כריכים, פירות וחטיפים: כמה עולה לנו להאכיל את התלמידים?

בקרוב אמורים (אלא אם יושבתו) לחזור לספסל הלימודים כ- 1,850,000 תלמידים ותלמידות, 75% מהתלמידים משתייכים למוסדות החינוך במגזר היהודי והכללי וכ- 25% משתייכים למוסדות החינוך במגזר הערבי, הבדואי והדרוזי.

בין מוסדות החינוך נמצא מוסדות בעלי אופי דתי או כללי, ממלכתי או ייחודי, ועוד קשת רחבה - מאומנויות דרך טבע ועד לבתי ספר דמוקרטיים - מי יותר ומי פחות. לכל המוסדות בכל המגזרים והאזורים ישנה מטרה אחת משותפת: ללמד, להשכיל ולפעמים אפילו לחנך.

משום מה, אחד מדפוסי ההתנהגות שנטמעו היטב בחיי היום יום של מערכת החינוך, הוא המושג והמוסד "ארוחת עשר". קצת מוזר לחשוב שלא הצלחנו להטמיע את המנהג הזה, שמלווה אותנו מגיל הגן עם תיק האוכל שהכנו בשיעור יצירה, גם בחיינו הבוגרים. חבל שכך, שכן שאלו כל רופא או דיאטן - ומיד ייאמר לכם שהפסקה קצרה לטובת כריך קטן, חטיף אנרגיה או פרי, בטווח הביניים שבין הבוקר לצהרים, תעשה טוב לגוף ולנפש.

אבל לא על הבוגרים שהפכנו להיות באנו לדבר היום, כי אם על ילדינו. בעצם - אי אפשר בלי עוד כמה מילים עלינו: אם נחזור ארבעה או חמישה עשורים אחורה לבית הספר היסודי להפסקת-עשר ונזכר מה היה לנו ולחברנו בתיק האוכל, נמצא שהיו לנו ארבעה מוטיבים שכיחים בתיק האוכל, כריך מלחם אחיד או לחם לבן במילוי גבינה לבנה, גבינה צהובה, נקניק או ממרח שוקולד ולמרות שעברו לא מעט עשורים מסתבר שגם היום מדובר במרכיבי הכריכים הנפוצים ביותר.

כמו חיי המטבח של רובנו, שעברו שדרוג בעשור האחרון בזכות תוכניות הריאליטי ובזכות אושיות הרשת שמצליחות למכור לנו את החלום, הפך כריך הגבינה למנת שף מתפריט הבוקר של בתי הקפה. אנחנו רוצים לתת לילדינו את הטוב ביותר ובעידן הרשתות החברתיות, הפך גם הכריך של הפסקת עשר מפריט מזון פונקציונלי לסמל סטטוס.

התפאורה השתנתה: ללחם האחיד שפרסנו בצורה לא סימטרית, התווספו מאפים חדשים, מגוון הגבינות הפך להיות עצום ומגוון - ולא רק גבינות אלא גם גבינות ללא חלב - מחברות כמו תנובה עם סדרת אלטרנטיב, וויליפוד עם סדרת הלו-וי - שלא רק שאינה מכילה חלב, מוצריה גם ללא גלוטן וללא סויה או אגוזים.

מול אלה נמצאות הגבינות עתירות החלב והשומן - החל מגבינה לא שמנה אך במרקם שמנת, כמו סימפוניה של שטראוס, דרך גבינת השמנת המובילה של תנובה - נפוליאון, או המותג הבינלאומי פילדלפיה, כל אלה לצד גבינות קשות כגון גאודה, מנצ'גו ועוד מגוון שלא הכרנו בתקופת הילדות שלנו.

אם אין קמח, אין תורה: הלחם האחיד מהווה כיום רק 18% מכלל מכירות הלחמים בשוק המקומי ופיתות ולחמניות מהוות את הרכיב העיקרי בכריכי הבוקר, לצד לחמים מיוחדים ומשודרגים כגון דגנים, מחמצת, שיפון וכל אותן הפחמימות המזדהות עם בריאות. עם השנים נחשפנו לעולם רחב של לחמים ומאפים שבעבר היו לאירועים מיוחדים וכיום הפכו למוצרי שבשגרה.

גם הנקניק, הסלאמי של פעם, עבר שדרוג ברוח הזמן: פסטרמה - גריל, דבש ועוד, רוסטביף, חזה אווז ופפרוני... ממגוון מותגים כגון: טירת צבי, זוגלובק, יחיעם ועוף טוב שהם המותגים המובילים בסגמנט ומציגים חדשנות בואכה מוצרי הפרמיום.

דווקא בתחום ממרחי השוקולד למרות החדשנות המתמדת בשוק עם מותגים מקומיים ובינלאומיים עדיין ממרח השחר נשאר שחקן דומיננטי ולו מתחרה אחד עיקרי בדמות נוטלה.

התוספת המשמעותית לארוחת-עשר, שמבדילה אותה מזו שהכרנו כילדים, היא תוספת הפרי והירק, כריכים רבים משולבים בירקות: עגבנייה, מלפפון, חסה, מלפפון חמוץ וזיתים, ולצידם פירות העונה, בהם התפוח הוא הפרי המוביל. ילדים רבים לוקחים לבית הסםפר גם ירקות חתוכים, כתוספת בריאה לכריך - וגם שם אין הפתעות, כאשר אם בכריכים נמצא בעיקר עגבניות וזיתים, קופסאות הירק יכילו לרוב ירקות קשים יותר, כמו מלפפון ירוק, גמבה או גזר.

מה שמעניין הוא שמתחרים העיקריים לפירות, כתוספת שתפקידה להשלים את הארוחה או לתת פיתרון ליום לימודים ארוך במיוחד, הם חטיפי הדגנים, שנקראו עד לא מזמן "חטיפי בריאות" (ולאחר שהבינו את כמות הסוכר במוצר, החלו להיזהר בשימוש בביטוי). אז בריא או ממתק - כל אחד יחליט לגבי ילדיו.

על פי האלמנטים הפופולריים ביותר בתיק האוכל של ילדינו, הרכבנו רשימת קניות - ויצאנו לבדוק איזו רשת תספק לנו אותם במחיר הזול ביותר.

הכותב הוא מנכ"ל המכון לחקר הקמעונאות