בנקאות לעשירים, דווקא זה מה שהצליח להרגיז אתכם?

ראשי התיבות דל"פ, כלומר "דעה לא פופולרית" הפכו להיות פופולריים מאוד, בין אם הם משקפים את רצון הכותב להישמע מקורי ובין אם הם אכן משקפים דעה לא אהודה. לפיכך אסתכן בכך שהדעה הבאה היא אכן לא פופולרית - טוב מאוד שהבנקים מתעדפים לקוחות עשירים במתן ריביות טובות יותר!

אני יודע שתמיכה (גם) במי יש לו משולה כמעט להתאבדות ציבוריות במדינת הפופוליזם החברתי, אבל במשך שנים נלחמנו במשק הסתדרותי וסוציאליסטי, שכפה עלינו אחידות ומנע הייוצרות של תנאי שוק חופשי. זה היה נכון אולי לשנים הראשונות של המדינה בהם כל הארץ הייתה חזית וכל העם צבא, אבל ב-2022 אי אפשר עוד לדרוש תחרות משוכללת בין גורמים שיתחרו על כיסנו, ועדיין למחות בכל פעם שמישהו מעז ליישם אותה.

נניח שלא מדובר בבנק אלא בחנות מכולת, סוכנות לרכב, סוכנות ביטוח או קבלנות שיפוצים. קחו כל אחד מבעלי העסק הללו, כל אחד בתחומו - והציבו מולם כמה סוגי לקוחות.

ברור לנו שבראש הסולם יעמדו הלקוחות שמתגמלים טוב יותר את העסק: קבלן השיפוצים "יעשה מחיר" למי שמחזיק בחמש דירות בבעלותו ומשתמש בשירותיו באופן תדיר, הרבה מעל למה שייעשה עבור זוג צעיר שמבקש לשפץ קלות את דירת המגורים היחידה שבבעלותו.

יבואן הרכב ילך לקראת מי שמחליף אצלו מכונית בכל שנה - ולא לקראת מי שבא אליו פעם בעשר שנים, והוא הדין לגבי בעל המכולת ש"ירשום" בשמחה את הקנייה היומית עבור הלקוח האמין שבא לפרוע את חובו בסוף כל חודש או סוכן הנסיעות שיש לו אינטרס לשמר את הלקוח שמזמין דרכו לפחות ארבע חופשות בשנה - ומה נאמר על סוכן הביטוח? האם לא יחתוך בעמלות שלו ביתר קלות מול לקוח שמבטח אצלו לא רק את הבית, הרכב והחיים, אלא גם את כל עסקיו?

רוצה לומר, גם את הדיון החשוב על חמדנותה - לכאורה או שלא - של המערכת הבנקאית, לקחנו מהר מדי, אולי בהשראת הבחירות המתקרבות, למקום של עניים מול עשירים ולהפך. אני יודע זה לא פופולרי להזכיר, אבל הקפיטליזם ניצח בנוק אאוט. אנחנו, כחברה, מעודדים התעשרות, מטפחים את תאוות הבצע (עד לגבול מסוים) של הפרט מתוך הנחה - ואולי בעצם כבר ידיעה ודאית שלמרות חסרונותיה של השיטה, היא זו שממריצה את האנושות קדימה.

אפשר שהגזמנו, אפשר שהתאהבנו במבחן התוצאה על חשבון חשיבות הדרך - אפשר לבקר את השיטה ואפילו לאתגר אותה בעזרת מודלים כלכליים-חברתיים אחרים, אבל אי אפשר לכעוס על הבנקים כשהם מתעדפים במתן ריבית על פיקדונות, את הלקוחות הטובים והעשירים יותר. איך אמר פעם גראוצ'ו מרקס (להבדיל ממרקס אחר)? "הייתי עני והייתי עשיר - ועשיר יותר טוב".

אם נדמה למישהו שמדובר בכתב הגנה על המערכת הבנקאית בישראל, הוא טועה: הרביות שמציעים לנו הבנקים על עודף בחשבון (בין אם נזיל ובין אם כפיקדון סגור לפרק זמן מסוים) הן בעיני מבישות, אפילו חמדניות - ומאחר שמדובר (פחות או יותר) באותם אחוזים בקרב כל הבנקים - אפשר שגם לרגולטור יש מה לומר בנושא - ובל נטעה, בגישה הבסיסית שלהם הם מרעים גם עם הלקוחות האמידים יותר שלהם (כלומר את בעלי המיליונים) ולא רק עם מי שהצליח להציל מהשוטף כמה עשרות אלפי שקלים.

רוצה לומר: אולי הגיע זמנה של מחאה אזרחית שתניע את הרגולציה (למשל את בנק ישראל שישן בעמידה לנוכח מה שקורה במערכת הבנקאית) לפעולה, בנושא שהוא מורכב מעט יותר מעליית מחירים בתחום השימורים, אבל ההיטפלות למושגים כמו "עשיר" או "עני" מסיטה את האש למקום הכי לא נכון:

טוב שעשירים נהנים יותר, טוב שמי שאין לו ישאף להתעשר (עם כל תופעות הלוואי הפחות טובות שנלוות לשאיפה הזאת) והעובדה שהבנקים משחקים אף הם לפי הכלל הזה היא בפירוש לא הבעיה הכי גדולה שלנו אתם.