"אני לא מכיר אף אתר אינטרנט עם מדיניות פרטיות גמישה כל כך כמו זו של אי-ביי ", אמר בשבוע שעבר ג'וזף סליבן. בהמשך יסביר סליבן למה כוונתו במונח "גמישה". סליבן אינו יזם צעיר ונלהב המנסה לשכנע קרנות הון סיכון להשקיע בו. הוא מנהל "אכיפת חוק וציות" ויועץ בכיר בבית המכירות הגדול בעולם - אתר האינטרנט eBay.com.
סליבן אמר את הדברים לחוקרים בכירים של רשויות החוק השונות בארה"ב בכנס "Cyber Crime 2003" שנערך במדינת קונטיקט. שום עיתונאי לא הוזמן להרצאה, ולא בכדי. לידי "הארץ" הגיעה הקלטה של ההרצאה, שבה נשמע סליבן מסביר כיצד אי-ביי תעביר כל פרט על הגולשים באתר שמעניין חוקר פלוני, מרשות אכיפה זו או אחרת, אם הוא רק יבקש. "אין צורך בצו בית משפט", אמר סליבן וסיפר, כיצד החברה מעסיקה חצי תריסר חוקרים שבודקים "גולשים חשודים" ו"התנהגויות חשודות", הכל בשם הפטריוטיות הגואה מאז 11 בספטמבר.
"אי-ביי" הוא אתר המכירות הפומביות הגדול בעולם. כ-62 מיליון משתמשים רשומים מוכרים וקונים פריטים שונים ומשונים באמצעות האתר, הגובה עמלה על כל פריט שנמכר דרכו. כ-150 אלף גולשים, על פי סליבן, מתפרנסים בלעדית מהאתר, חלקם אף עזבו את עבודתם המקורית כדי להיהפך ל"קניינים" ו"מוכרנים" באי-ביי. שיטת המכירה פשוטה: אדם נרשם לאתר, מוסר את פרטיו, ומאשר שהוא מקבל את תנאי המשתמש ומדיניות הפרטיות של האתר. לאחר מכן הוא מקבל מספר זיהוי, שישמש אותו בעת פעילותו באתר. בכל פעם שגולש מוכר פריט, ממלא הקונה טופס משוב, המספר לשאר הגולשים כיצד התנהג אליו אותו מוכר, אם הוא שלח את המוצר בזמן, וכדומה. כך יכולים גולשים אחרים שלא לרכוש פריטים מאנשים שקיבלו משובים גרועים.
סליבן מספר בהרצאתו, כי אי-ביי שומרת ומתעדת כל פריט מידע שעולה ושעלה לאתר שלה מאז הוקמה ב-1995. בכל פעם שמישהו מציע לקנות משהו, בכל פעם שמישהו מוכר משהו, בכל פעם שמישהו כותב משהו על מישהו, אפילו בכל פעם שהחברה עצמה מבטלת מכירה מסיבה זו או אחרת, היא מתעדת ושומרת את כל הנתונים.
לכאורה השמירה על פרטיות הגולשים, שמעשיהם ברשת מתועדים בקפדנות כה רבה, אמורה להיות הדוקה במיוחד באתר כמו אי-ביי, ששמו הטוב בקהילת הגולשים הוא אחד מנכסיו העיקריים. אלא שבארה"ב, בעידן שלאחר מתקפת הטרור של 11 בספטמבר ולפני מלחמת המפרץ, עזרה ל"כוחות הביטחון" נחשבת משימה פטריוטית ממדרגה ראשונה. סליבן משתלב היטב במגמה זו.
מי צריך צו
"אנחנו לא מחייבים אתכם להציג צו זימון (subpoena), למעט מקרים יוצאי דופן", אומר סליבן לנוכחים בהרצאתו. "כל מי שמשתמש באתר שלנו ולוחץ על כפתור 'אני מסכים' (לתנאי הרישיון), כאילו אמר שהוא מסכים שנעביר את כל הפרטים שלו לשלטונות החוק. משמעות הדבר היא, שאם אתה איש חוק, כל מה שאתה צריך לעשות זה לשלוח לנו פקס עם בקשה למידע, לשאול מי עומד מאחורי מספר הזהות של המוכר, ואנחנו ניתן לך את השם, הכתובת, את היסטוריית המכירה שלו ופרטים נוספים, זאת בלי צורך בצו. אנחנו רוצים שאנשי החוק יבלו באתר שלנו, יחקרו את האתר שלנו", הוא מסביר ומוסיף, כי מדי חודש הוא מקבל כ-200 פניות רשמיות ועוד כמה מאות פניות בלתי רשמיות בצורת דואר אלקטרוני או פקס.
המשמעות פשוטה. פקס אחד לאי-ביי מאחד מאנשי החוק - חוקר משטרה, חוקר אן-אס-אי (סוכנות האיסוף של המודיעין האמריקאי), סי-איי-אי, אף-בי-איי, אולי אפילו ריינג'ר של אחד הפארקים הלאומיים, ואי-ביי שולחת לו את המידע הבא: השם המלא של המשתמש, כתובת הדואר האלקטרוני שלו, כתובת מגוריו המלאה, מספר הטלפון בביתו, שם החברה שבה הוא עובד, הסיסמה שבה הוא משתמש, הכתובת שאליה הוא מבקש שישלחו לו את הפריטים.
בנוסף, אי-ביי תשלח את ההיסטוריה של הפריטים שבהם התעניין, המשובים שקיבל, ההצעות שהציע, המחירים ששילם, ואפילו המסרים ששלח בקבוצות הדיון השונות באתר. חשוב מכך, אי-ביי יכולה לציין לחוקרים עם מי מהגולשים עמד אותו אדם בקשר, ובכך תספק רשת שלמה של אנשים שפרטיהם נהפכו בין רגע נחלת הממשל.
עו"ד נמרוד קוזלובסקי, תלמיד דוקטורט באוניברסיטת ייל ומחבר הספר "המחשב וההליך המשפטי", שמע את ההרצאה ולא האמין למשמע אוזניו. "ההסכמה שניתנת בחוזה הצרכני למול גוף מונופוליסטי יש לראותה כ'הסכמה כפויה', בהעדר יכולת ברירה חופשית או חלופה של ממש שלא להסכים. ודאי שאין זו 'הסכמה מודעת', בהעדר ידיעה אמיתית של הגולשים על הפגיעה הצפויה בזכויותיהם החוקתיות לפרטיות כתוצאת אותה 'הסכמה' הניתנת עם הכניסה לאתר", הוא אומר.
קוזלובסקי הוא חלק מקבוצת ISP - Information Society Project בבית הספר למשפטים באוניברסיטת ייל, העוסקת בהשפעתם של אמצעי התקשורת החדשים על מבנה החברה. לדבריו, החוק האמריקאי מגביל ביצוע חיפוש בביתו או על גופו של אדם במבחן הסבירות ומתנה ככלל חיפוש בבקרה ובצו בית המשפט, או בהסכמתו של האדם לחיפוש. "במקרה שלפנינו האתר מחתים את הגולש על מסמך, שלפיו הוא יכול לעשות בפרטיו מה שהוא רוצה. הוויתור שאי-ביי מכתיבה בחוזיה הוא ויתור על זכותו של הפרט להגנה מפני השלטון, שכן מרגע שהפרט חתם על החוזה אי-ביי מזמינה את השלטון לעשות במידע ככל העולה על רוחו", הוא אומר.
עיון קצר באתר החברה מגלה את ה"חוזה למשתמש", שאותו אמורים הגולשים לקרוא ואחר כך לאשר את תנאיו. אורכו של החוזה 4,023 מלים. באחת הפסקאות מוזכרת "מדיניות הפרטיות" של האתר. גולש שילחץ על הקישור יופנה למסמך נוסף, המונה 3,750 מלים. רק אחרי 2,390 מלים המסמך מספר את מה שסליבן סיפר לרשויות החוק: הפרטיות של הגולשים היא בידי אי-ביי. האם מישהו באמת קורא את מדיניות הפרטיות של החברה?
דובר אי-ביי, קווין פורסגלוב, אומר בראיון ל"הארץ", כי "המשתמשים נדרשים לקרוא ולהסכים למדיניות האתר לפני שהם יכולים לעשות בו שימוש. אנחנו מספקים קישור למדיניות הפרטיות שלנו בכל עמוד ועמוד באתר שלנו ומספקים תקצירים של מדיניות זו - הכל כדי שהגולשים יכירו את המדיניות שלנו".
נעבוד בשבילכם
ואולם אי-ביי אינה מסתפקת רק בה
האח הגדול הווירטואלי מתעד אותך, הוא גם ימסור אותך לשלטונות
יובל דרור
20.2.2003 / 11:06