תביעה ייצוגית: האם וולט תיאלץ להכיר בשליחים כעובדי החברה?

בית הדין האזורי לעבודה הוא בדרך כלל לא מקום שמתחוללות בו דרמות יוצאות דופן, אבל נדמה שבחשיבות פסיקת הביניים הזאת - ובעיקר בהשלכות שעשויות להיות לה על עולם משלוחי המזון שהפך לחלק בלתי נפרד מהנוף האורבני, קשה להפריז.

"לאחר שסקרנו את המבחנים לקביעת יחסי עבודה נראה כי מירב המבחנים במבחן המעורב מתקיימים וניתן לקבוע בשלב זה כי קיימת אפשרות סבירה שיקבע כי התקיימו יחסי עבודה בין וולט לשליחיה" כך נכתב בהחלטת בית הדין האזורי לעבודה בת"א שפורסמה הבוקר ועיקריה מתפרסמים כאן לראשונה.

ההחלטה של בית הדין מהיום חשובה שכן היא משליכה על מה שנקרא "כלכלת הפלטפורמה", המודל הכלכלי החדש בו עבודה מנוהלת מרחוק באמצעות אמצעים דיגיטליים ועל פי רוב בעזרת אפליקציה שפותחה לצורך מטרה זו.

על פי מודל זה, הפלטפורמה משמשת למעשה לחיבור בין הלקוחות המתחברים באמצעות האפליקציה ומזמינים דרכה שירותים שונים כמו הסעות, אוכל ומשלוחים, השירות ניתן באמצעות נותני השירותים הזמינים ליתן את השירות בעבור הלקוחות.

הבקשה לניהול התביעה הייצוגית הוגשה על ידי משרד עו"ד יעקב שפיגלמן שמייצגת בהליך את גולן חזנוביץ' אחד השליחים שעבד בחברה שטוען שבין החברה לשליחיה מתקיימים יחסי עובד מעביד.

חזנוביץ' טוען כי: "על אף שהעבודה בוולט משווקת 'ללא בוס' אלא באמצעות אפליקציה. עדיין כל זמן שהאפליקציה פועלת והשליח מעמיד את עצמו לרשות המשיבה - האלגוריתם הוא הבוס. השליח מקבל בזמן אמת הנחיות ברורות היכן להיות ובתוך כמה זמן, הוא מקבל הוראות מה לאסוף והיכן להניח את המשלוח. אין לשליח שיקול דעת או אפשרות לסרב והוא אינו יכול אפילו לעצור לדקה בזמן שיש משלוח. השליח אף לא יכול לתכנן דבר ואינו יודע היכן יהיה המשלוח הבא שלו".

לסיום חזנוביץ' דורש לקבל להפרשות לקרן פנסיה, הוצאות נסיעה דמי חופשה שנתית, ודמי הבראה.

בוולט טוענים, בין היתר, כי "מודל Gig Economy הוא מודל חדשני עם מאפיינים ייחודיים אשר אינו מתאים ליחסי העבודה הקלאסיים.

מודל זה עוסק בפיתוח וביישום של פלטפורמה המהווה את הזירה בה ניתנים השירותים ולא במתן השירותים עצמם. וולט משמשת רק כמתווכת בין השחקנים השונים בשוק. במודל זה לא קיים כלל פיקוח. השליח חופשי לבצע את השירות מתי וכיצד שהוא מעוניין בכך".

בכל הנוגע לתשלום פנסיה דמי חופשה ודמי נסיעות, בית הדין לעבודה קיבל את הבקשה לנהל תביעה ייצוגית ולברר האם מגיע לשלחיחים תשלום בעבורם.

החלטה נוספת מעניינת של בית הדין נגעה לרכיב דמי הנסיעות. בעוד שבוולט טענו כי השליחים אינם זקוקים לתחבורה ציבורית כדי להגיע לעבודה, בית הדין דחה את עמדת החברה וקבע:

"השליחים הגיעו מביתם או מנקודה אחרת טרם החלו את יום עבודתם במסעדה הראשונה ממנה בוצע איסוף המשלוח הראשון וכן בסוף היום חזרו לביתם עם סיום ביצוע המשלוח האחרון, ולמצער לפחות היה כך בחלק מהימים שבהם נעשה שימוש בפלטפורמה.

סביר להניח כי בחלק מהמקרים לפחות המרחק בין כתובת העובד למקום האיסוף עלה על 500 מטרים. ככלל אין עובד רשאי לוותר על זכויות קוגנטיות (זכויות שהן חובה על פי החוק, ב"א), ודברים אלו יפים לעניננו על אחת כמה וכמה בנסיבות בהן תנאי חוזה ההתקשרות בין המבקש למשיבה נכפו עליו וכן על יתר השליחים והוא גם מתייחס למצב של סיווג שגוי של היחסים כיחסים של מזמין שירות ונותן שירות".

יש לציין כי המבחן העיקרי לבחינת יחסי עובד ומעסיק הוא "מבחן ההשתלבות" במסגרת המבחן הזה, בית הדין לעבודה בוחן האם יש מקום עבודה שבו השתלב נותן השירותים, האם העבודה שבוצעה היא פעולה נחוצה לפעילות הרגילה של אותו מקום עבודה והאם מבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני של מקום העבודה ולא גורם חיצוני לו והאם עבודת נותן השירותים הוא בליבת העיסוק של המזמין.

בהקשר הזה ועל ידי בחינת יחסי העבודה, בית הדין הגיע למסקנת ביניים לפיה קיימת אפשרות סבירה של יחסי עבודה בין וולט לבין שליחיה. יש לציין כי מדובר רק באישור לניהול תביעה ייצוגית וכי החלטה זאת יכולה להשתנות בעת ניהול התביעה הייצוגית.

תגובת וולט להחלטה: "נפלו שגיאות מהותיות באישור הבקשה ובכוונתנו לערער לבית הדין הארצי".