"ביום הראשון שלי באחד ממקומות העבודה נכחתי בהרצאה על נשים בתעשיית ההייטק" מספר דורון גרינצייג, Senior Tech Leader בחברת הסטארט אפ איילנד, המייצרת דפדפן ארגוני מאובטח לחברות.
"בסיום ההרצאה ניגשתי למרצה ואמרתי לה שעד כמה שיש מעט נשים בתחום, יש עוד פחות דתיים בתחומי ההייטק. בכל הקומה שלנו היינו אולי שני דתיים. ויש גם הסבר מדוע זה קורה".
גרינצייג מסביר שחלק מאד גדול מהאנשים שמגיעים לתעשיית ההייטק והסטארט אפים מתחילים במסלול דרך הצבא, "אבל רוב הדתיים הלאומיים רוצים לשרת בקרבי לכן הם פחות הולכים למסלול הזה. יש גם דתיים לאומיים כמוני, שרצו קרבי אבל לא התאימו מבחינת פרופיל רפואי, והם הולכים מיד לארבע שנות ישיבה.
אי אפשר להגיע למסלולים הללו אם אתה מתחיל שם, זה מאד קשה". הסיפור של גרינצייג (35), הוא יחסית חריג בנוף הרגיל של הצעיר שיוצא מהצבא ועושה חייל בסטארט אפ התל אביבי המצוי, והוא מקווה שהריאיון הזה ייתן דחיפה לדתיים נוספים שהתחום קורץ להם, להגיע ולהבין שאפשר להתגבר על המכשולים שבדרך ולהשתלב בהצלחה בתחום אפילו במסלול קצר יותר מזה שהם חושבים.
מתקן מחשבים מילדות
הוא נשוי + 5, מתגורר במבוא חורון. ילד ממשפחה דתית שגדל בחיפה, ילדות רגילה לחלוטין. אחרי שסיים את התיכון בהצטיינות בעיקר בתחום המתמטיקה החליט שהוא רוצה לעצור רגע ולחשוב האם התחום הטכני באמת מעניין אותו. "רציתי להיות קרבי בצבא ולשרת בסיירת מטכ"ל" הוא מספר, אבל מחלת האסתמה מנעה ממנו את השירות ולפני הגיוס לעתודה החליט שהוא לומד ארבע שנים בישיבת "תורת החיים", שנוסדה בנווה דקלים שבגוש קטיף ובעקבות תכנית ההתנתקות עברה ליד בנימין.
לאחר לימודיו בישיבה, התגייס לצבא והתקבל למסלול שח"ר כחול - המאפשר לחרדים לרכוש מקצוע ומיומנויות טכנולוגיות במסגרת הצבא, שם למד לתכנת. הוא כמעט סיים את לימודי התואר הראשון במדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה אך לדבריו הבין - אחרי ראיונות רבים - שתואר ראשון הוא בזבוז זמן, והצליח להתברג בחברות הייטק שונות בזכות כישורי התכנות שלו. "כשהייתי ילד הייתי זה שמתקן את המחשבים לכולם, בבית הספר אם היתה איזו בעיה עם המחשב המורה הייתה קוראת לי.
אני באמת לא מבין איך ידעתי ואיך זה קרה, אבל אני רואה היום את הכישורים של הבן הבכור שלי בן ה 11 ואני אולי מבין שזה פשוט משהו שקיים שם. זו הסיבה שבסיום לימודי הישיבה חשבתי ללכת לכיוון של עתודה וכן לעסוק בתחום באיזו שהיא צורה".
ובאיזה שלב של התואר אתה מבין שאתה מבזבז את הזמן שלך?
"קודם כל, היו לי שני ילדים, שזה כבר אחרת. ולא הייתי באמת מצליח להגיע ללימודים כי השירות בצבא היה מאד תובעני. אני זוכר מבחנים באוניברסיטה שהייתי לומד אליהם ברכב ממש בדרך למבחן. בסופו של דבר אחרי השחרור התגלגלתי לכל מיני מקומות עבודה ובאף אחד מהם לא שאלו אם יש לי תואר ומה הציונים שלי.
גיליתי שבעולם הזה התואר מעניין רק את המכללה ואת אמא שלי. למשל, בחברה הקודמת שעבדתי בה לא היה הבדל בין מהנדס שסיים ללמוד לבין מהנדס שהגיע עם ניסיון אישי. בסופו של דבר המכללות מכוונות לדבר אחד - לתואר השני, בעוד שהן לא שמות דגש על הניסיון המקצועי ועל הפרקטיקה שבסופו של דבר חשובה ביותר כשאתה מגיע לעבודה בתפקידים כאלה, ואני רואה את זה הרבה בראיונות".
"רוב הציבור הדתי דווקא מעדיף לפנות להוראה" אומר גרינצייג "יש אפילו עודף בזמן שבמוסדות החילוניים יש מחסור. אצלנו מאד קשה למצוא משרה למורים".
זו הסללה אחרת?
"אני לא אוהב את המילה הסללה. אני חושב שזו בחירה, אנשים רואים את השליחות שלהם בלחנך ואף אחד לא הכריח אותם. וגם לגבי נשים דתיות, רובן מעדיפות לצד העבודה גם לא להזניח את גידול הילדים. ובסופו של דבר המסר שלי למי שכן רוצה להשתלב הוא שללמוד לתכנת לבד זו לא בעיה, כל מה שצריך זה את הזמן, הרצון והפניות. ויש היום המון קורסים שרמתם לא פחותה מתואר. זה לא אישיו מבחינת מקומות עבודה בכלל, ואפילו לא כולם יודעים אבל יש המון מקומות שמוכנים ללמד אותך בתמורה לכך שתתחייב לעבוד איתם אחר כך. הכל אפשרי, וזה רק רצון להשקיע את הזמן הזה".
העבודה הטובה בעולם
גרינצייג פגש קצת אחרי שחרורו מהצבא את דן אמיגה סטארטאפיסט צעיר יוצא 8200 והשניים עבדו יחד בחברת ויזליה שנרכשה על ידי שניידר אלקטריק ב 2011. בשלב מסוים דן החליט לעזוב כדי להקים את פיירגלאס הסטארט אפ שהפך לימים גם לאקזיט הראשון שלו. בזמן שגרינצייג בחר שלא להצטרף אליו הוא נאלץ לצפות מהצד בהצלחה המהירה של החברה, שתוך כמה שנים נמכרה לתאגיד סימנטק ב-250 מיליון דולר. לאחר שעזב את ויזליה, עבד גרינצייג במספר חברות והצליח לפתח מיומנות וידע רב בפיתוח פלטפורמות ובתחום ה-cloud.
"אני זוכר את ההתלבטות שהיתה לי אם להצטרף לדן או לוותר. בסוף החלטתי שאני נשאר בוויזליה. כשסגרו את החברה כל הצוות התפזר ואני מצאתי עבודת חלומות בחברת סימילאר ווב, הייתי אחראי על הדאטה, והתעסקתי בעצם בהכל". אחרי תקופה משמעותית בחברה שמע גרינצייג שדן אמיגה שוב מקים סטארט אפ חדש אחרי האקזיט המוצלח.
"כמה שבועות לפני ההנפקה של החברה, מתקשר אליי עומרי מי שהיה ראש צוות שלי, ומספר שהוא עובד עם דן ומתחיל סטארט אפ חדש. אני מסרב כמובן כי יש לי את העבודה הכי טובה בעולם, והוא מתעקש ואומר לי 'אבל בוא תשמע'. אמרתי לו שטוב לי, מעניין לי ואני לא עוזב. היה לי תפקיד מאד טוב בחברה שאני לא יכול לעזוב כזה תפקיד ובטח שלא קרוב כל כך להנפקה".
בסופו של דבר החיידק דגדג לגרינצייג שנכנע והגיע לפגישה. "כבר היה לי קשה לומר לא, הבנתי שבאיילנד מייצרים מוצר שיהיה לב ליבו של התעשייה גם בארץ וגם בחו"ל".
ועשית את הדבר ששום סטארטאפיסט לפנייך לא העז לעשות - לעזוב כמה ימים לפני הנפקה?
"בדיוק. המנכ"ל של החברה הגיע אליי ואמר לי אתה לא נורמלי, אתה בתפקיד הכי טוב שיש בחברה, והוא באמת צדק. הייתי בתפקיד הטוב ביותר בחברה. וכן, אפילו הפסדתי לא מעט כסף על הנייר. זה היה בשלב של לעזוב חברה שיש לה כבר מחיר, ולא לאיזה חלום סטארט אפ שאתה לא יודע אם הוא יצליח. ויתרה מכך, מכיוון שהיה מדובר בסטארט אפ שני של דן, אז תמיד יש האמירה הזו שיש סינדרום יזמים שהצליחו והפעם השניה שלהם מתרסקת לגמרי. אבל ידעתי שזה יצליח והייתי שלם עם ההחלטה המאד חריגה שלי".
לפני כשנתיים דן אמיגה הקים את איילנד, סטארט אפ שמפתח דפדפן מאובטח לחברות, והדהים את השוק כשהגיע לשווי של 1.3 מיליארד דולר בתוך שנה. הפעם, גרינצייג שעזב את תפקידו כמהנדס בכיר וראש צוות בתחום הביג דאטה בסימיליאר ווב הפך ל-Senior Tech Leader בחברה. "מדובר בתפקיד שמשלב יכולות ניהול וידע טכני" הוא מסביר. גרינצייג בעצם אחראי לשכלל תהליכי פיתוח ותהליכים ארגוניים מבלי לשנות את המבנה הארגוני או להוסיף עוד שכבת ניהול. זהו תפקיד שאחראי במקום להצלחה ולאימפקט של הפרויקט כולו שעובדים עליו. במילים פשוטות, הוא הקמב"ץ של האירוע הטכנולוגי.
חיה ותן לחיות
מוזר שבשנת 2022 אנחנו מתייחסים לדברים הללו אבל אפשר לומר שנוכחותך במשרדים התל אביביים של איילנד היא איך לומר, חריגה?
"אני גר ביישוב שרוב הקולגות שלי לא ממש יודעים איפה זה, מקפיד להתפלל שלוש פעמים ביום גם כשהעבודה במשרד מתארכת אל תוך הלילה, שומר שבת אבל בהקשר הזה האחריות היא גם עליי, אני מרגיש שאני צריך לתת ערך מוסף ולהיות הכי טוב שאני יכול".
אני מבינה שמקפידים על מטבח כשר עבורך
"אני מאמין בחיה ותן לחיות. אני נגד אפליה מתקנת וזה משהו שחשוב לי לומר, בין אם זה מול נשים ובין אם זה מול דתיים. אני נמצא בחברה ובכל חברה שהייתי כי הייתי הטוב ביותר שהם יכלו למצוא, ואני כן חושב שזו נקודת מוצא חשובה לכל עובד. שידע שהוא שם כי הוא טוב בתחומו ולא כי הוא מגיע על מנת למלא מכסה. מנגד, אני חושב שחשוב להגדיל את הגיוון בעיקר כדי להוכיח שהאינטגרציה אפשרית להכיר את האחר זה חשוב בכלל לחברה הישראלית. לימודי ליבה לא תמיד חשובים כמו רצון להצליח, וחשיבה ביקורתית שזה אגב משהו שלמדתי בישיבה, וזה גם יתרון שאני רואה אצל הרבה בוגרי ישיבות".
למה הכוונה?
"עולם הישיבות מביא אנשים קצת אחרים לעולמות התעסוקה ולאו דווקא בהייטק. הישיבה שלמדתי בה היתה קצת ייחודית בנוף והקונספט של הביקורתיות היה מאד בולט בה. זו גישה שמאד תרמה לי בתעשייה. לא לקבל שום דבר כאמת מוחלטת, אלא לחקור ולהגיע לאמת לבד, גם כשיש כבר פסק הלכה. אני יודע שהדברים האלה קיימים גם בישיבות באופן כללי, ללמוד הרבה מאד ולבדוק. ויכולת למידה ובחינה של הדברים היא תכונה מאד נדרשת בעולם המקצועי הזה, פעם מישהו אמר לי 'אתם רגילים ללמוד אתם תסתדרו' וזה נכון".
ואי אפשר בלי שאלה קצת מתריסה, "מגוש קטיף ללב תל אביב", איך קיבלו אותך?
"אני חושב שהשילוב הזה מאד בריא, להכיר אחד את השני. יש אנשים שנחשפים לאנשים "כמוני" בפעם הראשונה. אני לא מנסה לשכנע אף פעם ובאמת מאמין שאיש באמונתו ובדרך חייו יחיה. זו הגישה היחידה שיכולה להציל את החברה הישראלית.
אני חושב שמקומות עבודה שמנסים לדחוף את האג'נדה של צד אחד לצד השני עושים טעות, וממש בתחילת הקריירה שלי כבר נתקלתי בכזה דבר ונשארתי שם בדיוק חודשיים. והסוד להצלחה הוא שבחברה מבינים שיש לכולם מטרה משותפת שהעסק בסופו של דבר יצליח וזה מה שחשוב".