את התווית שדבקה בו בילדותו כ"ילד מקולקל", איש העסקים, היזם והמנכ"ל דרור שגב, לא ישכח לעולם. למעשה, התווית הזאת מניעה אותו לפעול ולהצליח. עד כמה רחוק הגיע? הוא כתב את הספר "ילד מקולקל", שמתווה את דרכו מהמערכת שהכתירה אותו בנערותו כמי ש"יש לו פוטנציאל לא ממומש" ואז זנחה אותו, לפני שהפך לאיש עסקים ויזם שנותן תוצאות בשטח.
"הייתי בן 14, כשהוועדה הפדגוגית של התיכון בו למדתי, החליטה שאני צריך להישאר כיתה. שנה מאוחר יותר זרקו אותי מבית הספר", מספר שגב. "זה קרע אותי מהמסגרות החברתיות שהייתי חלק מהן, זה השפיל אותי ובעקבות זה פיתחתי ייאוש סמוי. חוסר האמונה העצמית, שהמערכת הטמיעה בי, הובילו אותי לחידלון".
כיום שגב, בן 56, מתגורר בשוהם, נשוי ללימור ואב ליהונתן בן 25 שחי באוסטרליה ואריאל בת 22 שנמצאת בהודו, הוא מנכ"ל "קיסריה אריזות" חברה לייבוא אריזות קוסמטיקה, מהמובילות בענף. החברה, יבואנית אריזות לענקיות כמו ד"ר פישר, ללין, קרליין ואהבה, קיימת כבר 15 שנה ושגב המנכ"ל שלה ב-13 השנים האחרונות. עם 15 עובדים במשרד ועוד 20 עובדים במחסנים החברה מייבאת אריזות, שפורפרות, צנצנות ובקבוקים מסין לענף הקוסמטיקה הישראלי. מחסני החברה ממוקמים בקיסריה בעוד החברה מנוהלת מפתח-תקווה.
מחלימים מהקורונה
"החברה צומחת כל שנה בצורה משמעותית. בתקופת הקורונה התחילה יפה והמשיכה טוב כי ייבאנו את המשאבות והפקקים לאלכוג'ל", מסביר שגב. "בשנה וחצי האחרונות המצב בשוק קצת יותר קשוח בגלל הקורונה ושרשרת ההובלה העולמית שהעלתה מחירים בכל העולם באלפי אחוזים. השוק השתנה. הוא אמנם חזר לאחרונה לעצמו אבל עבר לאונליין כמעט ב-100%.
לחברות המתמחות במוצרי ים המלח, מוצרים שגם אותם משווקת החברה שלנו, למשל, הייתה עצירה במכירות בשל הקורונה והירידה הדרמטית בתיירות העולמית. יש שינוי בתפיסת המוצר, בתפיסת הצרכן. הקורונה עשתה סדרים חדשים והיום המכירות הן אחרות לגמרי. מה גם שהמחירים עלו בצורה דרמטית. חומרי הגלם של הקוסמטיקה התייקרו, שרשרת האספקה התייקרה וזה פגע במסחר העולמי".
מה קורה בתקופה האחרונה?
"בחודשים האחרונים לשמחתי המחירים יורדים והדברים קצת חוזרים לעצמם. חל תהליך של מינוף מחדש של מכירות בחנויות עם תנועה שמזכירה את מה שהיה ועדיין מי שנפגע בימי הקורונה קשה לו מאוד להתאושש. חברות שלפני הקורונה שגשגו -בימי הקורונה סבלו מפחות צרכנים. החברות הגדולות שרדו. אבל הרבה קונים עברו לאונליין וזה משפיע על השוק. השינוי הוא תפיסתי ומחשבתי. זה עניין תהליכי שמתרחש באופן טבעי".
מה גם שאתם עובדים עם סין.
"הספקים בסין עוברים תהליך קשוח של קורונה אינסופית עם סגר משמעותי וייצור יותר איטי. הרבה חברות סיניות סוגרות או משהות את העבודה, סוגרות מפעלים לתקופות משבועיים עד חודש וזה יוצר פתיחה ופיתוח של שווקים חדשים לדוגמת קוריאה, יפן ותאילנד, שחזרו לעבוד. ברגע בו השוק הסיני חלש בצורה משמעותית, זאת בעיה".
מהי שיטת הניהול שלך?
"אנחנו עובדים במעגלים קצרים, אין מערכות שלמות. אני מעורב בכל אבל הכל משוחרר. אני יודע מה קורה אבל יש לי אמון מלא בעובדים. אני מתווה את קו העבודה ומשחרר. מתעסק יותר בניהול השוטף. אנשי המכירות, הלוגיסטיקה והאסטרטגיה שלי נפלאים. חשוב לי לתגמל נכון ונדיב וזה בא לידי ביטוי בנאמנות העובדים. אני מאמין באאוטסורסינג בכל הקשור למערכת המשפטית, השילוח והחשבונאות מתוך חשיבה אסטרטגית. המחסן גם הוא לוגיסטי ואני לא מאמין בניהול רחב אלא בניהול מפורק. אני נעזר באנשי מקצוע תמורת כסף".
בלי בגרות ותואר
כיום ניכר ששגב שולט בצורה מוחלטת בעסקים שהוא מנהל ומשמש כיזם שלהם, אבל אחרי שנזרק מהתיכון, חש בכאוס בלתי נשלט. "הייתי בים, גלשתי רוב הזמן, שיחקתי מטקות. הייתי 'ילד מקולקל', פרוע שלא מחובר למערכת הלימודים".
הוא התגייס בגיל 18 ושירת כלוחם במוצבים בלבנון. אחרי הצבא נסע לטיול למזרח, נשאר בהודו, ביקר בתאילנד, מכר ביפן תמונות, "אבל מצבי הרגשי היה בעייתי כי הייתי מתוסכל מחוסר היכולת שלי ללמוד. היו לי הפרעות קשב מרכבות, שעם הזמן התגברתי עליהן וכיום אני שולט בהן.
אחרי הצבא ניסיתי לעשות מכינה ולא הצלחתי וניסיתי לעשות בגרויות ולא הצלחתי. עד גיל 25 הייתי ברמן בכל בר בתל אביב, מתוסכל, חברים שלי למדו ביום וישנו בלילה. אני ישנתי ביום ועבדתי בלילה, ודברים קרו לי. הייתי שרוי בייאוש סמוי. הייתי תקוע במחשבה איך להתפתח, לא ראיתי אופק".
בגיל 30 החל לעבוד כמפיק קטלוגים בדפוס. "הכרתי בחור שהיה לו משרד לאסטרטגיה שיווקית ועשינו קמפיין משותף לאפריקה ישראל, הולידיי אין וקראון פלזה. פתאום מצאתי עצמי בעולם של פרסום. גדלנו והתחלתי לנהל קמפיינים פוליטיים לראשי ערים וראשי מועצות בבחירות ברשויות מקומיות כמו רעות, ראש העין, קרית מלאכי, נתניה. עבדתי עם 28 מועמדים לראשות עיריות. עשיתי דברים מאוד יפים, הובלנו מהלכים ובגיל 39 נמאס לי לעבוד כפרסומאי והרגשתי שאני חוזר על עצמי. עבדתי קשה והלכתי לאיבוד בתהליך העבודה".
הרגשת שחסרה לך ההכשרה האקדמית או הבית-ספרית?
"לא. הייתי ממש טוב. הייתי חזק וממוקד. למדתי תוך כדי תנועה, קופירייטינג, אסטרטגיה. אבל תמיד בצבץ מתוכי חוסר הרצון להשתעבד. פרשתי מהמשרד, קראתי ספרים, התחלתי לכתוב. התפרנסתי מאסטרטגיה פרטית לחברות, אבל רוב הזמן כתבתי ואז התחלתי להיות יבואן קטן ופרטי לצעצועי ילדים, עבדתי עם 'כפר השעשועים' למשל אבל לא היה עניין עד שהגיעה ההצעה מקיסריה אריזות".
מי סופר?
מאז ומתמיד קרא וכתב וברגע שהחל להתבסס מקצועית החל גם לפרסם ספרים. ספרו הראשון "חוצה" (2012), הוא סיפור מסע אוטוביוגרפי בחלקו, ספרו השני "ילד מקולקל" (2016), עוסק בילדותו, התבגרותו וגם היכולת שלו להתחשל וכולל פסקול מוזיקלי, ספרו השלישי "אין לי מספיק מילים בגוף" (2020) עוסק גם הוא במסע של גיבור. "בכל הספרים שלי יש גיבורים שנמצאים בחיפוש. אני מאמין שבכל ספר יש חלק ממני".
מה לדעתך הוציא אותך מהייאוש שעצר את ההתקדמות שלך בחיים?
"הפסיכולוג שהלכתי אליו. הוא אילץ אותו בדרך הקשה 'להתאפס על החיים שלי' כשאמר לי
'אני עמוס. אין לי זמן לטיפוסים כמוך. תלך לעבוד בעבודה רצינית, תראה לי שלושה ארבעה תלושי שכר עוקבים, ואתחיל לטפל בך'. הייתי המום. חשבתי שגם הוא לא מאמין בי ולא רוצה לעזור לי. אבל זה גרם לי להתחיל לעבוד. בסך הכל הייתי צריך מישהו שיאמין בי. לכן הניהול שלי מתבצע תוך הענקת גב ותמיכה, אמונה וטיפוח. אני חושב שזה חשוב יותר מבוס קר ומנוכר, שיש לו דיפלומה".
בשנת הלימודים החדשה עומד שגב להגשים חלום ישן ולהתנדב למערכת החינוך. "אמרתי לעצמי לא פעם שיום יבוא וכל מי שמערכת החינוך השאירה אותו כיתה יתבע את עלבונו מהחברה, עם ריבית. גם אני. כשילד סופג השפלות, זה מייצר אישיות עצובה, רותחת ומבעבעת. וזה מכמיר לב. אני עושה הכל כדי שילדים לא יחוו תחושת אי-מסוגלות.
מספיק מדברים על חרמות בין ילדים, זה חשוב וחיוני, אבל לא מעלים לסדר היום את העובדה שגם מורים טועים לפעמים בגישה שלהם מול תלמידים, ואני אעשה הכל שמה שהיה הוא לא מה שיהיה". ב-1 בספטמבר, שגב יתחיל להתנדב ברחבי הארץ כדי לפגוש תלמידים ומורים, ולספר להם את הסיפור שלו. "אחרי הכל", הוא אומר, "חייבים להצמיח לילדים האלה כנפיים".