ח"כ נעמה לזימי היא פוליטיקאית צעירה באופן יחסי לרבים מעמיתיה, אך למרות ניסיון קצר ימים בכנסת, היא הצליחה לבלוט עם כמה עמדות מקוריות בנוגע לסוגיות כלכליות, רובן מהזרם החברתי. לכן ביקשנו ממנה להשיב לשאלון "הכסף מדבר" של וואלה, במסגרת שיחתנו עם הפוליטיקאים שעשויים לכהן בתפקיד כלכלי בכיר גם לאחר הבחירות, תפקיד שעשויות להיות לו השלכות על הכיסים של כולנו.
הבה נניח בתסריט דמיוני, שמונית לתפקיד שרת האוצר, מה תעשי ביומך הראשון בתפקיד?
ח"כ לזימי: "אפעל לכנס באופן מיידי את ועדת כספים, על מנת שהועדה תגבש תכנית חירום למאבק מידי ביוקר המחיה, כולל מענקים מיוחדים, העלאה של שכר המינימום, השהיית מיסוי בתחומים מסוימים על השכבות החלשות, הוזלת שירותים ממשלתיים ועמלות שונות ועוד".
איך תטפלי ביוקר המחיה?
"המדינה צריכה לסייע לאזרחיה להתמודד עם עליית המחירים שנגרמת בעקבות האינפלציה העולמית באופן מידי, באמצעות מענקי תמיכה המונהגים כיום במדינות רבות באירופה, והעלאת שכר המינימום.
במקביל, צריך לפעול להורדת המחירים באמצעות חקיקה אגרסיבית נגד המונופולים והטייקונים, הכרזה על מונופולים, פירוק חברות, איסור על יבואן ומשווק בלעדי ועל אספקת מוצרים לחנויות בחינם או בהנחה בתמורה לבלעדיות, חובת דיווח ציבורי על רווחים ועוד.
במקום לבטל את פיקוח המחירים - צריך להרחיב אותו למוצרי יסוד נוספים, ולבחון אותו מחדש כך שיכלול גם מוצרים בריאים יותר ולא רק לחם לבן.
בנוסף, צריך לזכור שההתמודדות עם יוקר המחיה היא לא רק המחירים על המדף בסופר, אלא גם גובה המשכורת שקובעת את כוח הקנייה שלנו, ולכן צריך להעלות באופן מידי את שכר המינימום שנשחק משמעותית בשנים האחרונות בדומה למדינות רבות בעולם כיום.
את ייבוש השירותים החברתיים שדוחק אזרחים רבים להוצאה פרטית, צריך להחליף בהגדלת ההשקעה בשירותים אלה ב-4 נקודות האחוז (כל נקודת אחוז שווה כ-15 מיליארד שקל). בינתיים, המדינה צריכה לחתוך את תשלומי ההורים למערכת החינוך, את ההוצאות על צהרונים ועל ההשתתפות העצמית בתחום הבריאות - שהעול עליהם מהווה חלק בלתי-נפרד מיוקר המחיה".
לקחת אחריות על האזרחים
מהו החזון שלך לכלכלת ישראל, לשנים הבאות?
"מדינת ישראל צריכה לקחת מחדש אחריות על אזרחיה, אחרי עשורים של הפקרות שהפכה אותנו למדינה כביכול עשירה, אבל עם שיעורי עוני ואי-שוויון מהגדולים ביותר במערב. צריך להפוך את מדיניות ייבוש השירותים החברתיים, על ידי הרחבה משמעותית של ההשקעה בחינוך, ברווחה, בבריאות, בתחבורה.
זה אומר לשפר את השירותים החברתיים ובמיוחד לצמצם את הפערים בין המרכז לבין הפריפריה, זה אומר לדאוג לדיור ציבורי ובר השגה וחינוך חינם מגיל אפס, וזה אומר להרחיב את מנגנוני הרווחה שמספקים רשת ביטחון לאזרח. כדי לעמוד בשורה אחת עם המדינות המפותחות, צריך להרחיב את מסגרת התקציב בכ-4 נקודות האחוז (כל נקודת אחוז היא כ-15 מיליארד שקל), מתוך הבנה שהשקעה בתשתיות ובחינוך תחזיר את עצמה בסופו של דבר, ולפעול לחלוקה צודקת יותר של ההון שתבטיח שכולנו נהנים מפירות ההצלחה של המשק.
חלק בלתי-נפרד מהחזון הזה הוא חקיקה למען זכויות העובדים, סיום העבודה הקבלנית, העלאת שכר המינימום והרחבת האפשרות להתאגד שיחזקו את מעמדם של העובדים בישראל".
איך את מתכוונת לפתור את משבר הדיור?
"כדי להדביק את הפערים בהיצע הדירות, המדינה צריכה לבחון מחדש את מדיניות תמחור הקרקעות, במקום לראות בהן מקור הכנסה, וכן לבצע ביוזמתה בנייה ממשלתית נרחבת, כפי שעשתה בשנות ה-90 כדי לתת מענה לעלייה בביקוש לדירות.
הדרך לפתרון משבר הדיור חייבת לעבור גם בהרחבת אחריותה של המדינה לקורת-גג, כולל הרחבה משמעותית של הדיור הציבורי שהלך ונשחק עם השנים, וכן עידוד פיתוח דיור בר-השגה על ידי קואופרטיבים וגופים ללא כוונות רווח.
בנוסף, אפשר וצריך גם לעשות סדר בשוק השכירות המופקר, כפי שנהוג כמעט בכל המדינות המפותחות, באמצעות הגנה על זכויותיהם של השוכרים, חיוב רישום משכירי דירות, עידוד שכירות לטווח-ארוך על ידי הקלות מס שונות, ופיקוח גמיש על שכר הדירה באזורי הביקוש".
ולסיום, פעולה שעליה היית רוצה לפרגן לשר האוצר הנוכחי:
"ההעלאה המשמעותית של השלמת ההכנסה לקשישים הייתה צעד חשוב ביותר, שעזר לקשישים שנמצאים במצבים הקשים ביותר. כמובן שהיה צריך לבצע את הצעד הזה יחד עם צעד משלים של העלאה גם בקצבת הזקנה הבסיסית והאוניברסלית".