מעבר להיבט הפלילי: מה המשמעות הכלכלית של תאונת הבולען?

כליל קמחי מצא את מותו ביום חמישי האחרון בעקבות בולען שנפער בבריכה, במסגרת יום גיבוש אותו ארגנה החברה בה עבד. בעלי המקום נעצרו בחשד לגרימת מוות ברשלנות ושוחררו כעבור זמן קצר למעצר בית. נכון לעכשיו, טרם ברור האם לבריכה הוצא היתר בניה כחוק, אך עצם הפעלת העסק, ללא רישיון, מכניסה את הבעלים לתוך תסבוכת משפטית, פלילית ואזרחית. על מנת להבין את 'עומק הבור' אליהם נכנסו בעלי המקום, להלן כמה נקודות להבהרה בנושא.

מעבר להיבטים הפליליים שכרוכים בעניין, יש לכך גם השלכה ישירה על סוגיית הכיסוי הביטוחי: על-פי הפסיקה, החזקה במקרקעין מטילה חובת זהירות כלפי המבקרים בהם, בין אם הנזק נגרם בשל מצבו של המקרקעין, ובין אם בשל התממשות סיכון הטמון במקרקעין לאדם או לנכס הנמצאים ברשות הרבים. הרציונל לכך הוא שהמחזיק במקרקעין הוא לרוב בעל היכולת הטובה ביותר לחזות סיכונים הטמונים במקרקעין ולמנעם, ובעל היכולת הטובה ביותר לפעול להקטנת סיכונים אלו ולפקח על המתרחש במקרקעין, וזאת אף אם אינו מעורב באופן יומיומי בנעשה בהם.

בכל הנוגע לכיסוי ביטוחי, ביטוח דירה מהווה לכאורה את הפתרון שכן הוא מכסה את אחריות של המחזיק כלפי נזק שיגרם לאורחים שבאים בשעריו. הבעיה היא כי פוליסת דירה סטנדרטית מחריגה באופן מפורש מתן כיסוי ביטוחי לחלקי הבית ששימשו כעסק. משמעות הדבר היא כי אף אם הזוג האמור רכשו פוליסת דירה, חברת הביטוח תתנער מאחריותה, מה שיחשוף את השניים לכדי תביעה אישית כנגדם מצד יורשיו של כליל קמחי ז"ל. לצד האמור, יתכן והזוג רכש מבעוד מועד פוליסת עסק שנועדה לכסות את אחריותם בהיותם מפעילי עסק, אך לא ברור נכון למועד כתיבת שורות אלו האם זה נעשה.

צו עסקים טעוני רישוי משנת 2013, שמגדיר אילו עסקים מצריכים רישוי, חל גם על וילות שמושכרות לצרכים עסקיים ומסחריים. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מחויבת לאכוף את החוק ובכלל זה, גם לנקוט בסנקציות כנגד בעלי וילות שמנהלים בשטחן עסק ללא היתר.

במקרה האמור, מדובר על עסק שככל הנראה פורסם בריש גלי, מה שאמור היה להדליק נורה אדומה אצל הרשות, כל שכן שהוא פעל באמצע שכונת מגורים, במשך 24/7. נדמה שבנקל יכולה הייתה יכולה הרשות לסמנו כעסק שפועל ללא היתר ולפעול באופן משפטי כנגד בעליו. אי לכך, ככל שגם הרשות תיתבע בנזיקין, בית המשפט יידרש לפסוק האם ומדוע היא לא אכפה את החוק כנגד בעלי הווילה, ומה מידת תרומתה של מחדליה לקרות המקרה.

ככל הידוע, האירוע אורגן ע"י החברה בה הועסק כליל קמחי ז"ל, ומשכך חלות עליה חובות שונות ובכלל זה, לוודא שני דברים: ראשית, כי המתחם בו נערך האירוע מחזיק בכל האישורים הרלוונטיים וכן שרכש ביטוח שמכסה את אחריותו כלפי המבלים בו. בפסק דין שניתן לפני כשנה, דן בית המשפט במקרה בו בנק הפועלים ארגן לעובד אירוע פרידה במסגרתו נהגו העובדים בטרקטורונים. במהלך הטיול, פגע אחד העובדים ברכב צד ג', אולם התברר כי מפעילת הטרקטורונים לא הצטיידה בביטוח. בית המשפט קבע כי בנק הפועלים התרשל בכך שלא וידא איזה סוגי ביטוחים מגנים על עובדי הבנק בזמן שהם מטיילים עם חברת הרייזרים. לפיכך, ניתן להניח כי גם החברה שארגנה את יום הכיף תתבע במסגרת תביעת נזיקין ויתכן בהחלט כי בית המשפט ימצא גם אותה ככזו שהפרה את חובת אחריותה.

סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר תאונת עבודה כתאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעסיקו מטעמו, ולעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו. בית הדין לעבודה מכיר בכך שההגנה שניתנת לעובד במסגרת פרק "נפגעי עבודה" שבחוק הביטוח הלאומי, אינה חלה רק על הפעילות שהעובד מבצע לצרכי מעסיקו, אלא נפרשת גם על פעילות נלווית לעבודה, לרבות, בנסיבות מסוימות, השתתפות בפעילות ספורטיבית או פעילות חברתית במסגרת יום גיבוש או השתלמות לעובדים מטעם מקום העבודה.

המבחן המוביל, לצורך הכרעת בית הדין בשאלת הזיקה שבין הפעילות שבה עסק העובד לבין מקום העבודה הוא מבחן התכלית, כלומר, עד כמה הייתה הפעילות הרלוונטית שבמסגרתה נפגע העובד, אינטרס של המעסיק, עד כמה המעסיק גילה בה עניין ועודד אותה, ועד כמה השתלבה בפעילות המעסיק והייתה חלק ממנה. במקרה האמור, לאור העובדה כי פורסם שהאירוע אורגן ע"י המעסיק וביוזמתו, על פניו, ניתן להסיק כי מדובר על תאונת עבודה, על כל המשתמע ממנה.

סעיף 21 בחוק העונשין מגדיר כי רשלנות היא התנהגות שבמהלכה אדם גרם לנזק מבלי שהיה מודע לטיב מעשיו, לנסיבות או לתוצאות המזיקות של התנהגותו, כאשר האדם הסביר היה יכול להיות מודע לפרטים אלו בנסיבות דומות. בהגדרה זו קיים מרכיב האחריות של האדם לצפות כי התנהגותו תביא לנזק כלשהו עבור אדם אחר, חפץ או מקום. את המושג רשלנות אנו נשמע בהקשר המשפטי כאשר מדובר בדיני נזיקין, בהם נגרם נזק לאדם או לרכושו, וגם כאשר מדובר במשפט הפלילי בו נמצא כי אדם גרם למותו של אדם אחר ברשלנות.

גרימת מוות ברשלנות היא עבירה שבה אדם גרם למותו של אדם אחר מבלי שהיה מודע שפעולתו תגרום לתוצאה זו, אך על פי האדם הסביר, כמו שהסברנו במושג הרשלנות קודם, קיים יסוד סביר כי אם היה נותן את תשומת לבו באירוע, היה יכול למנוע את גרימת המוות. סעיף 304 לחוק העונשין קובע כי אדם העומד לדין בגין גרימת מוות ברשלנות עשוי לשאת בעונש מאסר של עד שלוש שנים גם אם לאדם זה עבר פלילי נקי. על אף העונש המרבי הקבוע בחוק, ניתן להגיע על ידי הסדר טיעון והליכים נוספים לעונשים אחרים במקום מאסר בפועל.

הכותב הוא עו"ד לדיני נזיקין.