"אין דבר כזה חוויות גדולות מהחיים"

אל תתנו לנהירה האינסופית לנתב"ג להטעות אתכם. יש מספיק אנשים שמעדיפים להישאר דווקא בעונה החמה בארץ, או לפחות להמתין לפני שהם מתעופפים מכאן, עד לתום תקופת החגים, עם מחירים שפויים יותר ובתקווה גם למזג אוויר נוח יותר באירופה הלוהטת. אז מה עושים בארץ? זו שאלה השאלות, שדווקא בתקופה האחרונה מקבלת מענה מכל מיני כיוונים מפתיעים. הישראלים, ולא רק התל אביביים (כמו שהמלעיזים ברשתות לפעמים אוהבים לכתוב), הם נהנתנים. יוקר מחייה או לא, הישראלים יעדיפו את החוויות שלהן מלאות, עשירות, ייחודיות וכאלה שלא יביישו איזה סיור מדליק בניו יורק או חוויה קולינרית במסעדת שף באיטליה למשל. שנתיים אחרי שהיינו סגורים בבית (ונכון שכבר אף אחד לא זוכר את זה), נדמה שיש עלייה אקספוננציאלית בדרישה לחוויות מעניינות.

רעות פיינגולד היא שותפה ובעלים של חברת TO MIX שהיא בעצם אתר חוויות וריגושים שהקימה עם בן זוגה יוני. בעברם הם היו מבעלי קבוצת הזאפה שלקחו את חווית הצפייה בהופעות לעולם אחר לגמרי שלאו דווקא התקבל יפה בתחילת דרכו.

"הרעיון שאת באה, יושבת כמעט על הבמה וצופה בהופעה וגם אוכלת ארוחה לפניה, היה משהו מאד חתרני" אומרת פיינגולד, "אולי גם לא מתקבל. אבל זה שינה את תרבות הבילוי לחלוטין והפך את הערב לבילוי מתמשך. זו כבר לא רק הופעה, או רק ארוחה אלא כל החוויה כולה, התחושה שאת קרובה לבמה בהופעה ומקבלת ערב מלא. זו היתה עבורנו דוגמה מעולה לאיך אפשר להגיד חוויה שהיא לכאורה מוכרת לנו, ולהגדיר אותך בעצם מחדש".

את TO MIX הם העלו לאוויר לפני מספר חודשים, אחרי שהקורונה עיכבה להם את התוכניות קצת. "הקורונה נתנה לנו ברקס משמעותי, ואנחנו בסך הכל באוויר רק ממרץ האחרון בעבודה רציפה ומשמעותית". הרעיון התבשל אצל השניים לפני כמה שנים עוד בתקופת הזאפה, "הבנו שיש פה צורך וביקוש לאתר חוויות שיאחדו, ויאגד תחתן לא רק חוויות שקורות באופן שוטף לאורכה ולרוחבה של ישראל, אלא גם חוויות שהן מעבר. הפקות יזומות, שהן תולדה של קריאייטיב עמוק בכל תחומי התרבות, הפנאי, המוסיקה, הבמה וכמובן גם הקולינריה והתיירות".

פיינגולד מסבירה שהרצון היה בעצם להכניס את כל עולם החוויות לפריזמה אחרת, "כמו תחת עדשת קליידוסקופ כזאת, שזה אומר לפרק ולהרכיב מחדש חוויות".

איך זה בא לידי ביטוי?

"זה תהליך ואנחנו בתחילת הדרך, אבל אנחנו עובדים על כל מיני פורמטים שסוללים פה נתיב חדש של המילה הגדולה הזאת שנקראת חוויה בין אם מופעי תרבות ייחודיים וחד פעמיים, הצגות תיאטרון, סיורים מאחורי הקלעים ועד לאירועי קולינריה פורצי דרך כמו מיינדפול שף או DAYS20".
הקהל צמא לריגושים, ובאמת שני אירועי הקולינריה הם סממן נוסף לישראלים שהצליחו לפתוח קצת את הראש בתחום הזה.

"הקהל צמא לריגושים ולהזמין מקומות במסעדה אפשר בכל יום נתון. אבל ללכת למסעדת פופ אפ עם שף מישלן מברצלונה ומיקסולוג בינלאומי זה חד פעמי. וזה הרעיון".

השף אוליבר פנייה, אחד ממאה השפים הטובים בעולם, מגיע במיוחד לארץ ל 20 יום בלבד. יחד עם מארק אלוורז, מיקסולוג בעל שם עולמי שהברים שלו נמצאים במקום ה- 67 בדירוג הברים השווים ביותר בעולם, השף הישראלי אור גינסברג והקונדיטורית נורית צ'יטיאת, הם יקימו ביפו מסעדה ויביאו את ברצלונה לארץ (הפופ אפ הושק בשבוע שעבר) לכל מי שלא רוצה להידחק בנתב"ג. מדובר בחוויה קולינרית לא זולה, אבל חד פעמית. ובעצם, אם אתם מחשבים את המחיר שאתם משאירים במסעדת שף סטנדרטית אחרי בקבוק יין אתם מגלים שהוצאתם את כמעט אותו הסכום.

לא מדגדג להפוך את זה למעין פסטיבל? או משהו שיחזור באופן קבוע? כי בסוף אלה הדברים שעובדים פה

"הרעיון הוא שזה משהו שאת לא יכולה לחוות שוב. גם ללכת למסעדה זו חוויה אבל פה זה חד פעמי. זה לא קורה באופן שוטף. וזה מפתה אמנם להפוך את המהלך הזה לסדרה, אבל אני חושבת שכל החכמה בעולם הזה של החוויות היא להמציא את עצמך מחדש ולהיות כל הזמן עם הרעב למשהו אחר. יש משהו שאני יכולה לומר והוא הידיעה שאנחנו יכולים ויודעים להיות קריאטיביים מספיק כדי לסמן כבר את היעד הבא".

עם כל הניסיון שלכם, מה הקהל הישראלי הכי אוהב?

"לא רק קולינריה, מן הסתם גם עולם תרבות ועולם המוסיקה בפרט. הקהל הישראלי הוא מאד מגוון וכפועל יוצא גם האתר מגוון".

עד כמה קשה היה להחדיר את הקונספט של הזאפה בזמנו? והאם האתגרים היום דומים או שונים כי אנחנו בכל זאת חיים בתקופה קצת אחרת?

"אין דבר קל לצערי, חבלי לידה של כל עסק בוודאי על כל עסק שנשען על אינגייג'מנט מאד קרוב לקהל יש חבלי לידה. אבל היתרון שלנו תמיד היה וגם בגלגול הנוכחי, הוא שאנחנו פוגשים את הקהל שלנו בשטח. אנחנו לא ישות שהיא רק אתר אינטרנט על גב הרשת, אנחנו פוגשים אותם בשטח, חווים אותו ואיתו והיתרון הזה משמעותי כי כך אנחנו יכולים לתת לקהל עוד אקס פקטורים שאין במקומות אחרים".
בואי נדבר באמת רגע על יוקר המחייה. מצד אחד אנחנו נוסעים לחו"ל, ואין כמעט מקום פנוי במסעדות, אנחנו עושים קניות באונליין כאילו אין מחר אבל מתלוננים על מחירי הפירות, ובצדק רב.

האם הסיפור הזה של יוקר המחייה הבלי נסבל משפיע גם על עולם החוויות?

"את נוגעת בנקודה רלוונטית ואקטואלית. ואנחנו מאמינים שחוויות פרימיום ובוטיק יכולות להיות מוצגות ליד חוויות שהן במחיר נגיש יותר, אבל החוויות הנגישות יותר הן לאו דווקא פחות שוות. הרעיון הוא מה מסתתר מאחוריהן ומה הן מזמנות. כן, אנחנו רואים שיש ביקוש לחוויות פרימיום. וכל אחד בוחר אם זה רק לרגל יום נישואים או יום חגיגי או אם מדובר בכאלה שיכולים להרשות לעצמם את זה באופן שוטף. התפקיד שלנו בסוף זה להצדיק את המחיר. הקהל הישראלי מוכן לשלם אבל לא מוכן להיות פראייר. זה לגיטימי מובן, והקהל יודע ודורש. אבל כן חשוב לנו להציע חוויות במגוון מחירים רחב".

במהלך הריאיון יצא שאמרתי כמה פעמים את המונח "חוויות גדולות מהחיים", כמאמר הקלישאה אבל פיינגולד מיהרה לתקן אותי. "אני אגיד בצורה כנה שאני לא אוהבת את המונח גדול מהחיים. אני כאמא, כאשה וכחברה אוהבת לחוות בעצמי משהו אחר, אמיתי וטוב. משהו שנשאר איתי, גם ביום שלמחרת ומשמח אותי. אני חושבת שכולנו מרגישים את זה בסוף, שגם דברים קטנים מעוררי השראה בסוף משפיעים עלינו בכל רמות החיים, בין אם זה בדרך למשרד, ובין אם זה בתחילת שבוע עמוס. בעיני חוויה היא קפסולת השראה שמשתחררת לאט בגוף. את יוצאת בהתחלה עם מטר וחצי גובה של כייף, ואחרי זה יש גם אפטר טייסט, וזה נשאר ופוגש אותך במקומות לא צפויים. אז זה לא גדול מהחיים אבל זה כן משהו שיוצר את החיים שלנו".

עד כמה אתם אחראים על הפקת התוכן בכל החוויות שמפורסמות אצלכם? כי יש הרבה אתרים בשוק והרבה הצעות ולא תמיד אפשר להתמקד.

"אנחנו בעצם נהנים משני שרירים. שריר אחד הוא חשוב ויקר לליבנו זה בעצם יוצרי החוויות שמתארחים אצלנו באתר - וזה חוצה את כל תחומי הפנאי ממלונות ויקבים, והופעות וסיורים, והשריר השני והוא המשמעותי ברמת הבידול שלנו זה שאנחנו עושים את מה שזורם לנו בדם למעלה מ- 20 שנה. אנחנו יזמים ומפיקים בעצמנו וכמובן חוברים הרבה פעמים לעוד מפיקים אחרים ויוצרים תוכן מקורי. תוכן מקורי שהוא מדויק וחד פעמי ויש לו תאריך תפוגה והוא לא נשאר לעד, ולכן גם סף הריגוש שלו והמשמעות שלו כלפי הלקוח היא אחרת".

אתם שמים לב לדרישה דווקא בתקופה הזאת מאנשים למשהו חוויתי ואחר?

"אני חושבת שמה שכן התחדד זה הצורך של הקהל לדייק עם עצמו את התוכן, את מה שאני הולך לעבור, אני רוצה שזה יותר יתאים לי. אני לא מוכן יותר שזה יהיה משהו כללי ואני אצטרך למצוא את המשבצת שלי בפנים. וזה משהו שאנחנו רואים את זה הרבה יותר בבירור בתקופה הנוכחית, שככל שהדברים מדויקים יותר כך גם הקהל מוצא את עצמו. אנחנו מתחילים להרגיש את התנועה הזאת של אנשים וקהל באתר, שנכנסים לגלוש ולחפש ואת רואה שהם מחפשים את האחר - וזה מספר את הסיפור בסוף, של איזה צורך אנחנו ממלאים אצל הקהל".

ובכל זאת במדינה כמו שלנו שבה בכל שני וחמישי עלול לפרוץ מבצע צבאי שמשנה הכל, היכן האתגרים?

"אנחנו למודי ניסיון. התפקיד של כל אחד שפותח עסק מהתחום הזה שנכנס לעולם הבידור זה להסתכל בעיניים פתוחות, לנהל באחריות ברמה העסקית והן ברמת התכנים. וכן את צודקת, אנחנו במציאות מאתגרת, הקורונה למשל וזו רק דוגמה, טרפה את הקלפים אצל כולנו. אבל היא חיזקה לא רק את היכולת של ההישרדות בעולם הזה אלא גם את ההבנה שצריך לבחור בפינצטה את הצעדים הבאים, ולהגיע לאנרגיה מאד מדויקת לאיך לחדור לשוק, איך לזקק את הבידול, וזה חלק מאד גדול מההצלחה שלנו לשרוד את הקורונה ולפרוץ החוצה בזמן יחסית קצר".

אנחנו מדינה קטנה, יש באמת הרבה קהל?

"כן וזה תמיד מפתיע אותנו. אומרים לנו "נו, כמה אנשים כבר יכולים לבוא". אבל אנחנו חיים במדינה שרמת המודעות ל- 'מה אני עושה עם הזמן הפנוי שלי?' היא מאד גבוהה. אנחנו מצטיינים בזה, אנחנו מטיילים בעולם וחווים וכשאנחנו חוזרים לארץ אנחנו רוצים לחוות את אותו הדבר גם החוצה. זאת אומרת, אנחנו משווים את החוויות שלנו פה בארץ למה שאנחנו חווים בחו"ל. יש לנו הרבה במה להתגאות. אז יש לנו מדינה, אמנם קטנה במספר, אבל גדולה מאד הן בצריכת החוויות והן באיכות החוויות שהקהל דורש ובצדק".