רגע לפני שצוללים ללב העניינים, הרימו לרגע את הראש מהמסך, הביטו סביבכם וחישבו היטב: כמה אנשים אתם מכירים, קרובים או רחוקים, שהקדישו את מיטב שנותיהם ללימודי תואר אקדמי? סביר להניח שהרבה מאוד. כעת, בואו ונשרבט משוואה סטטיסטית פשוטה: כמה מהם המשיכו הלאה לתואר הבא, ללימודי מקצוע אחר, או שמא טמנו את הקלף הממוסגר עמוק במגירה ומפתחים כעת קריירה שונה בתכלית?
יש שיאמרו כי מדובר בתסריט די טרגי, כזה שלו הגיבורים היו יודעים מראש שככה יסתיים המירוץ שלהם לתואר, סביר להניח שלא היו יוצאים אליו מלכתחילה או שהיו פורשים באחת מנקודות היציאה בדרך. מה בשטוח הוא שרובם ככולם היו מחשבים מסלול מחדש. סטודנטים שבמשך שלוש, ארבע ולפעמים אף חמש או שש שנים רצופות נותנים עבודה קדחתנית ומושקעת, לו"ז צפוף ומסועף, לילות לבנים, הזנחה של החיים החברתיים, לחץ נפשי ושלא נדבר על הסכומים העצומים שהושקעו בעניין. אלא שחרף זאת וכמה רגעים לאחר טקס הסיום המרגש ממנו יצאו עם תעודה מהודרת ביד, הם נותרים למעשה ללא מקור פרנסה או מקצוע מעשי. במחשבות שלכם, נסו להיזכר כמה מהם השכימו בוקר אחד והבינו שהם למדו לעומק את יסודות המקצוע, יודעים לשנן בעל-פה מודלים ותיאוריות, אך בפועל, אין להם באמת מושג איך זה עובד בחיים האמיתיים? לכמה מהם נפל לפתע האסימון שעם כל הכבוד לשנות הקסם שהוקדשו לספסל הלימודים, הם לא מתאימים למקצוע? פחות מתחברים לעשייה? או שבעצם הבינו בדרך הקשה עד כמה השוק ודרישות המעסיקים רחוקים שנות אור ממה שהמנחה דיבר עליו בכיתה?
קל להניח שתופעה שכזאת רווחת יותר במסדרונות של הפקולטות למדעי הרוח ושות'. אך לדעת אנשי מקצוע, שלא רק מובילים בתחומם ובעלי שם בענפי התעשייה השונים, אלא שגם מכירים מקרוב את עולם האקדמיה בישראל, לא מדובר בהכרח במקצועות תיאורטיים. לטענתם, העניין בולט יותר במקצועות מעשיים, דוגמת אדריכלות או עיצוב. כמו-כן, אחת הסיבות העיקריות שמובילות בוגרים בצער רב לוותר על המקצוע עליו חלמו או להיכשל בדרך להגשמת החלום, היא למעשה היעדר התנסות מעשית מוסדרת. בעגה האקדמית: הפרקטיקום.
נעים להכיר: המציאות
כיום בישראל, במרבית בתי הספר המקצועיים שמצויים במוסדות האקדמאיים הרשמיים, דוגמת האוניברסיטאות הגדולות, אין שלב פרקטיקום מובנה בתכנית הלימודים. זאת בניגוד למקובל במוסדות מקבילים באירופה או ארה"ב. כדי להבין מדוע מדובר בשלב רצוי ומומלץ והיכן כן מקפידים ביתר שאת לשלבו, ישנו צורך תחילה להסביר מעט יותר לעומק מה הוא הפרקטיקום.
כאמור, מדובר בתקופת התנסות מעשית מקצועית, במסגרת תקופת הלימודים. במהלך התקופה הסטודנט מכיר את התעשייה מבפנים, שעה שהוא עובד עם ארגונים, משרדים או בתי מלאכה רשמיים, ללא תשלום, על מיזמים מעשיים. הסטודנט עוסק ומשתלב בכל שלבי העבודה, החל מהחשיבה הרעיונית, דרך התכנון וכלה ביישום. בשונה מעבודת גמר, שנועדה להביא לציון סופי בקורס מסוים, המטרה בהתנסות המעשית היא להכשיר את הסטודנט למקצוע אותו הוא לומד וליצור היכרות עם העולם החיצוני. הדבר יכול לסייע ולהקל על הסטודנט, עת יסיים את לימודיו, להשתלב בשוק העבודה.
"לא מדובר בצורך הכרחי, אך מדובר בשלב שמאוד רצוי לשלב אותו בתכנית הלימודים ולא לדלג עליו, כך ייטב לכולם, כך כל הצדדים מרוויחים", אומר ד"ר עידו נוי, היסטוריון אומנות וחוקר תכשיטים, בוגר המחלקה לצורפות בבצלאל, אשר לימד במשך שנים במסלול הצורפות בלימודי חוץ ויצו חיפה. "בתור התחלה, שלב הפרקטיקום מחדד עבור הסטודנט האם המקצוע אכן מתאים לו, האם הוא אכן אוהב ומתחבר לעשייה כפי שחלם וחשב מלכתחילה. מדובר בהבנה שלא ניתן להגיע אליה בגבולות הכיתה. כאמור, גם התעשייה מרוויחה מהפרקטיקום. הרי בהמשך הדרך, המעסיק העתידי של הסטודנט, בבואו לראיין אותו ולהחליט האם לקבלו לעבודה בהיותו בוגר טרי, זהו שלב שמתחשבים בו ומעניק נקודות זכות למועמדים. הם לא נחשבים חסרי ניסיון לחלוטין, הם כבר מכירים את העגה והמושגים המעשיים של המקצוע ולא צריך ללמדם מאפס. כאשר מדברים על מקצועות עיצוביים שונים, דוגמת צורפות, עיצוב אופנה או עיצוב פנים ועוד, יש ללמד את הסטודנט לחשוב מחוץ לקופסא, להביע אמירה אישית, ליזום פרויקטים שיש להם התכנות גבוהה להצלחה ובעצם, לתרגם את הלימודים למקור פרנסה. ישנו צורך להתחשב בצרכים של הסטודנט וליצור איזון בין הלימודים ובין הרצון לצאת עם מקצוע פרקטי ביד ועל כן, פרקטיקום היא התשובה המתאימה".
אדריכל זהר שגב, בעלי המשרד "שגב אדריכלים", אף הוא מכיר את העולם האקדמי בישראל מקרוב. לא רק כבוגר המערכת, אלא גם מעמדת המנחה שכיום מלמד בבית הספר להנדסאים בטכניון. כמו-כן, בעבר לימד שגב עיצוב פנים. בדבריו, מדגיש שגב כי שלב הפרקטיקום, הוא שלב הכרחי בין ההכשרה להסמכה וכי בישראל החוסר בחובת שיבוץ ושילוב ההתנסות המעשית מאוד מורגש בשלב בו הבוגר מבקש לצאת לשוק העבודה.
"בישראל קיים פער עצום בין העולם האקדמי ובין החיים האמיתיים ואני מדבר תחת כמה כובעים; גם כאחד שהחל את לימודיו המקצועיים באירופה וזכה לעשות פרקטיקום כשלב חובה, גם כמעסיק ובעל משרד מקצועי שפוגש בבוגרים המבקשים להתקבל לעבודה וגם כמרצה באוניברסיטה", אומר שגב. "ברגע שבו אין הטמעה של ידע פרקטי במקצועות מעשיים, הבוגרים יוצאים החוצה ללא מושג אמיתי מה עליהם לעשות בעוד הסיכוי שלהם להתקבל לעבודה בתחום ללא מינימום ניסיון, מצטמצם. מדובר על אדריכלות ומקצועות העיצוב, שם לומדים הסטודנטים כלים לחשיבה יצירתית, כלים טכניים וכו', אך זה עדיין לא מתקרב למה שהם צריכים לדעת ולהכיר מקרוב כדי להשתלב בשגרה היומיומית של עבודה שוטפת במשרד תכנון מקצועי. נקודה נוספת שאסור להתעלם ממנה, היא שהפרקטיקום יכול למנוע מסטודנט לבזבז לשווא כמה שנים טובות מחייו על לימודי מקצוע שלבסוף, הוא לא יעסוק בו. לא רק מבחינת חיבור או אהבת המקצוע. ייתכן וההתנסות המעשית תסייע לו לגלות שהמקצוע אינו מתגמל כפי שחשב, ייתכן והוא יגלה על עצמו נקודות חוזקה שניתן למקסם ויבחר בכיוון אחר להתמחות".
מהכיתה לסטודיו
כאמור, אחד מבתי הספר המקצועיים בישראל בהם משלבים בתוכנית הלימודים את ההתנסות המעשית, הוא בלימודי חוץ ויצו חיפה. במרכז מציעים לסטודנטים, בכל גיל ושלב בלימודים, את האפשרות לרכוש מקצוע בתחום האמנות והעיצוב, בתוך פרק זמן קצר יחסית, אשר כולל בחובו גם את שלב הפרקטיקום. בבית הספר ישנם מסלולים וקורסים לעיצוב פנים, עיצוב תכשיטים וצורפות, עיצוב אופנה, צילום, עיצוב גרפי וחזותי, דיגיטל ועוד. מלבד פרויקטים שעולים כדרישות ותנאי סיום קורס במהלך הלימודים, לוקחים התלמידים חלק בפעילות של "סטודיו 28", שהוא קליניקה לעיצוב המתקיימת תוך כדי ובמהלך הלימודים ומנוהלת על ידי מעצבים ותיקים.
"הקליניקה מאפשרת לסטודנטים להתנסות בפרקטיקה של עיצוב, במסגרת סטודיו החותר למצוינות מקצועית וקשוב בה בעת לצרכי הקבוצות המוחלשות בחברה", מתארת ד"ר גילה דנינו-יונה, מנהלת לימודי החוץ. "זו פלטפורמה שמאפשרת לסטודנטים לחוות את השטח מול לקוחות אמתיים ולהתנסות בפרויקטים פיזיים, שמיישמים בשטח תוך התמודדות עם דרישות פרקטיות, כלכליות אך יחד עם אלה, בלתי מתפשרות ברמה העיצובית והקונספטואלית".
דוגמא לאחד מהתוצרים המסקרנים והנפלאים שנולד מתוך שלב הפרקטיקום ב"סטודיו 28", הוא של בוגר בית הספר לעיצוב בלימודי חוץ ויצו חיפה, אלון בראל. האחרון בחר לקדם מיזם שיביא להחייאת בניינים נטושים בוואדי סאליב בחיפה באמצעות צעד פשוט, להאיר אותם ועליהם. לדבריו של בראל הפרויקט נעשה כמחאה על חוסר שימור נכסי תרבות ארכיטקטוניים בעיר הצפונית, שהולכים ומתפוררים. התאורה מתוך הבניינים החוצה נועדה להדהד את החיים והשמחה שהיו בבניינים. כמו-כן, גם ולהאיר ולמשוך את תשומת ליבם של העוברים והשבים והממסד העירוני, למצבם העגום של המבנים המתפוררים.
לפרטים והרשמה כנסו>>