"מחאת הטונה" שפרצה לאחרונה והציתה את זעם הצרכנים כלפי היבואניות הגדולות (לאחר שאלה הודיעו על העלאת מחירים חדה), הוכיחה את מה שכולנו מרגישים כאן כבר שנים: המחירים בישראל זזים תמיד לכיוון אחד - למעלה.
חלק מהיבואניות אמנם חזרו בהן מהכוונה לייקר מוצרים עד אחרי החגים, אבל אף אחת מהן לא יצאה בהודעה חגיגית על כוונתה לצאת בהוזלות בגלל ירידת מחיר הדלק, הצמצום בעלויות השינוע, הירידה בשער היורו או ההפחתה המשמעותית במחירי החיטה. על זה אפשר רק לחלום.
"מדד השווארמה בלאפה" של וואלה עוקב אחר השינוי במחירי המזון הישראלי, ומוכיח עד כמה האקסיומה של "הכיוון תמיד למעלה" נכונה. היום נבדוק בכמה עלתה מנת פלאפל בחמש השנים האחרונות.
המכון לחקר הקמעונאות ערך סקר בקרב 62 פלאפליות בעשר ערים בישראל, עם ותק של שלוש שנים לפחות, שבהן סך מכירות הפלאפל מהוות 80% ממחזור העסק.
הממצאים מדהימים: המחיר הממוצע של מנת פלאפל עלה בחמש השנים שחלפו מ- 2018 עד 2022 (כולל) ב- 65.2% בסה"כ.
בשנת 2018 עלתה מנת פלאפל ממוצעת כ- 11 וחצי שקלים, כשהיום הממוצע למנה עומד על 19 שקלים.
המחיר בריכוזי אוכלוסייה ערבית וחרדית הוא נמוך משמעותית בהשוואה למחיר מנת פלאפל במרכז ובשפלה. בערי המרכז המחיר יכול להגיע גם ל- 25 שקלים לפיתה, כמה כדורי פלאפל, שתי כפות סלט, חומוס טחינה וצ'יפס.
החומוס, הטחינה, הירקות או הפיתה: לא תאמינו מי האחראי העיקרי לעליית המחיר
הזינוק החד ביותר במחיר היה בין 2018-2019, בלמעלה מ-17%. יחס ההתייקרות בשנה המדוברת היה יוצא דופן אפילו מול עליית מחירי חומרי הגלם.
כל אחד ממרכיבי המנה הכל כך ישראלית, תרם את שלו לעליית המחיר החדה:
פיתה עלתה בשנת 2018 רק כ-75 אגורות, ואילו היום עומד מחירה על 1.15 שקלים, עלייה של 53%.
ק"ג גרגירי חומוס עמד לפני חמש שנים על 10.5 שקלים לק"ג, ואילו היום מחירו 12.7 שקלים, פער של לא פחות מ - 20.9%.
מחיר הירקות הטריים לשוק המוסדי התייקר ב- 18% משנת 2018 עד היום, אבל הקפיצה הגדולה באמת הייתה במחירי מוצרי האריזה והנלווים:
כלים חד פעמיים, שקיות, ונייר אריזה שהתייקרו ב- 36%, ומי לא זקוק (לפחות) לשקית נייר שתמנע מהטחינה לנזול על החולצה תוך כדי ביס.
אז בפעם הבאה שאתם עוצרים ליד דוכן פלאפל וקונים פיתה מהבילה ומלאה בכל טוב, תנצרו את הרגע ותשמרו את החשבונית. סביר להניח שבעוד שנה היא תהפוך למוצג נוסטלגי עם מחיר שאפשר יהיה רק התגעגע אליו.