גם אזרחים שומרי חוק שלא נוטים לעבריינות, נקלעים לא אחת לסיטואציה הזויה: חשבון הבנק, עורק החיים הפיננסי של כל אדם או עסק, משותק בגלל עיקול - לרוב בגלל דוח עירוני שלא הייתם מודעים כלל לקיומו: עכשיו נסה להיזכר אם לפני שבע שנים חנית, נניח, ליד עיריית גבעתיים - וחטפת דוח, או שאולי מדובר בכלל ברכב שמכרת, אבל איכשהו במאגרים הוא נותר עדיין על שמך.
הבעייה של מרבית האזרחים היא שבניגוד לרשות המקומית שתובעת את התשלום - כולל רבית, הצמדה, קנס פיגורים ועמלת הוצאות גבייה באמצעות עו"ד (סכום שיכול להגיע לאלפי שקלים על חוב מקורי של כמה מאות), היא שהלחץ לשחרר את חשבון הבנק מהעיקול (הבנק מעביר אוטומטית את הסכום הנדרש לפיקדון, עד שיוסר העיקול), הם מעדיפים לפעמים לשלם ולסיים את הסאגה - אפילו במקרים שבהם אין להם מושג אם ביצעו את העבירה המיוחסת להם (לרוב חנייה, גם חוב בגין ארנונה על דירה שכורה שגרת בה לפני שנים, "מככב").
לכל רשות מוניציפלית קיימים שני מסלולים לצורך גביית חוב בכלל, וחוב בגין ארנונה בפרט: האחד - מסלול גבייה אזרחי, כלומר הגשת תביעה לבית המשפט, והשני - המסלול ה"פופולרי" יותר הוא הגבייה המנהלית. במסגרת הליכי גביה מנהליים ניתנת לרשות היכולת לפעול באמצעות הטלת עיקולים על חשבון הבנק (לרבות חילוט), רישום שעבודים ואף מעקלים לבית החייב או לעסק שלו. אין ספק, כי סמכות זו מקנה לרשות כוח עצום ומרחב פעולה מגוון בבואה לגבות חוב.
במשך שנים ארוכות קיימת מחלוקת משפטית בין האזרחים החייבים לבין העיריות בכל הקשור לגביית החובות. בעוד שהעירייה טוענת, לרוב, כי אין שום הוראה בפקודת העיריות שיכול למנוע ממנה לנקוט בהליכי גבייה, גם אם הם אגרסיבים, אפילו אם מדובר בחוב שהוא שנוי במחלוקת, הרי שהאזרחים טוענים, כי לעירייה אסור לנקוט בהליכי גבייה לגבי חוב שנוי במחלוקת, וזאת לאור אכרזת המיסים (גביה) - שהיא חקיקת משנה עליה חותם שר האוצר ובה נקבע כי ארנונה היא מס שעל גבייתו ניתן להחיל את הוראות פקודת המיסים (גבייה).
מחלוקות כאלו שהגיעו לא פעם לבתי המשפט זכו או לוועדות ערר, זכו להחלטות שונות ואף סותרות.
בחודש יולי האחרון עבר בכנסת החוק לתיקון פקודת העיריות, שייכנס לתוקף ביולי 2023, שעושה סדר במחלוקות ומרסן במעט את הגבייה הפרועה לעתים, של העיריות.
השינוי המהותי ביותר של התיקון-לחוק קובע כי עירייה לא תוכל לנקוט בפעולות אכיפה כאשר מדובר בחוב אשר המועד להגשת הערעור עליו לא חלף. כלומר, אם לפני התיקון עירייה יכולה הייתה לעקל חשבון בנק גם אם לא חלפו 90 הימים שניתנים לערעור, בטענה שאין שום הוראה בפקודת העיריות שמונעת ממנה לעשות זאת, אז כעת תתוקן פקודת העיריות ועירייה תהיה מנועה מלגבות את החוב או לעקל כספים. מדובר בצעד חשוב לטובת האזרח שיקל עליו לבסס את טענתו בערעור, ללא חשש שבפרק זמן זה העירייה תעקל לו את החשבון בבנק או תשלח אליו מעקלים.
שינוי מהותי נוסף קובע, שבמידה וחלפו שלוש שנים מהמועד בו החוב הפך לסופי, אולם העירייה טרם החלה באמצעי אכיפה לגבייתו, היא לא תוכל להתחיל את הגבייה, אלא באישור ועדה לענייני גביה, שתקום מכוח התיקון החדש ותכלול מספר בכירי עירייה ביניהם הגזבר, המנכ"ל והיועץ המשפטי.
רק אותה ועדה תוכל לאשר לעירייה לחדש את הגבייה לאחר פרק זמן זה. במילים אחרות: אם אני חייב לעירייה 2,000 שקל מאז יולי 2019 ואני כבר לא יכול לערער עליו, אולם העירייה לא נקטה בשום הליך גביה עד ליולי 2022, הרי שממועד זה ואילך היא מנועה לחדש את ההליכים (אלא אם הוועדה החדשה הורתה אחרת).
מדובר בצעד חשוב של שקיפות, שוויון ואחידות מול האזרחים, שהרי העירייה לא תוכל לעשות איפה ואיפה ולהחליט באופן שרירותי נגד מי היא מחדשת את הליכה הגבייה ונגד מי לא, אלא יופעל שיקול דעת שימנע אפליה בגבייה, שכן היא מחויבת לפרסם באתר כללים בדבר גביה בכל מסלול וכן הסדרי תשלום.
עוד שינויים שנוספו בתיקון החוק מתייחסים לסוגיית משלוח הדרישה הראשונה לתשלום ולאחר מכן לדרישה בטרם נקיטת הליכי גביה. גם תוספת זו הוכנסה על מנת להקל עם האזרחים כדי שיידעו בבירור עד מתי ניתן לשלם את החוב בטרם ינקטו נגדם הליכים.
לכל התיקונים הללו יש השלכות רחבות על הליכי הגבייה שעיריות רבות עושות בעזרת חברות גבייה חיצוניות. אותן חברות, שבדרך כלל שולחות גובים לבתי האזרחים, יחויבו לחוק החדש ולא יוכלו להתנהג איך שבא להן. טוב עשה המחוקק שהחליט לרסן את כוחן של הרשויות המקומיות וקבע כי השימוש בגבייה יהיה מדוד, מחושב, ללא הפעלת כוח מיותרת כנגד האזרחים, והחשוב מכל - הדבר ייעשה בשקיפות מלאה ובצורה שוויונית.
עורכי הדין אלכס כץ וגל קוסטיקה ממשרד כץ גבע איצקוביץ (KGI), המתמחה במיסוי מוניציפלי