די לקיבוץ: אפשר לנהל קיבוץ כעסק ולשמור על הערכים?

בשנים האחרונות עברו קיבוצים רבים בישראל שינויים כלכליים מרחיקי לכת מאז ימי השיתופיות, וביניהם תהליכי הפרטה חלקיים או מלאים. אלא שכיום גם הקיבוצים שעוד נותרו שיתופיים, מבינים כי מבחינה פיננסית הקהילה צריכה להתנהל כמו עסק: צמיחה, התייעלות והשקעת משאבים נכונה כמעט בדומה לכל חברה בשוק הפרטי. תתפלאו אולי לשמוע, אך מעטים הם שבילי הקיבוצים שבהם לא נשמעות היום שיחות על דיבידנדים או אקזיט לעסקי הקיבוץ.

בכל זאת, מדינת סטארט אפ אנחנו, ותהליכי ההפרטה והשאיפה ליהנות מהרווחים הנצברים מהנכסים המשותפים כפי שרואים בקיבוצים אחרים - פתחו לחברים את התיאבון. אבל את התהליך שעברו רבות מהתעשיות הקיבוציות עוברים כעת גם הקיבוצים עצמם: הם רוצים תוכנית אסטרטגיה ויועצים ניהוליים, מחפשים השקעות ומקורות להגדלת ההכנסות של עסקי הקיבוץ ומסתכלים לראשונה על השורה התחתונה. הם מבינים שיכולת כלכלית עצמאית תסייע להם לדאוג לרווחת חברי המשק, לפתח את התשתיות ומבני הקיבוץ ולהגדיל את המקורות הכספיים של כל חבר בקיבוץ.

אם צריך הוכחה נוספת, מספיק להסתכל על מודעות הדרושים ולראות שהקיבוצים ממנים היום יו"ר ומנכ"ל - שני תפקידים שהיו שמורים עד כה רק למגזר העסקי - ועכשיו מבוקשים גם בתנועה הקיבוצית. "הקיבוץ הוא עסק, בתצורת חברת החזקות, וצריך להתייחס אליו כאל כזה", מאשרת לימור ברזילי, סמנכ"ל ייעוץ ניהולי ב- AVIV AMCG, החברה הגדולה בישראל לייעוץ וניהול. "הקיבוצים השתנו ממה שהכרנו לפני 30 שנה, והיום הם מחפשים תוכנית השקעות נכונה, התייעלות ארגונית, שיפור תהליכים וחשיבה כמו בשוק הפרטי".

תמיד סיפרו לנו דווקא ההיפך, שהקיבוץ הוא שותפות חברתית
ברזילי: "הקיבוץ הוא ארגון שכולל מפעלים, עסקים, ענפי שירות וקהילה, ויש לו בעלי מניות שהם חברי הקיבוץ עצמם. צריך לנהל ולהוביל את הגוף הזה בהתנהלות תפעולית של הקיבוץ ושל הקהילה, מהמרכולית דרך חדר אוכל ועד פינת החי".

"קיבוצים רוצים לראות כיצד הם הופכים להיות מרכז עסקי רווחי שנותן מעטפת קהילתית לחבריו, ולא רק מרכז קהילתי", אומר רו"ח נדב עובד, שותף בחברת עובד גובי ושות', המתמחה בייעוץ כלכלי ופיננסי ובניהול סיכונים גם למגזר ההתיישבותי. "יש מספר קיבוצים שבזכות השקעות עבר, חלקן מלפני מספר עשורים וחלקן בשנים האחרונות, חווים היום פריחה מדהימה. קיבוצים אחרים צמחו משמעותית בעקבות התנהלות נכונה והשקעות חדשות, וישנם קיבוצים שעדיין יושבים על הגדר. המפעל שלהם מדשדש, ואת רווחיהם הם משקיעים חזרה במפעל או שלא משקיעים בכלל, ולכן לא מייצרים עוד אפיקי הכנסה".

אחד הקיבוצים שעלה לאחרונה לכותרות בעקבות אקזיט מוצלח הוא אפיקים שבעמק הירדן. אפימילק, המפעל הקיבוצי שמפתח ומייצר מערכות ממוחשבות להגדלת תפוקה ברפתות וזוכה להצלחה מסחררת בעולם, עבר לשליטת קרן פורטיסימו בעסקת מכירה שהכניסה לקופת הקיבוץ כ- 140 מיליון שקל.

"אחרי שהוחלט על מכירה נוספת של 25% ממניות מפעל אפימילק שבבעלות הקיבוץ לקרן פורטיסימו, עלה הצורך בניהול תהליך קבלת החלטה מה עושים עם הכסף מהמכירה", מספר אמיר רומנו, חבר קיבוץ אפיקים ומי שמכהן בתפקיד יו"ר הקיבוץ. "מצד אחד רצינו להשלים תהליכים ארוכי טווח כמו שיוך דירות, ייעוד תקציבים לתשתיות והשקעת כסף במגזר העסקי לטובת פיתוח עתידי, כי זה מנוע הצמיחה שלנו; ומצד שני רצינו גם לחלק כסף לחברי הקיבוץ, שגם הם יוכלו ליהנות ממנו".

חלוקת כספים היא נושא רגיש בקיבוצים. איך החלטתם במה יושקע הכסף?
רומנו: "ניהלנו תהליך של שיתוף ציבור עם גוף מלווה לצורך בניית מסלולי החלוקה, שבו בראש ובראשונה היה צריך לשקף לחברים את המצב הפיננסי ואת האפשרויות העומדות בפנינו. חשפנו את הנתונים והראינו את החשיבות של עסקים חזקים ורווחיים שיסייעו לפתח עוד עסקים שיתמכו בקהילה ויניבו לה באמצעות חינוך, תרבות, בריאות וספורט - כל מה שאנחנו מגדירים כערכי ליבה אצלנו. אחרי שהחברים נחשפו לנתונים, הם הביעו את דעתם, ואחד הדברים הבולטים שעלו הוא המשך פעילויות קהילתיות לטיפוח פני הקיבוץ, כי נושא האומנות הסביבתית הוא בעורקינו. ואז, כמו בכל תהליך והחלטה בקיבוץ, הלכנו לאסיפה".

היה קשה לשכנע את חברי הקיבוץ?
רומנו: "אירועים כאלה יכולים ליצור הרבה תסיסה ואדוות שליליות, ופה מונח היתרון באובייקטיביות של גוף חיצוני שיכול להציג את האפשרויות בצורה מקצועית יחד עם שתי ההנהלות של הקיבוץ, העסקית והחברתית. הסברנו באופן ברור איפה הקיבוץ נמצא, מה היכולות שלנו ואיך אנחנו רואים את העתיד, כי החברים הרי לא חשופים למידע ולא עוסקים בזה ביומיום. הם בחרו במסלול של חלוקה לפיו כל חבר יקבל סכום בסיס של 60 אלף שקלים וסכום נוסף המחושב לפי שנות הוותק, כאשר יתרת הסכום תשמש את הקיבוץ לתשלום מיסים עבור המכירה ולהשקעה בתשתיות ובנראות של הקיבוץ. הצלחנו להגיע להסכמה מאוד רחבה וההחלטה עברה ברוב של מעל ל־80%".

מה הקשיים בהם נתקלתם תוך כדי התהליך?
רומנו: "האתגרים המרכזיים היו לעשות עבודה שמצד אחד משתפת את הציבור ונותנת לחברים את המקום שלהם להביע את דעתם, ומצד שני שומרת על היכולת של ההנהלות להמשיך לקיים את הדברים שלשמם הקיבוץ קיים. לעיתים קשה לקבל החלטה מושכלת בראייה קדימה, ויותר נוח לחשוב על הכאן ועכשיו, אבל תפקיד ההנהלה הקיבוצית הוא לקחת בחשבון את העתיד לבוא, כמו תשלומי פנסיה לחברים הוותיקים והחלטות שהתקבלו לאורך השנים שאנחנו מאמינים ומחויבים להם מתוקף היותנו קיבוץ, דוגמת רווחה ובריאות".

שאלת מקורות ההכנסה מלווה את הקיבוצים מזה זמן רב בגלל רמת הסיכון הגבוהה שיש עבור קהילה המסתמכת על מיעוט מקורות הכנסה. עם השנים התרחבה הקהילה ועימה גדלו גם הוצאותיה, וקיבוצים בוחנים הכנסת שותפים לענפי התעשייה והחקלאות כדי להזרים כסף.

"קיבוצים שמאזנים את הוצאות הקהילה עם חלק משמעותי מרווחי התעשייה וענפי המשק פוגעים בסופו של דבר בקיבוץ, משום שהעסקים מכסים את הגירעון של הקהילה במקום לשמש כמקור כספי לצמיחה, מסבירה עובד", אך מה קורה בעת משבר, כאשר העסקים לא יכולים לכסות את ההוצאות? לדוגמה: אם יש ענף שחווה ירידה או אם מתרחש אירוע כמו הקורונה בקיבוצים שהם מבוססי תיירות. על הקיבוצים לעסוק בשאלה איך להפוך את הקהילה לישות כלכלית עצמאית שמקטינה את ההסתמכות שלה על העסקים בקיבוץ והיא יותר יעילה מבחינה כספית".

ואיך עושים את זה?
ברזילי: "נדרשת כאן קפיצת מדרגה בשיפור תהליכי העבודה, שינוי החשיבה לעסקית-ארגונית וניהול כל יחידות השירות של הקיבוץ בצורה אפקטיבית. אם בעבר הקימו עסקים רק כדי לספק עבודה לחברי הקיבוץ, היום מבינים שצריך להגדיר להם מטרות".

אבל לא כל יחידה בקיבוץ היא כלכלית, יש כאלה שמושתתות על ערכים, כמו פינת החי, לדוגמה
ברזילי: "שיפור התהליכים אינו בשביל העלאת מחירים ויצירת עוד רווח, אלא בשביל למנוע בזבוז, לנצל משאבים ולמנף את התקציב למקומות טובים יותר. פינת החי תישאר חינוכית אם יגדירו אותה ככזו, והמרכולית לא צריכה להעלות מחירים ולעשות רווח על גבו של החבר, אלא לשמור על איזון, לצמצם הפסדים ולהעלות את רמת השירות. אנחנו רואים הרבה מאוד כסף שמתבזבז על פחת ועל קבלת החלטות לא נכונה, ואת הכסף הזה ניתן לחסוך ולנתב לרווחת הקהילה. למה שלא ייקחו אותו ויקימו מועדון עם סרטים והופעות תרבות?".

עובד: "בנוסף לצמצום הפסדים, כל קיבוץ צריך לחשוב איך ניתן לפתח את העסקים על מנת שימשיכו לשרת את הקהילה ויגדילו את היכולות הכלכליות שלה. לדוגמה, אפשר להחליט שהשכרות המבנים לענפים קטנים ולמגורי תושבי החוץ יהיו משויכות לקהילה, וכך יהיה לקהילה מקור כספי קבוע, ולא יסתמכו אך ורק על העסקים בקיבוץ שיעבירו תקציב".

"כשאנחנו מלווים קיבוצים אנחנו לא הופכים אותם לארגון פרטי שכל מטרתו היא להשיג כסף לבעלים", מציינת לימור ברזילי. "אנחנו רק רוצים שינהלו את הקהילה באופן אפקטיבי כדי לא להפסיד כסף. אין צורך להפסיק את הסבסוד של המרכולית, אבל שעות הפתיחה שלה צריכות להתאים לאורח החיים של חברי הקיבוץ כדי לחסוך בהוצאות חשמל ושכר עובדים, לצד הערכת כמויות נכונה שתצמצם את הפחת".

בתפיסה הקיבוצית יש עוד ענפים שלא אמורים להיות רווחיים, כמו המכבסה או מערכת הבריאות
עובד: "התפיסה של ההנהלה הכלכלית היא שהקהילה צריכה לספק את השירותים של חדר האוכל המסובסד, מרפאת השיניים והמכבסה. המשאבים לכך יכולים להגיע מצמצום העלויות וההוצאות או מהגדלה של מקורות רווח בענפים קיימים".

מה למשל?
עובד: "מתן שירותים לאנשים מן החוץ, כמו מכירת מזון מחדר האוכל, שירותי כביסה במכבסה או רפואת שיניים במרפאת השיניים. דוגמה נוספת היא תחום החינוך בקיבוץ שאינו ענף רווחי בשל מרכיבי הוצאותיו, אבל יש קיבוצים שהשכילו להכניס למערכת הקיבוצית ילדים מחוץ לקיבוץ, וההכנסות משכר הלימוד שלהם הופכות את החינוך לא רק למאוזן כלכלית, אלא אפילו לרווחי".

ברזילי: "הרעיון הוא להבין איזה ענפים מניבים. אפשר לפתוח בית אבות או בית לאנשים בעלי צרכים מיוחדים, שמאוד מתאימים לתפיסה החברתית הקיבוצית, והדיירים יכניסו כסף לקיבוץ. כך גם ישמרו על בית בסטנדרט גבוה, כי יש לו מקורות כלכליים יציבים, וגם יתאפשר כיסוי של הוצאות קהילה".

עובד: "כאשר לקהילה קיימים מקורות כספיים והיא אינה בגירעון, ניתן לשפר את התנאים בה. כך החברים זוכים בסופו של דבר לתשתיות ומבני ציבור מתוחזקים, חינוך איכותי יותר ומרפאה מקצועית יותר. כשרמת התגמול גבוהה אפשר להביא את הטובים ביותר".

יש קיבוצים שיתופיים שיהיה להם מאוד קשה עם פתיחה של שירותי הקיבוץ לאנשים מבחוץ, במיוחד את מערכת החינוך

ברזילי: "אני מבינה את חברי הקיבוץ ואפשר למצוא פתרונות לשיפור אפקטיביות שיניבו כסף ויממנו את הקהילה בגבולות הגזרה שחשובים לה. אנחנו לומדים מהו קודש הקודשים של כל קיבוץ ולא נוגעים בו, אבל כן יכולים לתת רעיונות ופתרונות ולפתוח את הראש בחשיבה על שיפור והתייעלות, תוך מתן ביטחון שזה לא פוגע באיכות החיים של החברים או בערכים הקיבוציים. התהליכים לא רואים רק את הכסף, אלא גם מתאימים לקיבוץ מבלי לפגוע בתרבות שלו".

ומה קורה כשהקיבוץ של אתמול פוגש את הקיבוץ של מחר?
עובד: "במקרים רבים מי שמנהלים את הקהילה אינם אנשי כספים, ולכן, כדי לייעל את המערכת ולהפוך אותה למאוזנת, יש לצרף איש כספים ייעודי לבעלי התפקידים בתחומים השונים, כמו מנהל/ת תחום חינוך או האחראים/יות על חדר אוכל ועל המכבסה. יחד הם יעבדו על בניית תחזיות ותקציב רב-שנתי לענף: בדיקת ההכנסות וההוצאות העתידיות בכל שנה, מספר עובדים נדרש ועוד".

ברזילי: "החברים מבינים שאי אפשר ללכת נגד המגמות מסביב, ודווקא בשביל שהקיבוץ יצליח להתמודד עם האתגרים ולשמר את הקיבוציות ואת הערכים - דרושה עבודה של ייעוץ ארגוני וניהול השינוי לצד הייעוץ הפיננסי. ככלל, המפתח להצלחה במהלכים של השקעות ושל שיפור אפקטיביות ותהליכים בקיבוץ הוא בשינוי הארגוני ובליווי השינוי בהיבט של ההון האנושי. רק כך אפשר להגדיר את התרבות שחשוב להם לשמור, להבין לאן הם היו רוצים לקחת את הקיבוץ ולעשות זאת במסגרת שיח אמיתי, משתף ושקוף. צריך להיות מאוד רגישים במיוחד עם ותיקי הקיבוץ כדי להקשיב להם ולהסביר את הצורך בשינוי".

עובד: "חיסכון בקהילה יכול להוביל לשיפור היכולות התזרימיות של הקיבוץ. נכון שצריך לוודא שכל התחייבויות העבר מולאו או ימולאו, אבל בה בעת צריך לחשוב גם על העתיד. בסופו של דבר הקיבוצים יקבלו את ההחלטות שנכונות להם, אבל על מנת שזה יקרה - כל קיבוץ צריך לדאוג לחוסן הפיננסי שלו".