השופטת אסתר נחליאלי חיאט מבית-המשפט המחוזי בתל-אביב פרסמה היום את פסק-הדין בתביעה שהגישו בדצמבר 2016 בעלי מלון הנסיכה נגד רשת מלונות ישרוטל ובנק הפועלים, תוך שהיא מותחת ביקורת נוקבת וחריפה על תביעת העתק על-סך 200 מיליון שקלים שנדחתה על כל מרכיביה, מקבלת את התביעה שכנגד שהגישה ישרוטל, ומחייבת את התובעים בתשלום הוצאות על סך 1.15 מיליון שקלים.
ישרוטל יוצגה בהליך באמצעות עוה"ד חגי אולמן ונועה סולומון ממשרד יהודה רוה ושות'. בנק הפועלים יוצג באמצעות עוה"ד אלון פומרנץ ועומר מאירי ממשרד ליפא מאיר ושות'.
נזכיר בקצרה את הרקע לתביעת העתק: החל משנת 1992 ואז לשנת 2009 לערך, נחשב מלון הנסיכה באילת לאחד ממלונות היוקרה המובילים בישראל. אלא שאז, המלון הייחודי שהוקדם בקצה הדרומי של נמל אילת בסמוך לשונית האלמוגים, נקלע לקשיים של ממש שלא אפשרו את המשך פעילותו. נסיבות אלה הצריכו את בעלי המלון באותה תקופה, חברת לקסן ישראל והעומד בראשה איש העסקים הגרמני אלכסנדר טסלר שקרסו תחת נטל חובות של 197 מיליון שקל, לנקוט בפעולות משמעותיות.
בנסיבות אלה, התקשרה לקסן בשנת 2011 עם חברת המלונאות ישרוטל, על-מנת שתסייע לה להחזיק את המלון, לנהל אותו ולתפעלו, וכן בעסקה עם בנק הפועלים כדי להבטיח את האשראי הנדרש בהיקף של מאות מיליוני שקלים, להתגבר על קשיי הנזילות של הבעלים ולשפץ את המלון שהיה באותה תקופה במצב ירוד מאוד.
אלא שלאחר החתימה על העסקה, הודיע הממונה על ההגבלים העסקיים (כתוארו דאז) כי מדובר במיזוג אסור, ובכך סוכלה למעשה העסקה אליה כיוונו לקסן, ישרוטל והפועלים. ההחלטה האמורה הכניסה את לקסן לסחרור שהביא לכך שלא יכלה להחזיר את ההלוואות שנטלה מבנק הפועלים, והוביל את כניסתה להליך כינוס נכסים במסגרתו נאלצו בעלי המניות למכור את אחזקותיהם בחברה וכתוצאה מכך גם את המלון.
"ניסיון להניח תשתית כדי 'ללכוד ברשת'
כמה שנים לאחר מכן, ב-2016 הגישו חברת לרסן והעומד בראשה טסלר את תביעת העתק נגד ישרוטל ובנק הפועלים, ובה כללו טענות לנזק בסך של יותר מ-200 מיליון שקלים לתובעים. נזק זה הורכב מ-135 מיליון שקלים בגין אובדן שווי המלון בעת המכירה שנאלצו לבצע בכינוס נכסים; 50 מיליון שקלים על העמלות והריביות שגבה הבנק מחברת לקסן ו-18 מיליון שקלים בגין נזקים נוספים.
הטענה המרכזית בכתב התביעה היתה להתנהלות בחוסר תום לב ועירוב של שיקולים זרים מצדם של ישרוטל והפועלים. כך, כללה התביעה תיאור נרחב של 23 פרשיות שונות לגביהן טענו התובעים לחוסר תום לב, מה שהוביל את השופטת להכריז עליהן כאל "ניסיון להניח תשתית לטענות רבות ככל האפשר כדי שאיזו מהן 'תלכד ברשת' ותבשיל לקביעות הנחרצות שמבקשת לקסן לקבוע".
בין היתר, נטען בתביעה כי בנק הפועלים העדיף לפתוח בהליכי כינוס, על מנת לגבות עמלות וריביות חריגות שלא כדין בסך של כ-46 מיליון שקלים, באופן שהוביל לקריסת המלון. זאת, על אף שלטענת התובעים ניתן היה להשאיר את המלון כעסק חי ולהעבירו לאחת המתחרות של רשת ישרוטל.
עוד נטען בתביעה, כי רשת ישרוטל עשתה הכול על מנת להתחמק מאחריות, תוך גלגול הנזק לפתחה של חברת לקסן ובעלי המניות, וכי לאחר שהממונה קבע כי מדובר במיזוג אסור פעלו רשת ישרוטל ובנק הפועלים בתיאום, והובילו את מלון "הנסיכה" לכינוס נכסים הליך שהביא לקריסתו.
"האמון שישרוטל והבנק נתנו בתובעים הלך ואזל כתוצאה מהתנהלותם שלהם"
חרף התביעה החריפה, בסופו של ההליך שנמשך 6 שנים וכלל 40 דיונים וכ-5,000 עמודי פרוטוקול, לא רק שדחתה השופטת את התביעה במלואה וקיבלה את כל טענות הפועלים וישרוטל - אלא אף קבעה כי היא התרשמה ש"דווקא ההפך הוא הנכון. התרשמתי כי התובעים, בגישתם העקשנית ואף הגאוותנית, תרמו חלק לא מבוטל לתוצאות המצערות של כניסת לקסן להליך כינוס נכסים, אם זה מחוסר רצונם או בשל אי יכולתם להתגמש ולהתפשר עם הנסיבות שנוצרו לאחר התערבות הממונה בעסקה".
עוד קבעה השופטת, כי "התובעים יצרו קשיים משמעותיים ביותר לשותפות החוזית עם ישרוטל ולנושה המרכזי שלהם, בנק הפועלים. התובעים לא השכילו להסכים להצעות שונות שהונחו לפתחם ובכוחן היה לפתור את הסבך שנוצר מרגע שהתנגדות הממונה ריחפה מעל העסקה. התובעים התחפרו בסירובם להשקיע כספים נוספים במלון, והשחיתו לריק זמן רב - והכל בתקופה שהאמון שישרוטל והבנק נתנו בהם הלך ואזל כתוצאה מהתנהלותם שלהם".
השופטת קיבלה במלואן את טענות ישרוטל לפיהן התערבות הממונה שמטה את הקרקע מתחת לעסקה המקורית שתוכננה והוסכמה, וגרמה לשינוי מהותי ויסודי בתנאי העסקה. בפסק-הדין נקבע כי התכלית המרכזית של העסקה היתה כלכלית ועסקית, "במובן הזה שבמרכז העסקה עמדה הפעלת מלון הנסיכה באילת ולא 'הצלת' לקסן."
בפסק דינה תיארה השופטת כיצד ישרוטל, שנהנית ממומחיות רבה בתחום המלונאות, זיהתה את ההזדמנות העסקית הגדולה שבהפעלת מלון בסמוך למעבר טאבה וקרוב למי מפרץ אילת, נוכח מצבה הכספי הרעוע של לקסן. זו הפריזמה מתוכה יש לראות את כל המערכת החוזית שנכרתה בין לקסן לישרוטל, קבעה השופטת, והבהירה כי בניגוד למה שתואר בתביעה "ישרוטל הציעה ללקסן את איתנותה הפיננסית ואת קשריה עם המערכת הבנקאית כחבל הצלה מטביעה בחובות בהם שקעה לקסן. אלא שחבל ההצלה שנמסר ללקסן לא נמסר לה ממניעים אלטרואיסטים, אלא מרצון לגיטימי לנצל הזדמנות כלכלית שנחזתה להיות כדאית." בנסיבות אלה, קבעה השופטת, התנהלות ישרוטל היתה סבירה ואף למעלה מכך, ובוודאי שלא נגועה בחוסר תום לב.
זאת ועוד, השופטת קיבלה את התביעה שכנגד שהגישה ישרוטל נגד לקסן וטסלר, שכללה בין היתר דרישה להחזיר את מענק החתימה בהפחתת הציוד שרכשה ישרוטל מלקסן ועומד על סך 3 מיליון שקלים; וכן סכום של כ-7 מיליון שקלים בגין התחייבות לשיפוץ מינמלי אליו התחייבה לקסן, ולא בוצע.
בהקשר זה קבעה השופטת כי על לקסן להשיב 2.5 מיליון שקל בגין מענק החתימה וסכום נוסף של 6.8 מיליון שקלים פיצויי ציפייה - ובסך הכל כ-9.4 מיליון שקל.
"הטענה לחוסר תום לב היא טענה חלולה"
גם ביחס לבנק הפועלים קבעה השופטת כי אין שמץ לטענות חוסר תום הלב, וקיבלה את הטענה המרכזית של הבנק, לפיה הוא פעל בהתאם לשיקול הדעת העסקי והסכים להיכנס לעסקה מלכתחילה בתנאי שישרוטל תהיה זו שתנהל את הסיכויים והסיכונים בניהול המלון.
לדברי השופטת, החלטתיו של הבנק "היו כשלעצמן החלטות סבירות והגיוניות המתכתבות עם הנסיבות המשתנות של חיי המסחר הדינמיים. לא מצאתי רמז של שרירות, חוסר מחשבה או קלות דעת מצד הבנק. ההפך הוא הנכון. מחומר הראיות הרב שצורף עולה כי החלטות הבנק התקבלו לאחר מחשבה, שיח והחלפת דברים בין הבנק ובין ישרוטל ובין הבנק ובין לקסן."
כדי לתמוך במסקנתה זו, השופטת אף ציינה כי "הבנק לא דרש את הפירעון המלא של ההלוואה כשנודע לו על התנגדות הממונה, אלא איפשר את פעילות המלון תחת נאמן תוך חישוב סיכונים זהיר. לא ברורה, אפוא, טענת התובעים בדבר חוסר תום לב של הבנק ועוד יותר לא ברור למה ציפתה לקסן מהבנק שעה שלנגד עיניו עסקת הלוואה שלכתחילה נחזתה להיות בטוחה באופן מובהק בשל מעורבות חברת מלונאות בעלת מוניטין, הופכת באבחת החלטת ממונה לעסקה עתירת סיכון שחושפת את הבנק לאפשרות של הפסד מאות מיליוני ש"ח?"
עוד קבעה השופטת כי "אין זה מספיק לשוב ולחזור על צמד המילים 'תום-לב' ולנסות למצוא בו פתרונות לבעיות מורכבות המתעוררות בחיי המעשה. מצופה היה מלקסן לפעול באופן אקטיבי להפחית את רמת הסיכון שנשקפה ממנה כחייבת; אך בהיעדר רצון של טסלר להזרים מכיסו מימון ללקסן, ובהיעדר נכונות מצד טסלר להסכים להצעות שונות שהציעה ישרוטל, הרי הטענה לחוסר תום לב של הבנק נראית לי טענה חלולה."
השופטת הטילה על התובעים תשלום הוצאות בסך 500 אלף שקל לבנק הפועלים, ו-650 אלף שקל לישרוטל.