אמנות האפשר: הפקות סרטים בין תעשיית הקולנוע לעסקים

אם צריך לבחור מילה אחת שמשקפת את רוח התקופה שאנחנו חיים בה, אפשר לומר שהמילה ויראלי תזכה במקום הראשון. היום, כל בעל עסק ולו הקטן ביותר, שלא לומר כל זב חוטם, מחזיק בידיו טלפון סלולרי וחשבון ברשת החברתית ויכול עם תוכן טוב לעשות פלאים. מה זה עושה לחברות ההפקה? נדמה שהן לא מתרגשות מהנגישות של כמעט כל אדם להפיק לעצמו סרטון.

"אם בעבר היית צריכה פילם 16 מ"מ ומעבדה, לכל מי שיש היום מכשיר סלולרי יכול לעשות מה שהוא רוצה, אבל הקושי הוא לא ההפקה כמו למצוא את הקהל" אומר גל גרינשפן, מנכ"ל ומייסד משותף בחברת גרין פרודקשן, לצד רועי קורלנד, חברת ההפקות הגדולה בישראל שחולשת לא רק על תחום הקולנוע והטלוויזיה הישראלי (והאוסטרלי), אלא גם עוסקת בהפקת פרסומות וסרטוני תדמית לחברות ההייטק והסטארט אפ המובילות בישראל ובעולם. בשיחה חצי טרנס אטלנטית נפגשנו קורלנד מגבעתיים, גרינשפן ממלבורן ואני מתל אביב, כדי להבין איך מנהלים עסק בקנה מידה בינלאומי בשלט חצי-רחוק, איך עובדים על סרטונים לחברות בינלאומיות ומה סוד ההצלחה שלהם: רמז - העובדים.

אז היום לא רק מי שיש לו כסף יכול להפיק סרטון ברמה בינלאומית
גרינשפן: "יש כל כך הרבה תוכן טוב, וצריך למצוא את הקהל הנכון לתוכן שאתה עושה. אתה חושב שיש חברות הפצה וסוכני מכירות ואנשים שמשווקים, ואת יודעת את זה כמונו. אבל בסוף, אתה צריך את האנשים את הצוות שלא מתפשרים עליו. מה שאני תמיד אומר זה שיש חשיבות יותר גדולה ללהק את האנשים מאחורי המצלמה יותר מללהק את האנשים לפני המצלמה. כן, צריך לזכור שההפקה הפכה להיות יותר פשוטה אבל להגיע לקהל הפך להיות הרבה יותר קשה".

קורלנד: "אנחנו חיים בעידן של ריבוי אינפורמציה, הרבה יותר קשה לבלוט. בסופו של דבר אני יכול לצלם את אותו סרט כמעט בכל תקציב אפשרי, בסוף אם התסריט לא יהיה טוב אם הבימוי לא יהיה טוב, זה לא משנה באיזו מצלמה אני מצלם את זה. אני רואה את זה בכל תחום, אם יש לך משהו טוב את לא צריכה הרבה כסף כדי להפיק את זה".

גרינשפן: "לא התקציב מה שיגרום לקהל הרחב לראות את זה, בסוף צוות הפיצוח הקריאטיבי הוא זה שעושה את העבודה".

קורלנד וגרינשפן הכירו בצבא, ובשנת 2009 פתחו את חברת ההפקות גרין פרודקשן במטרה אחת: להיות בינלאומיים לא רק בתחומי הקולנוע אלא גם בתחומי הטלוויזיה והפרסום. את מספר ההפקות שחולשות על שלל תחומים בין אם בקולנוע "לשחרר את שולי", "ערוץ הכיבוד" ועוד. ובין אם כמעט בכל פרסומת שניה שאנו רואים בטלוויזיה ובין אם לעמוד בחוד החנית הפרסומי של חברות סמסונג, אמזון ואפילו חברות טק מצליחות כמו מאנדיי ופלייטיקה, הם כבר לא סופרים.

שאלת ביצה ותרנגולת - מה בא קודם הפרסום או הקולנוע?
קורלנד: "זה משהו שתמיד עבדנו עליו במקביל בכל שלל המחלקות שלנו. אנחנו עובדים עם כל משרדי הפרסום, ועושים את זה גם בישראל וגם באוסטרליה ובניו זילנד, מפעילים קרוב ל 700 פרילנסרים בחודש שעובדים איתנו כמעט מהיום הראשון. פעם הייתי פותח את הפרסומות כדי לראות מה עשו המתחרים והיום זה כייף מאד לגלות לפעמים בברייקים מסוימים שאת רוב הדברים אנחנו בכלל עשינו, בין אם זה משהו שקשור למשרד הבטחון, לבין חלק מהשקה של רכב. אנחנו נוגעים בכל נושא ובכל תחומי החיים".

גרינשפן: "אותי תמיד שואלים מה יותר חשוב לי או איך אנחנו יכולים לעשות כל כך הרבה דברים, אז מה שהכי חשוב לנו אלה האנשים שאנחנו עובדים איתם. אנחנו מקדישים המון זמן לבחירת הצוות וזו הסיבה שכמעט כל מי שעובד איתנו כרגע היה איתנו ממש מהתחלה. אנחנו עובדים גם עם טאלנטים מקומיים בכל טריטוריה כדי לייצר תוכן שעובד ברמה הבינלאומית וזה היה פוקוס שלנו מתחילת הדרך. אבל בסוף הכל מתקשר לדמויות שמנהלות אצלנו את כל אחת מהמחלקות".

עולם הפרסום שלא לומר על עולמות ההפקה בפרט כשהן חולשות על פני יבשות, נראו לי תמיד קסומות וסוג של בועת זהב קצת כמו היי טק. אז בעצם אם הכל כל כך טוב, למה אוסטרליה ולא הוליווד?
גרינשפן: "זה תחום קשה אבל מצד שני ברגע שיש לנו את האנשים הנכונים והצוות הנכון הכל יותר קל. והוליווד זה כבר פאסה. וברצינות, בהוליווד השוק מוצף ומאד רווי. אוסטרליה זה שוק דובר אנגלית שעוד לא הגיע למיצוי של פוטנציאל. שם יש תמיכות ציבוריות כמו בארץ, בכל הנוגע ליצירה מקומית. וחוץ מזה, הרגשנו שאנחנו יכולים לבוא ולהוביל בזמן יחסית קצר".

קורלנד: "לפני חמש וחצי שנים הרגשנו שהגענו לסוג של תקרת זכוכית בישראל והתחלנו לעשות מחקרי עומק, לראות איפה יש השקעות ממשלתיות חזקות וגם תוכן איכותי. גילינו למשל שבניו זילנד יש כאלה, ומדובר גם במקום שמגיעים אליו לצלם בו ממקומות שונים בעולם. הגלובליות הזו סקרנה אותנו מהיום הראשון, ותמיד חשבנו כך. למשל החבירה של לורנס פישבורן ממטריקס ופלייטיקה לקמפיין. תמיד הפיל היה לדבר בשפה שמתאימה גם לקהל אמריקאי וגם לקהל אירופאי".

הסוד של החברה כך הם מסבירים, טמון בכך שהם מסרבים להיות ביצועיסטים. "אנחנו מקבלים תסריט ממשרד פרסום אבל לא מעוניינים להיות הביצועיסטים שלהם, כמו לקחת את התסריט בקובץ ולהפוך אותו לקריאטיבי הרבה יותר" מסביר קורלנד על שיטת העבודה, "זה מוכיח את עצמו בכל פרויקט שאנחנו עושים. אנחנו עוברים עם כל לקוח תהליך קריאטיבי. לכן התוצר הוא טוב, כי אנשים שעבדו על זה לקחו אותו מעבר למה שהיה כתוב בקובץ".

היום גם הדרישה הזו בוודאי באה מחברות, בטח מחברות סטארט אפ שחייבות לבלוט
"לא רק היום, תמיד רצו את זה, זה סקסי להגיד את זה גם. בסוף מחברות ההפקה נדרש להבירא את הערך המוסף הזה. עשינו קמפיין לא מזמן לסמסונג הישראלית ובחברה העולמית ביקשו להשתמש בזה, ובסוף זו ההצלחה האמיתית. מבחינת הנראות זה נראה כאילו עשינו אדפטציה למשהו מחו"ל שבסופו של דבר צולם ובויים פה בארץ והופק על ידי צוות ישראלי".

תקופת הקורונה נתנה להם בום קטן, שנמשך רק שבוע. "הוצאנו את העובדים לחל"ת ושבוע אחר כך החזרנו אותם" אומר קורלנד. "ידענו שאנחנו לוקחים פה סיכון אבל הבנו שאנחנו רוצים לשמור על הצוות שלנו ועל ההון האנושי שלנו. והיינו באמת בין חברות ההפקה היחידות שהמשיכו לצלם". המשרד שהוקם בעבר מחדר אחד קטן הפך לשני סניפים, שהמקומי שבו חולש על פני 600 מטרים בגבעתיים ממש ליד סביח עובד. לצד 700 פרילנסרים המועסקים מידי חודש בחברה, בגרין מעסיקים 42 אנשי צוות קבועים הן בישראל והן באוסטרליה.

מה החלוקה ביניכם?
קורלנד: "אני מנכ"ל הסניף הישראלי וגל אחראי על האוסטרלי והניו זילנדי, אבל אנחנו עובדים בסינרגיה מלאה".

גרינשפן: "נותנים קונטרה אחד לשני מבחינה עסקית, אנחנו כל הזמן מעודכנים בפרויקטים ואפילו משתפים פעולה. לפעמים הצוותים מתערבבים, ומנסים להתניע פה פרויקט שלא מצליח בארץ והפוך. והרבה פעמים אנחנו נותנים לצוות אוסטרלי או ישראלי לבדוק את הפרויקטים שהצד השני עושה כדי לתת אינדיקציה מדויקת יותר ומהודקת יותר. למשל אנחנו עובדים כרגע כאן על קמפיין של אמזון, והצוות הישראלי נותן אינפוטים מהצד השני".

קורלנד: "אנחנו מקפידים על שיחה שבועית בת שעתיים וחצי. שנועדת לא רק לעניינים שוטפים אלא גם להפרייה הדדית. חשוב לנו בכל רגע נתון לדעת מה קורה בצד השני, הן מבחינת תוכן פרויקטים והן מבחינה כספית".

גרינשפן: "אחד הדברים שאנחנו עושים שנים הוא לקיים מעין ישיבות פלייליסט ממש כמו שעושים בגלגלת. לפני שאנחנו לוקחים פרויקטים אנחנו מייצרים שולחן עגול וירטואלי, מקבלים פידבקים מאנשים מכל מיני טריטוריות ועושים סיעור מוחות על מה שאנחנו מאמינים בו, מה החלום הורוד שלנו ואיך לוקחים רעיון מנקודה אחת אל עבר החלום הורוד. פעם הישיבות הללו היו מנוהלות על ידינו, אבל היום הן גם קורות בלעדינו עם הצוות שלנו".

שאלה של ישראלים שחושבים שהדשא של השכן ירוק יותר: יותר קל שם?
גל: "בכל מקום יש את הקשיים שלו".

קורלנד: "לפעמים אני בוכה ולפעמים הוא. זה עסק גדול. ואני חושב שכל עסק כדי להצליח צריך אמביציה, עבודה קשה ותעצומות נפש. אין עסק קל ובעיקר לא בתחום שלנו. אם אני מדבר על התחום המסחרי- לקוחות בכל העולם יכולים להיות תובעניים. ובתחום הקולנוע, גם כן, בכל מקום שתלכי צריך לגייס כסף".

גרינשפן: "זו גם עבודה מסביב לשעון בכל מקום, צריך למצוא כל הזמן איך דברים יכולים לקרות בצורה המיטבית".

מתי מתפשרים על מסחרי באמנות, אם בכלל?
קורלנד: "אנחנו רוצים לעשות תוכן טוב בכל תחום. ומסחרי זו לא מילה גסה, יש נטייה להפריד בין השתיים אבל זו הטעות בעיניי".

גרינשפן: "אנחנו משתדלים שהתוכן המגוון שלנו יהיה כזה שנוגע לנו באיזה שהוא מקום, משהו שחשוב לנו לספר ולומר לעולם".

עד כמה נטפליקס ודיסני דוחקות את חברות ההפקה החוצה?
קורלנד: "בעיני הן לא דוחקות אלא דווקא נותנות פוטנציאל לתחום, ועוד כסף בשוק. זה תחום קצת אחר מהקולנוע, ושוב אנחנו חוזרים לשאלה איך מגיעים לצופים. ואת רואה, בסוף גם אמזון גם נטפליקס וגם דיסני כולם מגיעים לצופים וכולם משקיעים בתוכן בינלאומי, ובתקווה שגם בארץ תהיה חקיקה כזאת לתמיכה בתוכן מקומי. וגם הם מחפשים תוכן מקומי שידבר לקהל בינלאומי וזה בדיוק מה שאנחנו מנסים לעשות".

לפני סיום, אי אפשר בלי שאלת מיליון הדולר, יש קהל ישראלי לקולנוע?
גרינשפן: "אם שאלת מה השאלה בין לפני ואחרי הקורונה, בעלי בתי הקולנוע מתקשים אבל אנחנו מאמינים שהקהל יחזור וזה עניין של זמן. הקהל התרגל לשבת על הספה. אבל כן, זה תמיד מפתיע אבל יש מספיק קהל. אנחנו רואים את זה, יש מספיק כדי להחזיר את התעשיה למסלול. ברגע שגופי השידור ישקיעו עוד בסרטים זה מאד יעזור לנו להגיע לקהל. וגם כאן אנחנו מקווים שתהיה חקיקה. בכל המדינות בעולם, חוץ מארה"ב, יש חוקי השקעה בתוכן מקומי יש רגולציה, וגם בארץ זה משהו שכבר צריך להיות".