דני ליפמן ולסלי אדלר הקימו בשנת 1987 את רשת בתי המלון "אטלס".
חודשים ספורים לפני פרוץ משבר הקורונה פגשתי את השניים לצורך כתבה במלון "טל", אחד ממלונות הדגל של הרשת, שהיו בעיצומם של צעדים אמיצים בשוק המלונאות האורבנית המקומית, והכניסו את טרנד מלונות הקונספט לתל אביב. במהלך הריאיון שאלתי אותם מה קורה כשיש פיגוע או מלחמה לא עלינו, ואיך הם מתמודדים עם העננה על עסקי תיירות במזרח התיכון.
אלא שאיש מאיתנו לא ידע שב 18.3 ייסגרו כל בתי המלון בישראל - ומלחמה שנמשכת חודש-חודשיים תיראה כמו צרה קטנה מאד יחס...
כמעט שלוש שנים חלפו מאז, לסלי אדלר שכבר עבר מזמן את גיל הפנסיה, החליט בתקופת הקורונה שהוא פורש, ושני בניו של ליפמן - ליאור (37) וירון (34), שעבדו במשך שנים ברשת בכל התפקידים האפשריים כולל אריזת סבונים, הבינו שזה "הקיו" שלהם לרשת את הכתר ולקחת את שרביט הניהול בעידן החדש של המלונאות: מלונאות אורבנית עם מחשבה אחת קדימה.
בימים אלה נפתח המלון ה 16 במספר של הרשת, הבאקסטייג', על חורבות מה שהיה פעם מבנה תיאטרון האהל בתל אביב, שבנייתו בבניין עם תקן השימור המחמיר נמשכה שנים רבות, שם אנחנו גם נפגשים.
כרשת שחרטה על דגלה מלונאות קונספטואלית - למשל, הקמת מלון "סינמה" במבנה הישן של קולנוע אסתר (לפני 21 שנה), מלון "פבריק" בנחלת בנימין, רחוב המתפרות הקלאסי של תל אביב, "מרקט האוס" ביפו, מלון "ארטיסט" על טהרת האמנות ועוד רבים (שכולם אגב מארחים גם כלבים), מלון "הבאקסטייג'" החדש הוא פרויקט הדגל החדש של אטלס, והוא מספק חוויה תיאטרונית מדויקת גם למי שלא חווה את מאחורי הקלעים מימיו.
"מאד האמנו בפרויקט מהרגע הראשון", הם אומרים כשאני שואלת איך דווקא בתקופת התאוששות הם נכנסים לפרויקט גרנדיוזי ויקר "הבנו שיש לנו בידיים משהו אחר וחדש, ויהיה מלון שאין כמותו בעיר ובכלל. מהבחינה הזאת זה לא יצר חששות אלא אורך רוח ורוח גבית שזה כבר יקרה. את הפרויקט הוביל מי שהיה מנהל הפיתוח העסקי של הרשת מיכאל חיי, ויש לו חלק מאד גדול במלון הזה".
בנים ממשיכים
"גדלנו לתוך הדבר הזה" מספר ליאור כשאני תוהה אם השניים הוסללו לתפקיד "בנים ממשיכים" מילדות. "ללסלי, השותף של אבא אין ילדים, וזה היה תמיד באוויר שאם נרצה אנחנו נהיה דור ההמשך של הרשת. ידענו שזה עסק מדהים שיש לנו את הזכות להיכנס אליו אם רק נרצה אבל לא היה שום לחץ. בכל זאת, כילדים הסתובבנו בבתי המלון, בילינו שם בקיץ ומגיל מאד צעיר מצאנו את עצמנו עוזרים בחופשים ועובדים במלצרות, בקבלה והיכן שצריך".
ירון: "בזמנו המשרדים היו במרתף של מלון טל, ואחד הדברים שהכי אהבתי כילד היה ללכת לקניין והמחסנאי של המלון עד עצם היום הזה, איש בשם חכים, ולהסתובב לו בין הרגליים".
האסימון נפל לשניהם כל אחד בתורו, בזמן הטיול הגדול אחרי הצבא כשהמחשבות לעיסוק לעתיד מתחילות לבצבץ רגע לפני החזרה ארצה. "אני זוכר שחשבתי לעצמי, והבנתי: אני בחרתי את הדבר הזה, אני יודע למה אני נכנס? כל החיים גדלנו בדבר הזה כשהיינו ילדים היינו בחופשת קיץ עוזרים לפנות כלים מהשולחנות" אומר ליאור.
"וכמובן שההחלטה היא לא, 'אוקי אנחנו הופכים להיות מלונאים', אלא מתחילים לעבוד כמו כל עובד מן המניין, לאבא שלנו זה היה מאד חשוב. זה היה ערך מוסף להתחיל לאט, להרוויח את לחמך, ולעשות את הדברים נכון וכמו שצריך".
קל או קשה יותר להיות בן של בעלים?
ליאור: "היום כבוגר אפשר להבין את הדבר הזה גם בתהליך הלמידה המקצועי וגם בתהליך הבין אישי מול מי שאתה עובד מולו. בן של בעלים זה אישיו בפני עצמו, ושנינו לקחנו את זה למקום של: 'רוצים לעשות הכי טוב שיש, ודווקא בגלל ש...' ולו כדי להוכיח לעצמנו ולעולם שאנחנו שווים את זה ומסוגלים לעשות את הדבר הזה.
חוץ מזה, שזו חוויה בתור ילד להכיר את כל האנשים ולרוץ להם בין הרגליים, להתחיל לעבוד איתם ובאיזה שהוא שלב לקחת את המושכות ולנהל עם אותם אנשים את העסק, שהם בחייך מאז שאתה זוכר את עצמך, וזה בכלל סיפור בפני עצמו".
ירון: "כילד בן חמש הכנסתי סבונים לקרטונים, אחר כך עבדתי במלצרות בחופשים הגדולים ואחרי הצבא נפל לי האסימון שזה מה שאני רוצה לעשות. התחלנו בערך באותו הזמן את העבודה הרצינית הראשונה ברשת, זה היה ב 2009 במלון שלום. ליאור היה פקיד קבלה בשלום ואני עבדתי בקבלה במלון הצמוד מלודי.
משם לא היה ברור מה תהיה הדרך, אבל עם הזמן התפצלו דרכנו באופן טבעי וללא תכנון. ליאור התמקצע מאד בשטח, ועבר את קורס העתודה הניהולית שהרשת מנהלת משנות התשעים, רוב המנהלים הבכירים שלנו הם בוגרי הקורס, שהחלו בתפקידים זוטרים ברשת. אני קבלתי בסיום לימודיי בבאר שבע הצעה להיות מנהל רכש של הרשת אחרי 13 שנה שלא היה תפקיד כזה באטלס. לא היה לי ניסיון, אבל עברתי במשך חצי שנה הכשרה וקפצתי למים. טבילת האש הראשונה".
לימים, ירון התקדם בתחומי המטה וליאור היה חלק ממערך הקמת מלון "מרקט האוס" ביפו, שם הקים את מחלקת הקבלה, ניהל לתקופה קצרה את מלון בצלאל בירושלים, ואת מלון פבריק מפתיחתו ועד לפרוץ הקורונה.
הישראלים באים
את תקופת הקורונה הם מגדירים כתקופה מוזרה ומאתגרת כמעט כמו כל מי שעובד בענף. "בשלב הזה של המשבר היינו כל אחד בתחומי העשייה שלו אבל גם מצאנו את עצמנו עם הבנה שיש לנו משבר משותף לנהל מעבר לתפקידים הרשמיים שלנו" מסביר ירון "זו הייתה תקופה שהמון דברים התחילו לצוף ולקרות בעסק, שינויים באופן מואץ. והתעסקנו בניהול המשבר הזה ובניסיון למצוא דרכים יצירתיות להתמודד, לחשוב מחוץ לקופסה, להתפתח, בעצם אחרי חודשים רבים לתוך המשבר פתחנו את המלון מחדש אחרי הסגר הראשון ובשלב הזה כבר הבנו שזה הזמן להמשיך הלאה ולצלול יותר עמוק בניהול חברה".
ליאור: "אני העברתי את המושכות כמנהל מלון פבריק, ונכנסתי לתפקיד הנוכחי כסמנכ"ל תפעול באטלס. וזו החלוקה בינינו בין מטה ושטח. תחום האחריות שלי זה המלונות והאופרציה של המלונות, והתחום של ירון זה המטה, פיתוח החברה. כספים משאבי אנוש ומחלקת שיווק שלא הייתה כל השנים והקמנו אותה בעקבות הקורונה".
ירון: "גם אני וגם ליאור נכנסנו מעבר לתפקיד שלנו לקרביים של הארגון אם זה פיתוח החברה בכל מיני מקומות או ישיבות קונספטים. וכאן כבני הדור הצעיר התחלנו להכניס טכנולוגיות להכניס חשיבה אחרת".
עד הקורונה הייתה תל אביב עיר תיירות אירופאית לכל דבר, אלא שאנשי העסקים שטיסותיהם נעצרו פתחו בפני המלונאים האורבניים קהל חדש: הקהל הישראלי הדעתן שמחפש בריכה ופינוקים, לצד חובבי האייר בי אנד בי שמחפשים חוויות עירוניות.
ירון: "קודם שואלים אם יש בריכה אחר כך אם יש ספא. ואנחנו מלונאות אורבנית. הבנו שאנחנו צריכים לחשוב מאד יצירתי. כמה שזה מצחיק הקורונה יצרה קרקע פורייה לשינויים. לא היתה ברירה. המלון ריק וצריך למלא אותו. זה היה הזמן להמציא את הגלגל מחדש ולעשות מהלכים שלא חשבנו לעשות. כמו למשל מחלקת השיווק שקמה מאפס בעקבות המשבר הזה, מועדון הלקוחות למשל, עד הקורונה בכלל לא חשבנו לפרסם מעבר לפרסום הרגיל לאנשי עסקים. והכל קרה רק בזכות העובדה שהיינו בנקודת זמן שחייבה לעשות מהלכים גדולים ואחרים לגמרי".
ליאור: "עד הקורונה כמעט 85% מהאורחים שלנו היו תיירים בתל אביב ובירושלים, או זוגות שהגיעו כדי לחוות את העיר. ומה שהשתנה לא רק בקורונה אלא עוד לפני כן, אולי בחמש שש שנים האחרונות זה שעוד שחקנים התחילו להיכנס לעולם הזה של מלונות הבוטיק, שנותנים לך לחוות את החוויה מצד אחד, אבל גם את העיר. זו הסיבה שברוב המלונות אין לנו ארוחת ערב כי אנחנו רוצים שאנשים יחוו גם את העיר, זה חלק מהעניין".
הדגש הוא על קונספט, על חוויה אורבנית, הקהל הוא גם צעיר יותר?
ליאור: "בשנים הללו בעשר שנים האחרונות כל הנושא של לייף סטייל הלך לקדמת הבמה בכל העולם, הרבה בגלל רשתות חברתיות. פתיחות לעולם ולחוויות בעולם. ומהמקום הזה רואים הרבה חברה צעירים שלא היו באים לבתי מלון פעם מגיעים היום. הגבולות הטשטשו, רואים קהל יותר צעיר מצד אחד, וגם קהל מבוגר שרוצה לחוות חוויה אורבנית צעירה".
ירון: "אחד היתרונות הגדולים בכלל של החברה וזה היא שיש בה מנהלים מנוסים וותיקים, מלונאים ותיקים, שלאורך כל שנות הקריירה שלהם הם איתנו. ומצד שני, התגבש לו יותר ויותר דור צעיר ודינאמי, אמנם פחות מנוסה אבל מאד רוצה לעשות דברים חדשים. היום ללא ספק התחרות בשטח גדלה, ואנחנו משתדלים להיות אותנטיים, משתלמים, לא להיות הכי מפוארים ולא הכי זולים להיות ואליו פור מאני ולהעניק חוויה".
עד כמה היה לכם חופש יצירתי, גם במהלך השנים מול אבא ולסלי?
ליאור: "כשנכנסנו לתפקידים ניהוליים היה קשה בהתחלה להביא שינוי ומחשבה אחרת. מצד אחד זה מדהים הוותק של האנשים בחברה והמחויבות המאוד גבוהה, אבל אין מה לעשות בחברה שקיימת שלושים שנה יש דברים שקשה לפעמים לייצר שינוי ולהביא משהו אחר, אבל זה תהליך שנבנה עם השנים. היכולת להביע רעיונות תמיד הייתה שם זה חלק מהערכים בארגון והמשפחתיות שלנו.
אז להביא רעיונות לשולחן תמיד יכולנו, אבל הפתיחות לדבר הזה זה תהליך ארוך שאנחנו רואים צמיחה והתפתחות שממשיכה לקרות והקורונה גם נתנה לנו בוסט לדבר הזה. היא יצרה שינוי בעולם, וצורך לקבל החלטות מהירות".
ירון: "עוד אחד מהדברים שאנחנו רואים מסביבנו, הוא למשל שהרשתות החדשות מגיעות עם תכנית להקים עוד 15 מלונות שנה, וזה לא אנחנו. אני זוכר שנה אחת בה פתחנו שני מלונות, זה היה ב- 2016 - את בצלאל בירושלים ואת מלון 65, וחשבתי לעצמי 'איך מתחרים פותחים 20 מלונות בשנה?' אי אפשר לעשות את זה ולהסתכל על כל פרט קטן כמו שאנחנו עושים פה.
וכאן מגיע גם החופש היצירתי. כשתתכננו את "הבאקסטייג'" לפני ארבע שנים, חשבנו שיהיה פטיפון בכל חדר עם פסקול של מחזה, משהו רומנטי, ואז הבנו שברמת הפרקטיקה רוב האנשים לא יודעים להפעיל את זה, וליאור לקח על עצמו משימה ביחד עם היועץ המוסיקלי שלנו פלייליסט עם קיו אר קוד. זו רק דוגמא קטנה לפרטים הקטנים שאי אפשר לעשות כשצריך לפתוח עשרים מלונות במקביל".
ליאור: אנחנו עובדים עם המון יועצים. אנחנו יודעים במה אנחנו טובים ואיפה אנחנו צריכים לקחת איתנו אנשים. כמו עולם התיאטרון למשל בבאקסטייג', הבנו שאנחנו חייבים מישהו שהוא עמוק בעולם התיאטרון להביא את האלמנטים והדקויות. אנחנו רוצים מישהו או מישהי שיספרו לנו את מה שאנחנו לא יכולים לחשוב".
עסק משפחתי
אחד מהערכים שמקפידים עליהם גם בני הדור החדש של המנהלים באטלס הוא המשפחתיות. "זה חלק מהדי אן איי שלנו" אומר ליאור. "רוב המנהלים שלנו המוחלט לא רק שהם מאד ותיקים בארגון. הם הגיעו למלונאות התאהבו בדבר והחליטו שהם רוצים להתפתח פה.
תמיד שיש משרה חדשה או תפקיד ניהולי שמתפנה אנחנו נסתכל פנימה ונחשוב מי מוכן בשל, רוצה לקבל הזדמנות ויש לו את היכולת. זה טוב לנו, זה עובד חזק כי הארגון כמה שהוא גדל הוא עדיין בערכים שלו עסק משפחתי. ולא רק בגלל שזה עסק משפחתי אלא כי זו התחושה המון אנשים העסק מהווה משפחה שניה עבורם. המון ילדים של התחילו לעבוד ברשת אפילו ההורים שלנו הכירו בגלגול הקודם של הרשת וזה מאד חשוב לנו להמשיך את זה".
ירון: "במהות שלנו אנחנו עסק משפחתי. לא מביאים משקיעים מבחוץ וכל השנים העסק התנהל וצמח רק מהון עצמי. אנחנו משתדלים לשמור על הצביון הזה שלפעמים מאחורי המתחרים שלנו עומד גב כלכלי מאד חזק והיכולת שלהם לשלם משכורות יותר גבוהות, או לקחת נכסים חזקים. לנו לא תמיד יש את היכולת להתנהל בצורה כזאת ועדיין יש לנו צורך לפתוח מלונות, ולהקים מקומות ולהעסיק עובדים, וזה אתגר גדול שמתהווה. יש עוד מלונות שיפתחו מקרוב".
העולם משתנה, וזה משליך גם על העולם המלונאי. איפה האתגרים היום?
ליאור: "כח אדם זה בפרונט. למרות שיש תחושה של תנועה קדימה בדבר הזה, גם קבלנו עוד עובדים זרים. חיכינו שנתיים לתפוסות ולא היה מי שיעבוד, ומצאנו את עצמנו לא מוכרים חדרים למרות שיש ביקוש. זה היה חוויה קשה היום אני יכול לומר שלא שקל מהבחינה הזאת אבל הצלחנו טיפה יותר להתייצב".
ירון: "יש הרבה אתגרים, זכינו בקהל הישראלי בזמן הזה ומלבד הכח אדם שמשתפר זה עדיין מאתגר, הדבר השני זו החזרה ממה שזה עשה לנו כבני אדם, השינויים שקרו בשוק, והרגלים של אנשים. וליישם את זה על תקופה שגם חזרה בה התיירות".
ליאור: "קשה למשל לעשות היום תקציב. אתה עושה תקציב לעולם שהוא אחר, אין לך שום דבר להסתמך עליו, התיירות לא מתנהגת כמו פעם, האורחים הם שונים ואי אפשר לצפות מי בדיוק יגיע בהמשך השנה אנשי עסקים או ישראלים. ומחירים שאנחנו מסוגלים לקחת הם שונים והעלויות שונות, ויצרנו תפקידים חדשים ועשינו שינויים מבניים אז איך עושים תקציב אין על מה להסתמך אין היסטוריה".
מה לגבי המחירים המטורפים של חופשות בישראל?
ליאור: "שמירה על מחירים נאותים היא עניין קריטי. אנחנו מאמינים שתאוות הבצע הזו לא משרתת לא אותנו ולא אף אחד בענף. אם המחירים יהיו מאד גבוהים אנשים יפסיקו לצאת לחופשה בישראל או לא לבוא לישראל לחופשה וכולנו ניפגע מהדבר הזה".
השאלה הקלישאתית אך המתבקשת, עד כמה קשה לנהל עם אחיך רשת?
ירון: "יתרון גדול. אנחנו משתדלים שיהיה לנו גם את הקשר מחוץ לעבודה ולא להביא את השיחות על העבודה לארוחות שישי. אבל אנחנו חברים טובים בלי קשר, יש לנו חברים משותפים, אנחנו חולקים משרד ואני רואה בזה כח אדיר. בשנתיים של הקורונה זה היה משמעותי במיוחד, היינו שם זה עבור זה בהתמודדויות".
ליאור: "אבא בוס, משפחה וקולגות זה מורכב ודורש תהליך שדורש לדעת איך מתקשרים איך מתמודדים עם אמוציות, עם מתחים, עם קבלת החלטות בתקופות בלחץ. אבל זה עובד".