השבוע ישבנו בגינה של זוג חברים, האישה פסיכולוגית ויועצת ארגונית, אישה מבריקה עם נטייה מקצועית לשאול הרבה שאלות אישיות.
שיחה אמיתית.
"איך אתה מגדיר את עצמך היום?" היא שאלה, "אנחנו מכירים אותך מזמן. המון שינויים עשית בחיים. היית עורך דין, ואחרי כן יזם ועסקים בחו"ל, ועכשיו מה אתה? כבר פרסמת חמישה ספרים אז אתה סופר?"
"שישה," תיקנתי אותה, מושך את הזמן לחשוב על תשובה, "שישה ספרים."
הזוג ואנחנו מכירים כבר מעל עשרים שנה. בעלה מיהר להתערב בשיחה לפני שאשיב משהו ציני ואשתו לא מבינה ציניות: "הוא לא מציג את עצמו. מי שמכיר אותו יודע, ומי שלא אז לא. נכון?"
"אני לא מנדב מידע, כן, אבל אם מישהו שואל שאלה ישירה, אז אני משיב לו. מה אני משיב? תלוי."
התשובה בסוף.
תמיד רציתי להיות יותר מדבר אחד. חלק עשיתי במקביל, אך רוב השינויים בחיי התרחשו בטור, כלומר אחד אחרי השני ולא במקביל.
בתחילת החיים אחרים קבעו עבורי. כמוכם לא בחרתי למי להיוולד, לא בחרתי היכן, לא בחרתי לנסוע עם הורי לארצות אחרות כילד, לא החלטתי מתי לחזור לישראל, לא בחרתי שישלחו אותי לקיבוץ כשהם התגרשו. בגיל 17 קיבלתי את ההחלטה העצמאית הראשונה שלי. השארתי את הורי בלונדון וחזרתי בגפי לקיבוץ. רק אחרי הצבא התחלתי לקבל את רוב הבחירות בחיי בעצמי. החלטתי לטייל שנה במזרח, החלטתי לחזור לקיבוץ, החלטתי לעזוב את הקיבוץ, ללמוד משפטים, להקים משרד עצמאי, לעזוב את התחום, ליזום עסקים ואז לנטוש את רוב העסקים לטובת כתיבה.
יש שינויים שנכפים על אדם והוא לא בוחר בהם ולא שולט בהם. במקרים כאלה אדם יכול בעיקר לעשות כמיטב יכולתו לצאת במינימום נזק. שינויים אחרים ולא טראומטיים נובעים מהחלטה פנימית. בוודאי שינוי שאתה עושה כשטוב לך. לשנות מסלול חיים דורש אומץ. איני יודע להגדיר אומץ, אבל ברור לי שלכל שינוי נדרש אומץ. האומץ שנדרש מחייל כדי להסתער על אויב זה סוג אחד של אומץ, ישנו האומץ הנדרש מילד ללמוד לרכב על אופניים ולקום מנפילה, או אומץ הדרוש לאישה לעבור לידה, בטח לידה שנייה.
האומץ שנדרש לביצוע שינוי הוא פנימי. עמוק. לא חד פעמי ומתמשך. אומץ שאיננו גבורה. אם אינני מסביר את עצמי במדויק זה כי אין לי הסבר מדויק.
ישנם שינויים קטנים ויש את הגדולים. ההחלטה לגלח את הזקן שגידלתי בשירות היא החלטה פצפונת; ההחלטה לשתות קפה בלי סוכר, קטנטונת; קצת יותר אומץ נדרש לי להציע נישואים. על מנת לעשות כל שינוי, גם מינורי, צריך קודם כל לקבל החלטה. אחרי קבלת ההחלטה צריך לבצע. אחרי הביצוע צריך לתחזק את השינוי.
הייתי רוצה להכריז שכל שינוי שעשיתי בחיי נעשה תוך ניתוח רציונלי מעמיק, טור חיובי וטור שלילי, ציור מפת דרכים ואחרי כן כיבוש, אך אני יודע שזה לא כך. יש כאן ערבוב של הרציונלי עם הרגשי ועם הלא נודע. הקלות או הקושי של התהליך קשור כמובן באופי. לי קל ונוח לקבל שינויים. לא רק קל יותר, השינויים באו מתוך צורך.
בנוסף, מיום שהקמתי משפחה, יש סביבי סביבה תומכת. למדתי משפטים, הייתי שכיר ושותף במשרד מוביל, הקמתי משרד עורכי דין שהתמחה במשפט עסקי, תאגידים וניירות ערך, ליוויתי יזמים בהקמת עסקים וחברות ויזמתי בעצמי עסקים בתחומים שונים, בעיקר בחו"ל, כיהנתי ומכהן כדירקטור בחברות ציבוריות ומדי פעם, גם היום, מייעץ לקבוצות משקיעים. לא הייתי מעז לפרוש מעיסוק מלא בעריכת דין, מקצוע שבתחום העסקי מעניין, מלהיב ומכניס, ולהמר על עסקים בחו"ל, חלקם במקומות שכוחי אל ומסוכנים ומתישים נפשית, ולא הייתי מעז לעזוב את רוב עיסוקי ולשבת ולכתוב, לולא המשפחה הקטנה והתומכת שלי.
עדיף גם ששינוי לא יעשה לשם שינוי בלבד. גם, אך לא רק. אל תמנעו מעצמכם שינוי רק משום שאתם סבורים שאתם לא יודעים לעשות שום כלום. אין כזה דבר. כל אחד יודע או יכול לעשות עוד משהו בחיים.
לא כל אחד רוצה או מסוגל לשינויים. אין ספק שביטחון כלכלי מועיל. אני לא מטיף. לי, לאישיות שלי, זה היה חיוני. פעם כתבתי כתחביב, החיים לקחו אותי למקומות אחרים ובגיל מסוים, אחרי שנים של פעילות אינטנסיבית אחרת, הבנתי שאם לא כעת, זה כבר לעולם לא יקרה. וזה לא קל. הכתיבה בשלב זה של החיים מחייבת ויתור על הכנסות, ויש בה הנאה וסיפוק אבל גם דורשת מאמץ, כוח רצון ויש גם את התסכולים הספציפיים לתחום. אבל זה שווה את זה, גם אם רק כדי לדעת שלא ויתרתי על אפשרות שהיתה בי.
אז איך עושים את זה? מה נדרש מאדם שמבקש לשנות את מסלול חייו?
קודם כל להבין מה נכון עבורך.
לעיתים טוב להתייעץ עם בעל מקצוע, יועץ חיצוני, מישהו עם ניסיון.
התחושה שרוצים שינוי היא התחלה, אבל למה? זה החלק המורכב. תעזרו באחרים. לאחר מכן תבדקו על מה אתם יכולים לוותר בחיים על מנת לעבור את השינוי.
שווה לפעמים לקחת סיכון, להרוויח בטווח המיידי פחות, אבל לא כדאי לצלול לתהום פיננסית שאי אפשר לצאת ממנה.
ההחלטה צריכה גם לקחת בחשבון את אלו שסביבכם. שתפו ואל תיקחו צעד שיפגע במי שאינכם רוצים לפגוע בהם. תסבירו, גם אם מישהו חששן ופחות בשל לשינוי, הסבר והכנה תמיד מועילים. תכננו את הצעד: החל בשלב המיידי, מה שבטווח הבינוני, ותכינו תוכנית. תוכנית איננה לנצח וכפופה לשינויי אך היא חשובה. היא גם מפחיתה חרדות.
"אז לשאלה שלך," חזרתי לחברה בגינה, "אני נמנע מלהגדיר את עצמי. אם מישהו פוגש בי לראשונה אני אומר שאני היום אחראי בבית על הבישולים, ובין לבין גם כותב ספרים. לאחרים אני מזכיר את מי שהייתי כאשר פגשו בי. ישר נסחפים לזיכרונות ונוסטלגיה ושוכחים את השאלה."
הכותב, דורון שנער, היה עורך דין, יזם, איש עסקים וכיום הוא סופר