הפכה למעצמת רכב שמספקת כשליש מהרכבים בעולם. יש שם מגוון רחב של מותגים ברמות תמחור שונות. גייסנו בכיר סיני מקומי, שעשה עבורנו מיפוי של חברות הרכב וחתמנו על הסכם עם FAW, שמייצרת ארבעה מיליון רכבים בשנה, ומתמקדת ברכבי יוקרה. הונגצ'י שאנחנו מייבאים לישראל בשנה האחרונה הוא אחד מהם.
מכוניות אוטונומיות: לכל הרכבים שלנו יש יכולות אוטונומיות כאלה או אחרות, והרמה שלהם עולה כל הזמן. חשבו שכבר ב- 2022 יסתובבו פה רכבים אוטונומיים, אבל בגלל בעיות רגולציה זה ייקח זמן רב יותר ממה שצפו, בעוד 4 - 5 שנים.
קרן לתחבורה חכמה: חברנו לקבוצת "דן" והקמנו קרן שמשקיעה בחברות הזנק מקומיות בתחום האוטוטק, כרגע כ - 50 מיליון שקלים, ונסייע להם עם הקשרים שלנו בעולם. יש אלינו פניות מגופים במביעים עניין בהשקעה בהן.
מנורה מבטחים: אני דירקטור בחברה. בכל זאת, הייתי 20 שנים בתחום הביטוח ואני רוצה לשמר את היכולות שלי.
פנאי: מקפיד על ריצה ופעילות ספורטיבית ועושה אימוני כוח, גם כשאני בנסיעות לחו"ל. זה הזמן היחיד שיש לי עם עצמי. אני חובב רכב, לא נוסע על פרארי, אלא בטיולים ברכבי שטח. אני פחות הטיפוס של 250 קמ"ש באיילון.
צופה פני עתיד: להמשיך להוביל את המהפכה והשירות הנדרשים ולהעביר את התשוקה שלנו ללקוחות.
הריאיון עם שי פלדמן, יתפרסם גם בגיליון "עסקים" של מעריב, שישי, 15.7