פיטורים מהעבודה נחשבים לאירוע לא קל עבור כל אדם. עתה, פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה מחיפה מאשש את התחושות הקשות שחווים לעתים המפוטרים. הנקודה המעניינת בפסק הדין היא שהוא הכיר רק בתגובה נפשית ולא בהפרעה פסיכיאטרית כעילה מספקת להכיר בתובע כמי שיש לו נעות מהעבודה.
את התביעה הגיש עובד במפעל מתקן שפכים בצפון הארץ. העובד, ששמו נאסר לפרסום, פוטר בסוף שנת 2015 ולאחר מכן הוא התלונן על הדרדרות במצבו הנפשי, למרות זאת הביטוח הלאומי דחה את תביעתו ומכאן הגיש העובד תביעה לבית הדין לעבודה.
על מנת לבחון האם יש קשר סיבתי בין ההידרדרות במצבו הנפשי של התובע לבין פיטוריו, צירף התובע חוות דעת פסיכיאטרית ממנה עלה עי התגלו אצלו תסמינים נפשיים לאחר הפיטורין. מאחר שחוות הדעת שצירף התובע לא הצליחה להצביע על קשר סיבתי בין ההידרדרות במצבו הנפשי לבין פיטוריו, בית הדין מינה פסיכיאטר נוסף מטעמו שגם חוות דעתו לא הייתה חד משמעית.
לא רק חבלה פיזית
חרף כך, התביעה התקבלה - כפי שכתבו השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין, ונציגי הציבור: אמיר הנט ונירה גרין:
"בתיק זה מונו שני מומחים רפואיים מתחום הפסיכיאטריה. שני המומחים התקשו לקבוע כי קיימת הפרעה פסיכיאטרית אצל התובע נכון להיום.
עם זאת, שני המומחים קבעו כי התובע סבל מתגובה נפשית לאחר פיטוריו וכתוצאה מפיטוריו. המומחה הראשון, פרופ' יובל מלמד קבע "השימוע אכן גרם לתגובה נפשית כלשהי בעת האירוע וייתכן כי הייתה תגובה זמנית של הפרעות בשינה ומתח סביב האירוע". המומחה הנוסף, ד"ר רמי אהרונסון, ציין כי "התובע סבל למשך תקופה מהפרעת הסתגלות לאחר פיטוריו וכי ניתן להניח שהפרעת הסתגלות זו לא הייתה מופיעה אלמלא הפיטורים".
בית הדין הזכיר כי בעבר "נפסק כי נוכח העובדה שביטוח נפגעי עבודה מקנה גם זכות לריפוי ולשיקום, בגדרן של חבלות שיביאו להכרה ב'תאונה' כב'תאונת עבודה' יבואו לא רק חבלות שהביאו לאובדן כושר עבודה אלא גם אותן חבלות שהצריכו ריפוי ושיקום".
ועל כן "גם היזקקות לטיפול רפואי כתוצאה מתאונה מספיקה לצורך הכרה בתאונה כב'תאונת עבודה', ואין חובה כי המבוטח יהיה זכאי לדמי פגיעה דווקא על מנת שהתאונה בה נפגע תוכר ככזו".
בעקבות כך בית הדין קבע כי מדובר בתאונת עבודה.