הנפגעות מהאינפלציה ומעליית הריבית הן השכבות החלשות

עליית הריבית שבאה לתגובה לאינפלציה הגואה דורשת מכלכלנים רבים לנסות למצוא פתרונות. ד"ר מיקי פלד ואביעד הומינר רוזנבלום מקרן ברל כצנלסון חיברו נייר מדיניות בנושא תפקיד הממשלה בתקופת אינפלציה.

השניים טוענים כי הסיבות המקובלות שתומכות בהעלאת ריבית משמעותית לא מתקיימות בישראל בעת הזו, ולמעשה ההצדקה המרכזית שניתן לחשוב עליה להעלאה נוספת של הריבית היא בעיקר כפעולה מקדימה למניעת אינפלציה עתידית וצמצום פער הריביות בין ישראל ושאר המדינות המפותחות. אך אם כך, מן הראוי כי לכל הפחות יינקטו צעדים משלימים שיצמצמו את הצורך בהעלאת הריבית ויפצו את הציבור שנפגע מכך.

עוד טוענים פלד והומינר רוזנבלום כי רובם המוחלט של העובדות והעובדים בישראל לא הצליחו לקבל תוספות שכר ולכן ממילא כח הקנייה של מרבית הציבור הישראלי לא גדל בצורה משמעותית. ממילא, אם העובדים לא מקבלים תוספות שכר משמעותיות, בעלי העסקים לא נאלצים להעלות מחירים כדי לממן את תוספות השכר, וגם לא יכולים להרשות לעצמם להעלות מחירים, כי הכסף הפנוי שבידי מרבית הציבור לא גדולה בצורה משמעותית, לאחר קבלת תוספות שכר.

בשיחה עם וואלה! הסביר הומינר רוזנבלום כי הנפגעים העיקריים מאינפלציה גבוהה ומעליית ריבית שבאה בעקבותיה הן השכבות החלשות, "בנתונים שאספתי ממדינות אחרות בעולם רואים כי גופים כלכליים בינלאומיים גדולים המליצו למדינות המערב לתמוך באזרחיהן, בעיקר בעזרת מענקים ישירים לאוכלוסיות פגיעות. ההמלצה הזאת קיבלה גושפנקא בנייר רשמי של קרן המטבע הבינלאומית שם נכתב כי "למדיניות הפיסקלית יש תפקיד מכריע בהפחתת ההשפעה על משקי הבית הפגיעים ביותר".

הומינר רוזבלום מוסיף ומסביר שישנה התערבות שהמדינה יכולה לעשות על מנת לסייע לאזרחיה על ידי קביעת רגולציה חדשה. "אפשר למשל להטיל פיקוח או להגביל את מחירי אנרגיה אן על ידי צעדים פיסקליים, הקלות במס מסים, סובסידות או מענקים ישירים למשקי בית. מחקר שערך ארגון ה-OECD בנוגע להתמודדות ממשלות מדינות הארגון עם הזינוק במחירי החשמל והגז מצא כי החלק הארי של ההוצאות הממשלתיות יועדו לסבסוד את חשבונות האנרגיה עבור משקי הבית.

מתוך כ-240 מיליארד דולר שהוציאו מדינות ה-OECD בתגובה לאינפלציה כשני שליש נועדו ספציפית להתמודדות עם מחירי האנרגיה ושליש יועדו למוצרים אחרים. בנוסף, רוב ההתערבות נעשתה בצורה של התערבות ישירה של מחירי האנרגיה, כמו הנחה במחירי החשמל, ולא על ידי העברות ישירות לאזרחים. במילים אחרות, מרבית הצעדים שנעשו עד עתה במדינות ה- OECD הם צעדים שנועדו לטווח הקצר, אוניברסליים במהותם וכוללים הוזלה ישירה, בדרכים שונות, של מחירי האנרגיה".

הומינר רוזנבלום מוסיף: "מה שנחווה כפגיעה קלה עד מאוד בשכבות המבוססות נהפך לפגיעה קשה במשפחות במעמד כלכלי בינוני-נמוך ומתחת לזה. אמנם, גם נזקי האינפלציה אינם מתחלקים באופן שווה בין עשירים ועניים, וגם במקרה שלה האוכלוסייה העניה נפגעת יותר, אבל במידה ואינפלציה אינה בעיה מרכזית בהסתכלות של שנה קדימה, השאלה שחובה לקחת בחשבון היא האם ואיך העלאות ריבית נוספות ישפיעו על אי השיוויון בהכנסות שוטפות ובעושר, ומה ניתן לעשות כדי להוריד את יוקר המחיה גם מצד הכנסות העובדות והעובדים הפגיעים ביותר".

הומינר רוזנבלום מצביע על מספר צעדים שניתן לעשות כעת בישראל:

"המרוויחים הגדולים מהעלאת הריבית הם הבנקים עצמם. כך לדוגמה, בדוחות הכספיים שלו כתב בנק דיסקונט כי העלאת הריבית ב1% תגדיל את ההכנסות ברוטו של המגזר הבנקאי ביותר מ-6 מיליארד שקל בשנה.

במילים אחרות, העלאת ריבית מעבירה סכום עצום של כסף מהציבור אל הבנקים. כך נוצר מצב בו הציבור הכללי ניזוק פעמיים - גם מהאינפלציה וגם מהעלאות הריבית, ובאותו הזמן ישנן חברות אוליגופוליות שעשויות להרוויח מהמצב החדש, עקב היכולת שלהן להכתיב מחיר גבוה יותר מהגידול בעלויות שלהן, וישנו המגזר הבנקאי שהכנסותיו יעלו משמעותית גם כן, לכן אפשר הטלת מס רווחי יתר על מערכת הבנקאות וחברות אוליגופוליות. מס זה יעזור לא רק לממן את ההוצאות הנדרשות אלא אף יהווה תמריץ שלילי להעלאת מחירים ותמריץ חיובי להעלאת שכר העובדות והעובדים והשקעות חדשות".