הנגיף המכונה 19COVID , שנכנס לחיינו לפני כמעט שנתיים וחצי, הוא אחד מהנגיפים שהשפיעו על תרבות הצריכה ויוקר המחיה - ולא רק בישראל.
אלא שלישראל יש בכל זאת מאפיין ייחודי: ההבנה של השחקנים בשוק לפיה הישראלים הם צרכנים עם זיכרון קצר, שטובים בלאיים אך לא בלבצע. הישראלים אולי בוכים, מעלים פוסטים זועמים לרשתות ומחליטים בכל יומיים להחרים את המוצרים של מפקיע-המחירים התורן, אבל בסופו של דבר רובנו סותם את הפה וממשיך לשלם ביוקר.
לפעמים נדמה שאנחנו מקבלים את יוקר המחיה כאילו היה גזירה משמים, אנחנו מנסים "לחיות לצד המגפה" ממש כמו שעשינו במשך השנתיים וחצי האחרונות שבהם ניסינו לנהל שגרת חיים לצד הנגיף.
הבעיה עם נגיף יוקר המחיה היא שטרם פיתחו לו חיסונים והוא ממשיך להתפשט ולהתרחב.
זה לא שאין ניסיונות להחדיר מסרים צרכניים חכמים לתרבות הצרכנית שלנו, אבל בפועל מה שקרה הוא שנפתח חלון הזדמנויות שבמסגרתו לא רק כל יצרן ויבואן, אלא גם כל פקיד ממשלתי עושה כטוב בעיניו: אלה מעלים מחירים - וההוא מעלה מסים, כאילו רמת החיים שלנו נמצאת בעלייה מתמדת.
שקר התורים בנתב"ג
מי שסבור כך אוהב להפנות את המבט שלנו לעבר התורים הארוכים בשדות התעופה, כשהוא שוכח את העובדה שנופש בחו"ל עולה לנו פחות מנופש בישראל. אם סמל העממיות לפני כמה עשורים היה קמפינג באחד מחופי הכנרת, הרי שעתה החליף אותו "הכל כלול" באחד מאיי יוון או באנטליה כאופציה הזולה ביותר לנפוש בחודשי הקיץ.
למרות "משבר המזוודות" עדיין מדובר בסטייל אחר ובחוויה מרגשת יותר עבור רוב הצרכנים. ביצענו בדיקה מדגמית לנופשים באוגוסט 2022, לחופשה בת ארבעה לילות וחמישה ימים באילת. חופשה במלון 5 כוכבים ממוצע על בסיס לינה וארוחת בוקר, כולל טיסת פנים הולך ושוב, תעלה לזוג כ- 5,800 שקל. נופש מקביל באתונה שביוון במלון 5 כוכבים כולל טיסות והעברות, על בסיס לינה וארוחת בוקר יחזיר לכם קצת עודף לשופינג מ- 5,000 שקל בלבד.
התורים בנתב"ג מטפחים את השקר לפיו מצבנו הכלכלי טוב
עם תחילתו של משבר הקורונה רשתות השיווק והמרכולים בעולם קמעונאות המזון ומוצרי הצריכה הפכו לעסק הנחשק ביותר, עד שכל בעל עסק היה בטוח שהסבה לתחום המרכולים תהפוך אותו לרמי לוי הבא. אך לא כל הנוצץ זהב: מדובר במקצוע מורכב ומתוחכם יותר מרוב תחומי השיווק.
הבעיה הייתה שעם ההיסטריה - בין אם אמיתית או מדומה - בגלל חוסרים, סגרים ומחלות, הבינו כל העוסקים בתחום, מהקמעונאים, דרך היבואנים, היצרנים ועד למקבלי ההחלטות, שהישראלי הנואש מוכן לשלם כל מחיר - לא רק עבור אלכוג'ל או מסכה (זוכרים?) אלא גם עבור תבנית ביצים שנמכרת בשוק השחור. הקורונה, יותר מאשר היא הפילה חללים בקרבנו, שיבשה את מנגנון קבלת ההחלטות הצרכני שלנו.
גם השלטון הצטרף לחגיגה
מי שחושב שהחמדנות היא מנת חלקם של מי שמרוויחים משיבוש שרשרת המזון, מוזמן לשאת עיניו אל מסדרונות השילטון: חוק הפיקדון הוא כישלון מוחלט שפגע ברווחת הציבור (כשבמקביל נעלמו המיחזוריות מרחובות הערים!). שיהיה ברור: שום דאגה לסביבה או לבריאות הציבור לא הייתה כאן, אלא רק רצון להעשיר את קופת המדינה בעוד כמה מאות מיליוני שקלים על חשבון השכבות החלשות בחברה הישראלית.
החלטה נוספת היא המס העצום על כלי אירוח חד פעמי בלי לתת מענה או הטבות לפתרונות שמטיבים עם הסביבה אלא גזרה שכולם מרוויחים בה למעט הצרכן, היצרן מגלגל מחזור גדול יותר ואיתו הקמעונאי שומר על מחזור המכירות, למרות שהוא מוכר פחות פריטים. גם האוצר מצליח לגלגל לכיסו עוד מס שישביח את שורת ההכנסות של הממשל על חשבון הציבור.
אפילו העלייה המטורפת במחירי הדלק (בואו נקווה שלפחות היא הגיעה סוף סוף לפרקה) הייתה פגיעה נוספת בשכבות החלשות שאינן נהנות מרכב חברה.
הוצאות התחבורה למשפחה זינקו בקרוב ל-20%, אבל למה שזה יעניין מישהו מהפקידים שנלחמו על הבלו כאילו היה מדובר בבונוס השנתי שלהם? לא רק שהם נהנים מרכב צמוד על חשבון המדינה (שזה בעצם על חשבון כולנו) אלא שדוחות נסועה מראים שהם עושים ברכב הממשלתי הרבה יותר קילומטראז' מהאזרח הממוצע שנאלץ לשלם מכיסו תמורת כל תדלוק.
כל הגזרות ממסתכמות, במקרה הטוב, להוצאה עודפת של אלפי שקלים בשנה. מאיפה הכסף? מהבנק כמובן, שם עלה מאוד הרווח על הכסף (כלומר הרבית), מה שמבטיח שורת רווח לא רעה בכלל לגופים הפיננסים שגם כך מרוויחים מיליארדים.
חלב שנשפך
בימים האחרונים אנו נתקלים בתופעה במדפי המקררים במרכולים: חוסר בחלב הומוגני. למה במדינה מתקדמת שבה השוק יודע לפעול לפי תחזיות נוצר חוסר במוצר בסיסי כל כך?
חלב הומוגני של טרה או תנובה, בשקית או בקרטון, 1% או 3% נמצא תחת פיקוח ומחירו לצרכן עומד על 5.94 שקל (לליטר חלב בקרטון).
ולא רק בחלב: דפוס דומה ראינו בימים שלפני הוצאת מוצרי החמאה מפיקוח, עת זינק מחירם של המוצרים המקבילים, גם החוסרים בביצים שגרמו לפאניקה צרכנית ובולמוס של רכישה עודפת, הביאה להתייקרות המחיר המפוקח ב-6.5%.
השאלה היא לא רק מדוע התייקרו הביצים המפוקחות, אלא איך לא צפינו מעולם חוסרים בביצי החופש שתופסות את שטחי המדף ועולות לנו 45% יותר מהמוצר המפוקח? איך מעולם לא חסר חלב "מועשר" ויקר יותר? מסקנה - חוסרים נוצרים כנראה רק בשוק המפוקח...
בימים אלו תפס הלחם את מקומו בשיח הציבורי. ובכן, המוצר המפוקח עולה לנו פעמיים: פעם ראשונה במשקל שנותן תמורה רעה יותר ליחס בין שקל לגרם לחם - ובפעם השנייה כשאושרה עליית המחירים, דווקא בחודש שבו מחירי חוזי החיטה צנחו ב- 35%.
שער הדולר כמשל
לא כל הטענות של היצרנים והיבואנים תלושות מהמציאות, הבעיה היא בכיוון שהוא תמיד חד-סיטרי. כך למשל, יבואן שמייבא לארץ סחורה מארה"ב או יצרן שרוכש את חומר הגלם שלו בחו"ל בדולרים, נשחק כהוגן תחת העלייה בשער החליפין של הדולר מול השקל. לכן הגיוני שייאלץ לעלות את המחיר, נכון?
העניין הוא שאותם יצרנים ויבואנים בדיוק לא עשו לנו אפילו הנחה של שקל כשהדולר התרסק וצנח במשך שנים ארוכות. למה לא? אז הם סיפרו לנו על כך שהרווח שלהם משינוי שער החליפין של המטבעות מול השקל, הוא בקושי פיצוי על עלייה ביתר הוצאות הייצור - והצרכן הישראלי שלכאורה שונא "לצאת פראייר", אכל את הלוקש (במקרה של מחיר הפסטה, תרתי משמע).
בכמה כל זה מסתכם? ובכן בנגיף הקוביד-19 פתחנו - ועמו גם נסיים: מגפת הקורונה על סגריה וחיסוניה, עלתה למדינה עשרות רבות של מיליארדים. אז הזהירו אותנו שההוצאה מעמיסה חוב של עשרות אלפי שקלים על כל אזרח ישראלי למשך השנים הבאות.
נחשו מה? הוצאות הקורונה כבר מזמן מאחורינו, אבל הפוסט-קורונה הכלכלית משמעה הוצאות עודפות שאצל משפחה ממוצעת יכולות להגיע עד ל-20,000 שקל בשנה: הדיור, הדלק, הקייטנות של הילדים, הביקור השבועי בסופרמרקט, "החיזוקים" היום-יומיים במרכול השכונתי ועוד. ואת הנגף הזה חברים, יהיה לנו קשה מאוד לנצח.
הכותב הוא מנכ"ל המכון לחקר הקמעונאות