ישראל בעלייה? לא בכל מה שקשור למאזן ההגירה

ימצבת "היורדים", מאז קום המדינה, מהגרים לחו"ל בשפות הבינלאומיות, הגיעה בסוף שנת 2020 ל-756,000 ישראלים שעזבו את ישראל ושוהים בחו"ל מעל לשנה. מטבע הדברים מספר זה אינו כולל את אלה שחזרו, כך שהמספר של העוזבים הוא נטו.

עפ"י חישובי הלמ"ס ועל פי שעורי התמותה מקובלים בישראל מהם נגזרו שעורי התמותה של העוזבים (תלוי תוחלת חיים שהיא נגזר גם מטיפול רפואי נאות), חיו בחו"ל בין 572,000 ל-612,000 ישראלים. אומדן זה אינו כולל ישראלים שנולדו בחו"ל, גם אם הם רשומים במרשם התושבים בישראל. בניגוד אולי לאינסטינקט עליו גדלנו, הפחד ממחסור בישראלים שישרתו בצבא ויבנו את ישראל בין המלחמות הגדולות שהיו, לירידה מישראל ולחזרה חלקית לישראל, ישנם גם אספקטים חיוביים.

נכון, היורדים כונו בשנת 1976 "נפולת של נמושות" ע"י ראש הממשלה יצחק רבין בעת כהונתו הראשונה בתפקיד, בשנים 1974-1977 (רבין החזיק בתפקיד ראש הממשלה בפעם השנייה מ-13 יולי 1992 ועד שנרצח ב-4 נובמבר 1995). החשש של רבין מנטישת מדינת ישראל היה עמוק ואמיתי: האוכלוסייה מנתה אז רק 3.55 מיליון לעומת 9.51 מיליון כיום. למרות השיפוטיות, בשפה מקצועית היורדים נחשבים למהגרים שעזבו הארץ מסיבות שונות, אם כלכליות, בטחון אישי או משפחתיות רחבה.

לתנועה החלקית של ישראלים בין ישראל לגולה, בין ישראלים שירדו ובניהם שחזרו לישראל, יצאו לחו"ל רכשו השכלה וחזרו למולדת, יש תרומה אדירה למשק הישראלי, בהישגים וביכולות הטכנולוגיות והמדעיות. מתחילה, למשק הישראלי העני וקולט העליה בזמנו, לא היו יכולות להתפזר ולהשקיע בתחומים רבים ומתקדמים, מעבר לצבא, בטחון, עיבוד האדמה וחקלאות מתקדמת. התנועה הסיבובית הבלתי נפסקת של ישראלים ומשפחותיהם, בין הניכר לישראל, הביאה לישראל ידע ויכולות שישראל לא הייתה יכולה לפתח בעצמה, אפילו באוניברסיטאות המתקדמות שלה.

תנועה סיבובית זו מאפשר לנגוס ולטעום מכל הידע העולמי הצבור ולהטמיעו בישראל, כל העולם פרוס בפני ישראל, אולי בניגוד למדינות שחסרות תנועה סיבובית של מהגרים החוצה ופנימה. כך לדוגמא, אירים המהגרים לאוסטרליה ניתקים ממדינת האם וכך גם מרבית האיטלקים והיוונים שהיגרו לארה"ב או לאותם כוכבים הודים המוכשרים ביותר, המעשירים את ארה"ב וזונחים את מולדתם.

נכון שיש גם בריחת מוחות מישראל לחו"ל, כלומר ישראל השקיעה בישראלים והם לקחו ההון האנושי שהמדינה השקיעה בהם ומוסרים אותו לגויים תמורת חיים טובים ונוחים יותר בניכר.

ובכל זאת המאזן חיובי - מכניסת הון אנושי של יהודים שהפכו לישראלים, עוד משנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת (עם התרומה האדירה של יהדות גרמניה ליכולות המדעיות, הבנקאיות, האוניברסיטאיות והתעשייתיות למשק הישראלי, דרך הידע של ניהול מערכות אזרחיות של יהודי עירק שעלו בשנות החמישים, המבוסס על המסורת הבריטית, עד לעליה המופלאה של יהודי ברית המועצות בשנת התשעים של המאה הקודמת), או בני זוגן ובנות זוגם שנלוו ליהודים, לא תסולא בפז.

ההפריה ההדדית; המדענית, הכלכלית, המסחרית, הפיננסית, הטכנולוגית, הצבאית, היא היסוד לחוזקה והשיגיה של ישראל בכל התחומים.

ישנן תנודות בירידה מישראל. בשנת 2020 נרשמה עליה חדה ב"ירידה" מישראל ל-10,779 שיא שלא היה כמותו מאז הירידה של 11,725 בשיא הקודם של שנת 2007. אלה מספרים אבסולוטיים של מהגרים עפ"י חישובי הלמ"ס.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מחשבת מספר נטו של היורדים, הוא ההפרש של הישראלים היוצאים לשהייה של יותר משנה בארצות ניכר לבין אלה שחזרו מחו"ל לאחר ששהו שם יותר משנה ברציפות. האוכלוסייה גדלה בהתמדה, לכן חשוב לבחון את שעור המהגרים החוצה ביחס לאוכלוסייה.

לכן עושים "שעור מאזן ההגירה", שהוא נכון יותר לעניינינו, הוא לוקח בחשבון הירידה מישראל נטו ביחס לסך האוכלוסייה הממוצעת לשנה נתונה. מחישוב מאזן ההגירה נטו הלוקח בחשבון גודל האוכלוסייה מתברר כי בשנת 2020 היגרו מישראל 1.2 נפשות לכל אלף נפשות, לראשונה מעל 1 נפש יורדת לאלף נפשות מאז 2008.

בשנת 1990 ירדו מישראל והגרו לחו"ל נטו, כלומר יציאה לעומת חזרה ארצה של ישראלים שלא במסגרת תיירות, 14,200 נפש עם "מאזן הגירה" לחו"ל נטו בשעור של 3.05%, כלומר ירידה של מעל 3 נפשות לכל אלף נפשות. הירידה הייתה קשורה ככל הנראה לאינתיפאדה הראשונה שפרצה ביום בהיר בדצמבר 1987 ונמשכה במלוא עוזה עד למלחמת המפרץ וועידת מדריד בשנת 1991 אליה נגרר ראש הממשלה יצחק שמיר, כמעט בעל כורחו, דעכה לאחר הסכמי אוסלו 1993.

לאחר מכן גם הירידה מישראל נסוגה למשך שנתיים ושוב זינקה בזמן כהונתו של יצחק רבין כראש ממשלה, בפעם השנייה בתפקיד, לשעור חד של 18,200 יורדים נטו בשנת 1993 עם מאזן הגירה נטו של 3.46%, כלומר 3.5 נפשות יורדות לאלף תושבים. זינוק נוסף של הגירה לחו"ל של 18,700 בשנת 1995 עם מאזן הגירה נטו של 3.37%. אלה מספרים שהדאיגו.

לא בממשלת רבין האשם, הקפיצה בירידה מישראל מוסברת בכך שחלק מהעולים מברית המועצות לשעבר לא מצאו מקומם בחברה הישראלית והמשק הישראלי, קיבלו תעודת זהות ודרכון ישראלי - והופ, רבים מהם מצאו דרכם למדינות בהם יוכלו להשתכר היטב ולחיות בשלווה, כגון בקנדה.

ישראל הייתה עבורם תחנת מעבר בלבד, אולי מלכתחילה. אך במקביל באה ברכה. המשק פרח החל משנות התעשים בעיקר בגלל העליה האדירה של מאות אלפי עולים לישראל מבריה"מ לשעבר שהזרימו לישראל נכסי השכלה אדירה, בשווי עשרות מיליארדי דולר בזמנו, לפי הערכתו של נגיד בנק ישראל בעת ההיא פרופ' מיכאל ברונו, נוסף על חריצות, התמדה ויכולות. הממשלה הגדילה את התקציב לקליטת העלייה מה שהגביר הפעילות המשקית. ובנוסף לכך נחתם הסכם שלום עם ירדן.

ותשקוט ישראל עד לשנת ספטמבר 2000, נסיגת צה"ל מדרום לבנון במאי 2000 וועידת קמפ דויד ביולי אותה שנה. או אז פרצה בספטמבר האינתיפאדה השנייה שהכתה בעורף הישראלי ללא רחם, אוטובוסים מלאים בנוסעים התעופפו לשמיים בפיצוצי התאבדות נמשכים מדי יום, בזמן כהונתו של אריאל שרון כראש הממשלה.

הבריחה מישראל גברה, בשנת 2001 עזבו את ישראל 27,200 נפש. בנוסף לכך הייתה מכה כלכלית, בשנת 2001 התפוצצות בועת הטכנולוגיה העולמית, הדוט.קום, היא תעשיית אתרי האינטרנט והבעלות עליהם. באותה שנה עזבו את ישראל נטו לחו"ל 19,400 נפש. ההגירה נטו לחו"ל נמשכה עם 19,000 בשנת 2002. שעור מאזן ההגירה היה כ-3% בשנתיים אלה, 3 נפשות עזבו לכל 1,000 תושבים.

סיום האינתיפאדה השנייה, בעיקר לאחר מותו של הטרוריסט יאסר ערפאת, הביאה לרגיעה - מחירי הדירות היו יציבים ואף בירידה עד 2007, הירידה מהארץ התמתנה משמעותית. בישראל היו דירות בשפע בתמיכה ממשלתית והבטחה של הממשלה לקבלנים, הבטחת אריאל שרון כשר הבינוי, לרכוש דירות שלא ימכרו (מאז העלייה האדירה של יוצאי בריה"מ לשעבר). בריחת חלק מהעולים שזה מקרוב באו הותירה דירות די והותר.

מאז החלה הפריחה הכלכלית בעקבות הרפורמות שעשה שר האוצר בנימין נתניהו בממשלת אריאל שרון, החל משנת 2003, חלה ירידה עקבית בירידה מהארץ. בשנים 2005 עד 2009 ירדו מישראל 9,780 נפשות בממוצע לשנה. מחירי הדירות ירדו ראלית משנת 1997 ועד 2007 בשעור של 25%!! עיקר האפשרות לרכוש דירה הייתה עם סיום האינתיפאדה ולפני גל העליות במחירי הדירות בשנת 2008. שפל הירידה מישראל היה בשנת 2009, רק 4,898 נפש, עם שעור מאזן הגירה של 0.65 נפש לכל אלף נפש. יש דירה, יש פעילות כלכלית, לא יורדים.

בחמש השנים עד שנת 2013 הירידה פחתה ל-6260 בשנה בממוצע, במשך עשר שנים לאחר מכן עד לשנת 2019 ירדו מישראל 6,727 נפש בלבד בממוצע מאזן הגירה של 0.8 נפש בלבד לכל 1,000 תושבים. שנת הקורונה הייתה שנת מפנה, מספר המהגרים מישראל זינק ל-10,779 נפש כאמור.

צריך ללמוד את סוגיית הירידה בשנת 2020. ייתכן כי הסיבה לחידוש העליה בירידה מישראל קשורה לקורונה ששיתקה את ישראל, ואי יכולת של חלק מהציבור לממש ציפיותיו במדינה שהיא מעין אי כלכלי, כי נזכור שהקורונה הכתה בכל העולם.

סיבה שנייה כרוכה ללא ספק במחירי הדירות המאמירים, שכבר לא נותנים סיכוי לצעירים לממש את חלומותיהם, מחירי הדירות בישראל דמיוניים, החלום בחו"ל, למרות העלייה במחירי הדירות גם בשאר העולם, עדיין קורץ. היעד הנכסף התורן, פורטוגל, כפי שהיה בעבר גרמניה וקודם לכן קנדה.

תיאוריות ההגירה סבוכות. אם ההגירה היא של אנשים משכילים, הוותיקים שאינם משכלים או בעלי יכולת לפעול במשק מודרני ופתוח, מרגישים נדחקים לפינה ונדחפים לעבודות יותר בעלי אופי ידני ויומי, המרמור גובר, לא רק על רקע ירידה בשכר היחסי לשאר האוכלוסייה החזקה, אלא גם מפני שהיכולת לרכוש דירות יורדת.

אם ישנה הגירה לישראל של בעלי השכלה נמוכה, הם הופכים לפועלים יומיים. משמע דוחקים לשוליים את הצווארון הכחול, והשכר של הוותיקים נפגע. כניסת מהגרים לישראל, עולים, פוגעת בשרותים הציבוריים שהוותיקים מקבלים, כגון חינוך ובריאות. אלה שרותים שקשה לממשלה להגדיל את ההיצע שלהם בזמן קצר.

בנוסף כניסת עולים לישראל גוררת מטבע הדברים עליה במחירי הדיור, יותר אוכלוסייה על היצע נתון ולא גמיש, בייחוד מול ממשלות כושלות שלא ידעו, מאז אריאל שרון שימש כשר הבינוי והשיכון בשנים ,1990-1992. להגיב בצורה נאותה. כניסת עולים עם תרבות שונה מהוותיקים, גוררת למתח חברתי של אוכלוסייה הטרוגנית, שלמדינה או השלטון אין יכולת להתמודד עמה, כגון שטנה לא מוצדקת לרוסים המצליחים או הפגנות יוצאי אתיופיה בשל התנהגות משטרה מונעת מפרופיל האדם ברחוב.

לעומת זאת ירידה מישראל משחררת בתי מגורים, ירידה של מבוגרים מפחיתה הלחץ על הממשלה לדאוג תקציבית לאוכלוסייה בוגרת. ירידה של צעירים ישראלים היא הפסד למשק, היורדים הצעירים הם בדרך כלל יזמים בעלי אומץ ומעוף, שלא פוחדים לקחת סיכון. בסופו של דבר האוכלוסייה צריכה להיות רב גילאית, כמו במערכות פנסיה, יותר צעירים שיהוו בסיס כלכלי לתמיכה באוכלוסייה המזדקנת. עיקר המהגרים בגילאי 20-39 שנים.

משקים עם אוכלוסייה מזדקנת ומעט צעירים, כמו ביפן, מייצגים ירידה בצמיחה וצורכים תקציבים גדלים לטיפול במבוגרים, המייסדים, ההורים. בישראל קלטנו גם באהבה אוכלוסייה מבוגרת מבריה"מ לשעבר. אלה מהווים נטל על המשק, אבל ישראל מטפלת בהם ברצון, למרות שלעתים בניהם יצאו לניכר בחיפוש אחר עגל הזהב. יש אפילו שמצאו אותו.