שם: חיים ביבס, בן 52, ראש עיריית מודיעין-מכבים -רעות, ויו"ר מרכז השלטון המקומי.
מי אני: מאמין בניהול של עשייה ותוצאות. לקבל החלטות על בסיס אנליטי, עובדות, טבלאות, הוכחות ולא בסיפורים והכי חשוב להיות מתחת לאנלוקה להוביל דרך ותפיסה.
שורשים: במרוקו. סבא מהצד של אבא, רבי חיים ביבס, היה מוהל ומראשי הקהילה היהודית ועיר וואזן. כשהמשפחה הגיעה לבית שאן, הוא היה חשב בעירייה ועשה בריתות בחינם לתינוקות. אמא, שנולדה בעיר מוגדור ועברה עם המשפחה לקזבלנקה כשסבא קיבל שם תפקיד, עלתה עם אחיה בעליית הנוער לארץ כשהייתה בת עשר, למדה בכפר בתיה והפכה לבנקאית בכירה, אגב, אשתו של דוד לוי היא אחותה. אבא עבד בתעשייה והיה מנהל אגף בעירייה.
הילדות שלי: אנחנו חמישה ילדים, אני השני במספר. ההורים לא החסירו מאתנו כלום, היה מאוד חשוב להם שנלמד לכן היו לנו מורים פרטיים. למרות שהיינו מסורתיים לייט, עד כיתה י' למדתי במסלול תורני בתיכון דתי, שחיבר בין חילונים, דתיים, בנים ובנות, מה שבדיעבד הוסיף לי המון, ואז עברתי למגמת כלכלה וחשבונאות ועשיתי 31 יחידות בגרות בסה"כ.
שיחקתי כדורגל בנערים ובנוער של הפועל בית שאן והייתי חניך ומדריך בתנועת בית"ר במד"צים. חשבתי שכשאהיה גדול אעשה משהו שקשור בניהול ועסקים וידעתי באיזשהו שלב שאהיה בשליחות ציבורית כזו או אחרת, חשבתי יותר ברמה הלאומית. אחרי השחרור מהצבא הקמתי את תנועת הנוער הלאומי בבית שאן.
לימודים: עשיתי תואר ראשון באוניברסיטת חיפה ביחסים בין לאומיים וסוציולוגיה ובמקביל עבדתי עם בהדרכת ילדים בנוער הלאומי ובאבטחה במעבר אלנבי. ב- 97' עברתי לעיר מודיעין, המשכתי לתואר שני במנהל ציבורי ושלטון מקומי ובעבודת התזה שסיימתי בהצטיינות, התמקדתי ברפורמה בשלטון המקומי ובניהול עיר מקצועי.
יפית: אשתי, העזר כנגדי, הרי אתה לא יכול להצליח אם אין מישהו שנותן לך את מרחב הפעולה. היא עובדת בתחום הביטוח התחום הפנסיוני, אחת מהמומחים הגדולים התחום, יש לה את עולמה הפרטי והיא מאוד לא מעורבת. יש לי תאומים בני 23 ובת 20. אם זה היה תלוי בהם כבר מזמן לא הייתי בפוליטיקה, הם היו מעדיפים שאהיה בעסקים.
קריירה: התחלתי לעבוד בשלטון המקומי, בחברה למשק וכלכלה, שהיום אני היו"ר שלה, כמנהל פרויקטים בתחום הבינוי והפיתוח, איכות סביבה ותחבורה, בינוי מוסדות חינוך וציבור. צברתי הרבה ניסיון ועבודה מול משרדי הממשלה, במשך חמש שנים והקמתי את ועד הורי גני הילדים העירוני.
באיזשהו שלב, ההסתכלות בתוך מודיעין על חלק מהתנהלות הדברים ותפיסת העולם המקצועית אמרה לי אחת משתיים: או שאני נכנס פנימה ובא להשפיע ולהוביל, למען הילדים שלי, או שאשתוק. אי אפשר לשבת על הספה ולהתלונן. ב- 2003 נבחרתי למועצת העיר, כיהנתי כמ"מ וסגן ראש העיר, ומחזיק תיק הפיתוח והתכנון. ב- 2008 התמודדתי ונבחרתי לראשות העיר בסיבוב הראשון.
ראש עיר: כל חמש שנים אני מציג תכנית ומבקש מהתושבים תשמרו ותבדקו אותי. כשנבחרתי העיר הייתה בגירעון של 52 מיליון שקלים, בלי כבישים ומדרכות. כולם בטוחים שהכל בא בקלות. פיתחנו עוגנים כלכליים - את הפארק הטכנולוגי ואזור המלאכה של מרכז עינב, בעזרת חברה ייעודית שעוסקת רק בזה. זו הקדנציה השלישית שלי ויש עוד הרבה לעשות.
שלטון מקומי: השלטון המקומי הוא הגוף הכי יציב במדינת ישראל. בתחילת נובמבר הבא אהיה 15 שנים בתפקיד, שבמהלכן התחלפו שבעה שרי פנים. הפקידות מבינה שהממשלה הולכת הביתה, והפקידים שבים לסורם. צריך להוציא חוק שבכל פעם שיש שלטון חדש, הפקידות מתחלפת, רק ככה אפשר יהיה לעבוד.
אתן דוגמא: לפני שלוש שנים החשב הכללי החליט לשנות את בינוי הכיתות ואנחנו קידמנו בנייה של 1,000 כיתות בעצמנו, ואבל אז הפסיקו לתת לנו את מכתבי ההתחייבות לתשלום של המדינה ומאז אנחנו - 3,500 כיתות בחסר. בגלל שהמדינה לא מעבירה תקציבים, 100,000 תלמידים לומדים בקרוואנים. יוצא שאתה בונה שכונה ואין בה בתי ספר וגני ילדים ואנחנו נאלצים להאט את הקצב כי אין ברירה.
לא צריך לחכות שהמדינה תוציא מכרזים ותבנה. אפשר לתת לרשויות החזקות לבנות בעצמן, שיזם ידע מראש מה מחיר הדירה שהוא ישווק ושיתנו להביא עובדים מבחוץ שיזרזו את לוח הזמנים. ישבתי עם נערי האוצר שלא מוכנים לשמוע. אם זה ימשיך ככה, תפרוץ מחאה כללית, לא של ימין או שמאל, אלא של האנשים שנמצאים מתחת לאלונקה ולא מקבלים מה שמגיע להם.
העברת סמכויות מהשלטון המרכזי: רפורמת העברת הסמכויות לרשויות המקומיות התחילה, חלקן נמצא בחוק ההסדרים וכשתקום ממשלה חדשה נעמוד על כך שתיושם. בקורונה אנחנו היינו אלה שחיברנו בין התושבים להחלטות הממשלה והוכחנו שבעתות חירום הפקידים לא יודעים להתעסק בדברים האלה. עכשיו, בפוסט קורונה, הפקידים חוזרים למשחקים המטופשים שלהם ואנחנו נאבק בהם.
העלאת ארנונה: מבחינתי להקפיא את הארנונה. אם אתה יודע לעצור את מדד המחירים לצרכן ומדד השכר הציבורי - אין בעיה, אבל זה לא יקרה. גם לרשויות חזקות כמו ת"א, יש את דרום תל אביב והעובדים הזרים, שדורשים השקעה כספית. באוצר רוצים להעלות את הארנונה למגורים ולהוריד את הארנונה המסחרית. כרגע התהליך הוא לבנות מודל עם צו ארנונה אחיד ותעריפים אחידים.
מאבק המורים: אנחנו תומכים במאבק המורים, אבל לא מצטרפים להשבתות. אם הסתדרות המורים היתה אומרת שהיא נאבקת על שכר המורים והסייעות, היינו יוצרים כוח אחד גדול. אי אפשר שנסגור את העיר על כל דבר. גם כששבתנו על מענקי האיזון, כל הארגונים תמכו בנו אבל אף אחד לא השבית לימודים בגלל זה.
גננות: יש מחסור נוראי בגננות ואנחנו בדין ודברים על זה מול משרד הפנים ומשרד האוצר, על מנת לנסות ולשפר את התנאים שלהן, עם תמיכה רחבה של ההסתדרות הכללית למהלך יותר גדול. היו סייעת היא לא רק מישהי שנמצאת ככוח עזר, היא מתפקדת כעוזרת לגננת וצריך להכשיר אותה לתפקיד. הפוסט קורונה יצרה מצב שבו סייעות יכולות להרוויח אותו שכר או טיפה פחות, בלי הלחץ של הילדים וההורים. אנחנו מעבירים תומכות הוראה ממקום למקום, כשעיקר הבעיה היא במרכז.
רמ"י: השנה היא הרוויחה על חשבון הפיתוח שאנחנו עושים ברשויות המקומיות 30 מיליארד שקלים, כסף שפקידי האוצר לוקחים מהזוגות הצעירים ומכסים אתו את הגירעון, במקום לסייע להם לקנות דירה. קחו לפחות מחצית מהסכום הזה ותאפשרו להם לקנות דירת 100 מ"ר במחיר שווה לכל נפש, גם בין גדרה לחדרה. ממשלה אמיצה, ולא זו הנוכחית, אלא ממשלות ישראל לדורותיהם, הייתה קובעת שצריך להקצות 30% מכל שכונה דירות לזוגות צעירים.
רפורמה בתחבורה: התחבורה הציבורית בישראל גרועה. אני עיר של למעלה מ - 100,000 תושבים ומשרד התחבורה לא מסוגל להוסיף לי קווים לשלוש שכונות. לא יכול להיות שנוסע שלוקח קו בעיר נמצא באוטובוס שעתיים, אין פה תכנון, הכל קלוקל. לא יכול היות שבמדינת ישראל יכניסו 230,000 רכבים בכל שנה והופכים את המדינה לפקק. האוצר לא רוצה להפסיק את זה, כי הכסף נכנס אליהם לכיס.
אם רוצים לעשות רפורמה, שיהיה מחיר אחיד לכולם, תייצר סובסידיה. בפריפריה יקרבו בין 20% ל - 30% הנחה וככה תייצר אחידות בין האזרחים עם מידה של חמלה.
בנימין נתניהו: אני חבר תנועת הליכוד, גדלתי בנוער הלאומי והייתי מדריך בתנועת בית"ר. עברתי אתו בכמה מערכות בחירות ואני יכול לומר שהוא שלוש או ארבע רמות מעל הפוליטיקה הישראלית ושונה מאיך שמנסים לצייר אותו, אדם נעים ומצחיק.
אני מציע לכולם לא למהר לחרוץ את דינו, כי בסוף בוחנים הכל בהכרעת בית המשפט ולכל אחד עומדת חזקת החפות. הבעיה שאצלנו תולים קודם כל את האדם בכיכר העיר וגם אם יצא זכאי זה כבר לא משנה. גם ראשי ערים הוצאו ממיטותיהם בארבע בבוקר, נלקחו לחקירה ונאשמו בבתי משפט וראינו איך זה הסתיים במקרה של ראשת העיר בנתניה או ראש עיריית יבנה שיצאו מזה. אבל כשמישהו יוצא זכאי, מפרסמים שורה קטנה.
ראשי הערים שסרחו צריכים לשלם, כי יש תפוחים רקובים בכל מקום, אבל המאסה של ראשי הרשויות באה כדי לתת את כל כולה לציבור ובואו נכבד את הממלכה. אנחנו לא רוצים להגיע למצב שבו אנשים טובים ידירו את רגליהם ממשרות ציבוריות.
פנאי: רכיבה על אופני כביש בנחל ענבה ויער בן שמן, שם אוזניות, רוכב לרוב לבד, זה השקט שלי. אני גם רץ ברחבי העיר, נהנה ובודק על הדרך מה קורה, הכל מצולם ונרשם, ככה אף אחד לא יכול לספר לי שעשה דברים. אני אוהב מאוד לבשל, ארוחות שישי עם דגים, בשר, מרקים תוספות ואחראי על הגינה. גם סוג של תרפיה ויצירתיות.
צופה פני עתיד: אהיה במקום שבו אשפיע הכי הרבה. לשבת בשלטון המרכזי, עם חוסר היציבות וחוסר העשייה האמיתית, זה לא מה שאני רוצה. אני מנהל עיר עם תכניות עבודה והתכלות קדימה, אני מכין את התכנית ל- 2050, לדורות הבאים. אני יכול להשפיע בתחום הציבורי גם בעיר וגם בלאומי ויהיה גם מספיק זמן גם לעשות לביתי.