נלחמים על ההייטק: מבנות שירות לאומי ועד ללוחמים

יוצאות השירות הלאומי שלא שירתו ב-8200, משתלבות בענף ההייטק דרך עמותה שהוקמה על ידי בכירים בענף, במטרה לגוון את קהל העובדים. לדבריהם, לא רק העובדים אלא גם החברה הישראלית כולה יוצאת נשכרת. בקרוב ישולבו בתכנית גם יוצאי יחידות קרביות

אילנה שטוטלנד
04/08/2022
הילמ"ה - הייטק למען החברה(צילום: שחר קופולוביץ)

"הילמ"ה" - הייטק למען החברה הוקמה בשנת 2018 על ידי בכירים בהייטק הישראלי על מנת להפוך את ישראל למובילה עולמית בהייטק חברתי. מדובר בחברה לתועלת הציבור, ללא מטרות רווח, המכשירה דור של צעירות וצעירים מוכשרים ושאפתנים לפיתוח פתרונות טכנולוגיים-חברתיים פורצי דרך לתועלת החברה. עד היום הכשירה הילמ"ה כ-130 צעירות וצעירים במסלול פיתוח תוכנה, רובם בתכנית של שנתיים דרך השירות הלאומי, ופיתחה כ- 50 פתרונות טכנולוגיים לטובת החברה בישראל.

באוקטובר הקרוב תחל במסגרת הילמ"ה תכנית תבור 575 המיועדת לחיילים וקצינים משוחררים בוגרי המערך הלוחם במסלול פיתוח תוכנה, Full Stack Developer.

לוחמים/ות משוחררים, שסיכנו את עצמם במהלך השירות הצבאי, מוצאים עצמם פעמים רבות בעת השחרור מהצבא בעמדת נחיתות בשוק התעסוקה ביחס לחבריהם בוגרי יחידות הסייבר שנחטפים מיד עם השחרור לחברות ההייטק המובילות וזוכים לתנאים מפליגים. תכנית תבור 575, שהמיונים אליה נמצאים בימים אלה בעיצומם, באה להזניק גם את אותם הלוחמים לעבר ההייטק.

"תכנית זו היא שלב נוסף בהבאת כוח אדם איכותי, מחפש משמעות לתוך עולם ההייטק", אומר יוסי צרויה, מנכ"ל הילמ"ה. "הטכנולוגיה היא מפתח לשינויים ופתרונות חברתיים, ומשתתפי התכנית ייקחו חלק בהפיכת ישראל למעצמה בתחום. אנו קוראים ללוחמות ולוחמים משוחררים להגיש מועמדות ולהצטרף לתכנית שתעשה מהפך לא רק בחיים שלהם אלא גם בחיים של מאות אלפים מתושבי מדינת ישראל שייהנו מהפיתוחים הטכנולוגיים שיפתחו במהלך התכנית".

יוסי צרויה, מנכ״ל הילמ״ה(צילום: שחר קופולוביץ)

כולל עבודה בשכר

השותפה המובילה בתכנית תבור 575 היא קרן אבירם. עוד שותפים בה מפעל הפיס, משרד העבודה, המועצה הציונית, וחברת סינמדיה. מדובר בתכנית לימודים והשמה מואצת של 18 חודשים.

בנוסף להכשרה עיונית ומעשית שתימשך שנה, התכנית כוללת גם עבודה בשכר במשך חצי שנה (תוך הבטחה לשכר של 9,000 שקל לחודש לפחות), שבמהלכה צוברים המשתתפים ניסיון נוסף כג'וניורים בפיתוח פרויקטים טכנולוגיים עבור המגזר הציבורי. עלות התכנית למשתתפים היא 4,000 שקל. עם סיומה, כך מבטיחים, הם ישתלבו במשרות פיתוח בהילמ"ה או בחברות הייטק אחרות.

"קרן אבירם חרטה על דגלה לרתום את הכלים של העולם העסקי והטכנולוגי יחד עם עשיית הטוב, במטרה להוביל לשינוי ושיפור איכות החיים בחברה", אומרת גילי אבירם, יו"ר קרן אבירם. "אנו נרגשים לקחת חלק במשימה לאומית חשובה זו יחד עם הילמ"ה שמחויבת לאותה המטרה. תכנית תבור 575, המיועדת ללוחמות ולוחמים, תעניק כלים פרקטיים למשתתפים בה, תייצר שוויון הזדמנויות, ותוביל לשילוב בין טכנולוגיה, עשיית הטוב ושינוי המציאות בקרב דור העתיד".

כאמור, בהילמ"ה לא מחפשים ניסיון בתחום התכנות על מנת להתקבל לתכניות השונות.
"אני דתיה, למדתי בתיכון חב"ד באשקלון. זה היה תיכון מאוד קטן, 100 בנות", מספרת נעם משה, 21, שעשתה שירות לאומי בהילמ"ה ובסופו נשארה לעבוד שם בתור מנהלת פיתוח ופרויקטים. "בבית הספר הייתה לנו רק מגמה אחת: אדריכלות. מגיל קטן נמשכתי לכל עניין המחשבים, מתמטיקה, דברים ריאליים, אבל לא הייתה לי הזדמנות ללמוד זאת ולהתמקצע בכך, לפחות לא דרך בית הספר. ואז בכיתה יב' שמעתי על הילמ"ה, והחלטתי לנסות את מזלי ולהתנדב שם כבת שרות לאומי".

אמנם אחת הדרישות הייתה מגמה ריאלית, "אבל התקבלתי למרות שלא הייתה לי מגמה כזאת", מספרת משה. "עברתי את המיונים, עברתי קורס הכשרה מקיף, ואז התחלקנו לצוותים והתחלנו לפתח פרויקטים חברתיים שמטרתם לסייע לקהילה. מדובר בפרויקטים בתחומי בריאות, חינוך, רווחה ועכשיו אנחנו גם נכנסים לתחום הסביבה. בשנה הראשונה עבדנו בערך על חמישה פרויקטים, ארבעה מתוכם נמצאים כבר בשימוש פעיל".

טוב לדעת (מקודם)

אל תתפשרו על מין לא מספק: כך תשפרו ביצועים - עם הנחה בלעדית

מוגש מטעם "גברא"
נעם משה. עשתה שירות לאומי בהילמ"ה ובסופו נשארה לעבוד שם בתור מנהלת פיתוח ופרויקטים(צילום: ראשית אריאל)

בין הפרויקטים שיצאו לפועל, אתר "מתחברים וזוכרים" שפותח בקורונה עבור עמותת "האחים שלנו" ואפשר ביום הזיכרון למשפחות השכולות ליצור מפגש זיכרון בצורה מקוונת ולהשמיע את סיפור יקיריהם שנפלו בתקופה שבה היה סגר ואי אפשר היה להגיע לבתי העלמין.

פרויקט נוסף הוא "מילון בוק". "פרויקט זה התחיל בבית ספר דרוזי ויתפתח לבתי ספר נוספים בשנה הקרובה", מספרת משה. "זוהי אפליקציה שנועדה ללמד תלמידים דרוזים וערבים עברית בצורה מאוד חווייתית. כמו כן, היה פרויקט נוסף של אפליקציה המעודדת אנשים לטייל במקומות תנ"כיים תוך כדי משחקים דיגיטאליים.

באוגוסט 2020 מוניתי להיות ראש צוות פרויקט 'קאפיש' - פלטפורמה שמאפשרת לתלמיד לקרוא טקסטים ולהבין אותם לעומק בדגש על שפה שניה. יש כבר הרבה בתי ספר שעובדים עם הפלטפורה הזאת והשנה היא נכנסת לבתי ספר נוספים".

רעות אביטל. נשארה בתום השרות הלאומי לעבוד בהילמ"ה. ראש צוות בהילמ"ה בפרויקט "הוספיקול"(צילום: ראשית אריאל)

מסלול מפתיע

כיום משה מנהלת גם את פרויקט "מידה נכונה" - אפליקציה שמאפשרת לרופאים לקבל משוב מידי לגבי מינוני תרופות המותאמים לילד על ידי עיבוד תמונה שלו וזיהוי משקלו. כאמור, בתום שנתיים של שירות לאומי, היא החליטה להישאר בהילמ"ה כעובדת שכירה.

"בכלל לא חלמתי שזה יהיה המסלול שלי", אומרת משה. "המסלול מבחינתי היה ללמוד לתואר ולהתחיל לחפש עבודה. כן חלמתי על מחשבים, אבל זה לא היה מאוד ברור לי. זה מקום שתמיד היה נראה לי מאוד מפחיד, מאוד מרוחק, מאוד גברי. הילמ"ה סיפקה לי כניסה רכה יותר לעולם הזה, כי פתאום את נמצאת בתחום גברי, אבל כאן הרוב נשי. כמו כן, עצם העובדה שגדלנו כאן, זה איפשר לנו לעשות טעויות, ללמוד בדרך. אף אחד לא ציפה ממך להיות 100% על ההתחלה. הכניסה הייתה מאוד רכה".

את כבר מרוויחה שכר של הייטק?
"מטבע הדברים השכר כאן יותר נמוך ממקומות אחרים שהייתי יכולה להיות בהם כי מדובר בחברה לתועלת הציבור ללא מטרות רווח, אבל הוא עדיין גבוה יותר ממשרות אחרות. יש גם את הערך המוסף שהוא מאוד גדול ומשמעותי עבורי: שאני עושה דברים שתורמים לחברה. זה הסיפוק שלי".

גם רעות אביטל, 21, מצור הדסה, נשארה בתום השרות הלאומי לעבוד בהילמ"ה. כיום היא ראש צוות בהילמ"ה בפרויקט "הוספיקול" - מערכת שמטרתה לייעל את התקשורת בין המטופלים לאנשי הצוות בבתי החולים. מדובר על אפליקציה עם כפתורי קריאה המייצגים את צרכי המטופל במחלקה שהוא נמצא בה (כוס מים, SOS, ועוד), וכל כפתור מנותב לאיש צוות מתאים.

"המערכת כבר הוטעמה בבתי החולים הדסה הר הצופים ואסף הרופא, והיא בשלבי כניסה לבתי חולים נוספים, גם בחו"ל", מספרת אביטל, שהגיעה להילמ"ה מרקע מסורתי. "למדתי בתיכון במגמת מדעי המחשב, היה לי את הראש הגדול, אבל מה שמלמדים בבתי הספר זו לא רמה גבוהה מספיק, ובסופו של דבר זה לא באמת נתן לי יתרון על אנשים שהגיעו להילמ"ה ללא רקע טכנולוגי כלשהו. לכן אני גם מאמינה שהחיילים המשוחררים שיגיעו להילמ"ה ללא רקע טכנולוגי במסגרת תכנית תבור 575, יוכלו להשתלב במהרה בעולמות ההייטק".

איך את הגעת להילמ"ה?
"חיפשתי מקום לשירות לאומי שיהיה מאוד משמעותי עבורי ושאוכל לתרום בו הכי הרבה. בדרך כלל בשרות התרומה היא כאן ועכשיו, כלומר את עוזרת ותורמת לחברה כאן ועכשיו. לעומת זאת, הילמ"ה איפשר לי לפתח מוצרים ופתרונות לחברה, שגם אחרי תום השרות אנשים ממשיכים להשתמש בהם, ואני בעצם ממשיכה לעזור בצורה פסיבית".

לפני כשנה אביטל סיימה את השרות הלאומי, ונשארה לעבוד בהילמ"ה כראש צוות. במקביל היא לומדת מדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה. "כבר כמעט שנתיים אני עובדת על מיזם הוספיקול", היא אומרת. "זה פרויקט מאוד גדול ומשמעותי עבור החברה ועבור הילמ"ה.

אם היית שואלת אותי לפני שלוש שנים, כשסיימתי את התיכון, שזה המקום שאהיה בו, כנראה שהייתי צוחקת ולא מאמינה. ניתנה לי הזדמנות אדירה. האחריות שיש לי בגיל הזה, לא חשבתי שתהיה לי כזו. למדתי בהילמ"ה המון, אני מקצועית יותר, מרגישה הרבה יותר מוכנה לעולם האמיתי: לעולם העבודה בהייטק.

המקום הזה גורם לי להרגיש הרבה יותר בטוחה בעצמי והרבה יותר מוכנה. הפרויקט הזה נותן לי ללמוד ולהכיר. עבדתי במסגרת הפרויקט עם אנשים שנמצאים עשרות שנים בתחום ההייטק. מה שהיה לי כל כך כיף זה שהם שהתייחסו אלי לא כאל בחורה בת 21 אלא כאל מישהי שיודעת".

יש תכניות לעזוב את הילמ"ה ולחבור לאחת מחברות ההייטק?
"לא כרגע. מאוד טוב לי במקום שלי. סומכים עלי, נותנים לי ללמוד ולהתקדם. אני גם מאמינה במה שאנחנו עושים ובפרויקט שאני מובילה. מאמינה שהוא יכול להגיע רחוק".

תום מאי רימוק. מפתחת Full Stack ומנהלת צוות Front End בחברת סייבר(צילום: אמיליה קרימוב)

לא האמינה שתשתלב

להבדיל מאביטל, תום מאי רימוק, 22, שלמדה באולפנה באשדוד, כן החליטה לחפש את עתידה מחוץ להילמ"ה בתום השרות הלאומי. זה כשנתיים היא מפתחת Full Stack ומנהלת צוות Front End בחברת סייבר. במקביל היא משלבת לימודי מדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה.

"גדלתי באשדוד ולמדתי באולפנת צביה בקיבוץ חפץ חיים", היא מספרת. "למדתי פיזיקה באולפנה, כימיה דרך מכון ויצמן וביולוגיה דרך האוניברסיטה הפתוחה. הגעתי להילמ"ה עם רקע מדעי-ביולוגי, ללא כל ניסיון בתכנות. חיפשתי שרות לאומי שיהיה טכנולוגי.

היה לי רקע מדעי, כן התעניינתי במדעי המחשב אבל לא הייתה באולפנה את המגמה הזאת. לכן חיפשתי מקומות שיאתגרו אותי. התחלתי את השרות הלאומי ב-2018 והייתי מהמחזור הראשון של הילמ"ה. ניגשתי עם עוד כמה בנות למבחנים, עשינו מבחנים של חשיבה לוגית שבודקים את היכולות התכנותיות שלך, גם אם לא התנסית בכך קודם".

באילו פרויקטים עסקת במהלך השרות הלאומי?
"בשנה הראשונה עבדתי על פרויקט 'ונגו' - מערכת הסעות שמשדרת בזמן אמת עלייה וירידה של ילד מהסעה לטובת עמותת הכנפיים של קרבו. בשנה השנייה הפכתי לראש צוות בהילמ"ה, הובלתי את

המחזור החדש שהצטרף וחנכתי אותו. יצרנו ביחד דברים, ותוך כדי פיתחתי תשתיות קוד לכל החברה. לקראת סוף השרות הלאומי התחלתי לחפש עבודה. הגשתי מועמדות לכמה מקומות, ובסוף החלטתי לבחור בחברה שבה אני עובדת כיום. אני ממש מובילה שם טכנולוגית ואחראית על כל ה- Front End".
רימוק מודה שעד לפני שנים ספורות כלל לא האמינה כי בגיל כל כך צעיר תשתלב בחברת הייטק בתפקיד משמעותי.

"לולא השרות בהילמ"ה, לא הייתי יודעת באיזה מקום הייתי נמצאת כיום", היא אומרת. "זה שם אותי בפוזיציה מטורפת בחיים. אני רק בת 22 ואני כבר מתכנתת בתפקיד ממש מוערך. זה לא מובן מאליו בכלל. גם מבחינה הכלכלית אני נהנית מהרמות של ההייטק. להגיע להישגים כאלה בגיל מאוד צעיר לבחורה שלמדה באולפנה זה לא מובן מאליו.

כיום אני המפתחת היחידה בחברה, כולם גברים סביבי. ישנם בערך 70 עובדים, כאשר אני המפתחת היחידה. זה לא פשוט כשיש רק גברים סביבך. אבל הם מעריכים אותי. אני תמיד מנסה לשכנע את החברות שלי שגם הן יכולות להגיע למקומות האלה, ושלשבת כל היום מול המחשב זה לא משעמם כמו שזה אולי נשמע".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully