האצבע הכלכלית לא מונפת: מדוע המפלגות מתעלמות מיוקר המחיה?

גל התייקרות המחירים והזינוק החד במחירי הדיור הם בגדר עובדה מוגמרת שפוגעת בכיס של רובנו. למרות זאת, הנושא נעדר כמעט באופן מוחלט מסדר היום של המפלגות הגדולות במערכת הבחירות הנוכחית, למעט סרטונים בודדים של יו"ר האופוזיציה, ח"כ בנימין נתניהו, וכן מפלגת ש"ס שמנהלת קמפיין שלם שעוסק בתמיכה באוכלוסיות מוחלשות באמצעות מתן תמיכות ממשלתיות וכרטיסי מזון.

שני מועמדים נוספים שמרבים לדבר על כלכלה הם ח"כ אביר קארה - לשעבר ממפלגת ימינה וכיום ממפלגת חופש כלכלי, וירון זליכה, החשב הכלכלי לשעבר במשרד האוצר שמנסה שוב אות כוחו בבחירות הנוכחיות.

בעוד קארה מתמקד באידאולוגיה התומכת בשוק חופשי ולחימה בשוק הריכוזי וצירף לשורותיו את גלעד אלפר שהיה בעבר גם עם פייגלין, בש"ס מדברים באופן סמוי על סוג של מדינת רווחה שמחלקת כרטיסי מזון לנצרכים. בסרטון האחרון שפורסם אומר יו"ר המפלגה, אריה דרעי: "גם באמריקה מבינים שצריך לתת "חכות" לטווח הארוך, ו"דגים" לנזקקים בהווה כדי לשרוד", לסיום מבטיח דרעי לחלק להקצות מילארד שקל מתקציב המדינה לתוכנית ביטחון תזונתי עבור משפחות מאוכלוסיות מוחלשות. לעומתם, זליכה מתמקד בקשר שבין הון שלטון וטוען כי ההחלטות הכלכליות שמתקבלות במדינה לא מיטיבות עם הציבור בשל כך שהן מוטות לטובת בעלי ההון.

אז מדוע הנושא הכלכלי בכלל ויוקר המחיה ומצודקת הדיור בפרט לא מוצאים את דרכם לתוך סדר היום של מערכת הבחירות? שאלנו את ברק סרי, יועץ תקשורת שעבד בעבר, בין היתר, עם אריה דרעי וכן את רוני רימון, יועץ אסטרטגי ופוליטי שותף במשרד רימון - כהן.

"המפלגה האחרונה שהתפרקה אתמול בלילה - הרוח הציונית, התפרקה סביב שאלת התמיכה בנתניהו ולא סביב שאלות כלכליות", אומר סרי, "זה המצב, אין ביקוש ולכן אף אחד לא מתעסק בנושאים כלכליים. אני לא רואה בקרב בוחרי הליכוד ויש עתיד קריאה מלמטה 'הבו לנו את המצע הכלכלי'. זה לא שזה שונה ממערכות בחירות אחרות. הציבור די מקובע בעמדות שלו בנושא הזה".

סרי ממשיך להסביר מדוע לדעתו לא עוסקים בכך: "השאלה למה לא מדברים כלכלה היא בדיוק כמו השאלה למה אין מצעים למפלגות, בטח המשמעותיות שבהן. זה לא שהציבור כמה למצע בענייני כלכלה ואיכות הסביבה, אין צורך, ולכן המפלגות מעדיפות להתעלם מזה. גם הבחירות החמישיות, כמו ארבע קודמותיהן, נסובות בגדול סביב שאלה אחת: נתניהו או לא נתניהו".

לאור העובדה שרובנו מרגישים בכיס את עליית המחירים לא היית מצפה שזה יהיה נושא מרכזי בבחירות?

"אני חושב שהתחושה של הציבור היא שלא יהיו הבדלים דרמטיים בין המועמדים בנושא הזה, זה וזה אותו הדבר. נתניהו ניסה לרכוב על הגל הזה, הוא הלך לתחנות דלק ולסופרמרקט והרים קרטון חלב, זה לא התחבר אליו. זה לא מסר שהוא המשיך אותו, לא אותנטי. אם הוא הפסיק את זה, הוא כנראה עשה בדיקות לפני שהעלו את זה".

למה ש"ס כן מדברים על זה?

"ש"ס מזוהה עם הנושא הזה עם אוכלוסיות מוחלשות. קח את הנושא של כרטיסי המזון זאת יוזמה של אריה דרעי בתקופת הקורונה, זה דבר שהוא יכול להיתפס אליו. הוא אומר: 'חברה בתקופת הקורונה הקצענו 700 מיליון שקל, אני לא אומר 'אם תבחרו אעשה', אלא 'אני עשיתי את זה בעבר וזה הופסק עם הממשלה החדשה שהייתה בלי ש"ס'. זה משהו שהרבה יותר קל להבטיח אותו, משהו שהיה והופסק והוא מבטיח שהוא יחזיר אותו".

"בוא נגיד ככה בהיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל הנושא הכלכלי, למעט אולי יוצא דופן אחד או שניים, מעולם לא היה נושא מרכזי במערכת בחירות", אומר רימון, "כשהיו מערכות בחירות שדנו בנושאים בכלל, שזה לא המצב הפעם, הן דנו בנושאים בטחוניים. הפעם מערכת הבחירות נעה סביב השאלה 'כן ביבי או לא ביבי'. אין קשב לשום דבר אחר".

אולי הפוליטיקאים מפחדים לדבר כי הבוחרים יאשימו אותם בעליות המחירים ובמשבר הדיור?

"נגיד את זה ככה - אם זו מפלגת השלטון וחברות הקואליציה הנוכחית, ברור שאין להן סיבה לדבר על הכלכלה משום שהמצב הכלכלי הורע ואין להם מה למכור בנושא הזה. לעומת זאת, למפלגות האופוזיציה כן יש מה למכור, למרות שגם ידיהן לא נקיות מאחריות למצב הכלכלי. כמה אפשר כבר לקלקל בשנה?"

למה ש"ס כן מתבטאים בנושא?

"העמדה שלהם שהם בעד נתניהו היא מובנית מאליה, אין להם מה למכור בקטע הזה. המלחמה שלהם היא בתוך הגוש, הם רוצים להגדיל שם את כוחם. אמיתית כשהם מגדילים את כוחם בגדול זה על חשבון הליכוד. הם רוצים לבדל את עצמם - 'אנחנו עם נתניהו. ככל שנהיה יותר גדולים נוכל לטפל במה שמציק לכם באמת'. הם פונים לקהל שהוא בחלקו קהל במצב סוציו אקונומי נמוך, נושא המחירים באמת משפיע על מצבם הכלכלי".

לסיום, רימון מסביר למה למרות הסקרים שכן מצביעים על עניין של הציבור בנושא, לדעתו המפגלות לא מדברות על כך: "בסקרים שנערכו שאלו מה הנושא הכי חשוב לך במערכת הבחירות והחלק הארי היה על כלכלה. הציבור לא מנותק ממה שהוא חש - הוא עסוק בשאלה מי יהיה ראש הממשלה, ובתוך זה יש הנחה סמויה שמי שיבחר להיות רה"מ ידע לטפל בסוגיה הזאת. מבחינה אמוציונלית יותר קל לשנוא מאשר לבנות. אם יש לך בן אדם שאתה שונא, זה גובר על הצורך הכלכלי שלך. כאדם אתה גם מאמין שאם ייבחר המועמד שאתה תומך בו, הוא יידע גם לטפל בנושא הכלכלי".