האחים ג'ימי וסאם פינטו עסקו שנים רבות בעולם הפיננסים והקימו מיזמים מצליחים בתחום, בעוד אחד מהם נמצא בצרפת והאחר בארץ. ג'ימי פינטו עבד בתחום התעשיות הסולריות בשנות השמונים בישראל, תוך שהתמקד בתחום המחזור והפסולת. בעשור הראשון לאלף הנוכחי, סם פינטו עבד בבנק רוטשילד בצרפת והתקדם שם בתחומי ההשקעות. אחיו שכנע את בנימין דה רוטשילד, נינו של הברון, לפתוח בנק רוטשילד בישראל.
"אבא שלי הקים את שלוחת בנק רוטשילד בארץ, במסגרת פרויקט שנבנה לאורך שנה וחצי", מספר דוד פינטו, בנו של ג'ימי. "השנים חלפו והבנק החל הצליח. זה היה בשנת 1999 וכשסיים לעבוד שם אחרי כ-15 שנה היו בבנק ההשקעות כשבעים עובדים. כשהפרק הזה נגמר דוד שלי עלה לארץ מצרפת ויחד עם אבא השניים התפנו לעבוד בתחומי ההשקעות באופן עצמאי".
יצא לך להכיר את בנימין דה רוטשילד?
"הכרתי אותו בילדותי, הוא בא אלינו הביתה והלך לעולמו בטרם עת. הוא עמד בראש המשפחה שהייתה הבעלים של הבנק בעיקר בצרפת, איש עסקים משכמו ומעלה. כשהיה בן 52 ולקה בדום לב. מי שלקחה את העסק לידיה הייתה אשתו נדין".
יוצאים לאור
בעשור האחרון מאז פרשו, משקיעים האחים פינטו את מרצם, זמנם ומומחיותם במיזמי פילנתרופיה וחינוך בעיקר בפריפריה. הם עושים זאת בשקט מוחלט. למעשה, הכתבה הזאת היא הראשונה שחושפת את פעילותם.
מתוך ציונות ותחושת שליחות החלו האחים להיות פעילים, בין השאר, בפרויקטים לפיתוח הנגב, והקימו מיזמים בתחומי החינוך, החקלאות והתיירות, בעיקר בירוחם שם מצאו כר פורה לעשייה. בין השאר, השניים הקימו את "דרכא" (הדרך בארמית), רשת בתי ספר תיכוניים בתמיכת משרד החינוך, שנועדה לחזק את בתי הספר בפריפריה הגאו-חברתית בישראל, במטרה שיהפכו למוסדות חינוך מובילים בתחום החינוך העל-יסודי. קיימים 44 בתי ספר ומרכזי למידה כאלה בישראל, כ-24,500 תלמידים ברשת, 2,800 מורים והנתון החשוב ביותר, 93% ממוצע רשתי בזכאות לבגרות.
"דרכא" חולשת על כל הארץ מצפון עד דרום, עבור בקרית שמונה, נתיבות, דימונה וירוחם ובקרב המגזר הדרוזי. "המודל הוא ש-100 אחוז מהתקציב מגיע לתלמיד", מסביר פינטו. "מפצים על כך בהתנהלות יעילה של תאגיד עסקי ופילנטרופייה בעיקר מחו"ל אבל זה כל כך מוצלח שגויסה גם קבוצת עזריאלי. התקציב של דרכא הוא 600 מיליון שקלים בשנה ל-44 בתי ספר. הרשת נוסדה בשיתוף קרן רש"י שהיא גוף פילנטרופי עצום, השקעה של אבא ודוד שלי והמדינה שמתקצבת. התלמיד מקבל יותר תכניות העשרה והתוצאות בהתאם. שני תיכונים במגזר הדרוזי הם מהטובים בארץ עם 100 אחוז ניגשים לבגרות".
לפני כשבע שנים נטעו האחים שני מטעים מסחריים גדולים של עץ הארגן, שפירותיו משמשים להפקת שמן הארגן היוקרתי הלא הוא השמן המרוקאי, אחד בשדה בוקר ושני בירוחם. המטע בירוחם לא נתפס ודוד, בנו של ג'ימי, לקח והפך אותו לכרם. פינטו, מעצב תעשייתי בוגר בצלאל עם ניסיון עשיר בתחום היין נטע ב-2019 כרמי ענבי יין וזיתים מרהיבים, בשיתוף כורמים מקומיים. כיום "בוצר" פינטו ג'וניור את התוצאות בדמות יקב חדש ומרהיב, יקב פינטו.
"בירוחם נטועים 72 דונם של גפן יין מזנים מותאמים לנגב, שרדונה ושנין בלאן בלבנים, שיראז, גרנאש, פטיט סירה, מלבק ופטיט ורדו באדומים. השנה הרחבנו את הכרם בעוד 35 דונם נוספים עם נטיעה של שנין בלאן, רוסאן, ויונייה ושיראז. הכרם ייכנס לניבה כבר השנה הנוכחית", מספר פינטו בגאווה.
רומן עם הנגב
הוא בן 38, נשוי ואבא לשתי בנות קטנות, מתגורר בתל אביב, נולד בירושלים שם גדל. פינטו למד באוניברסיטה העברית ובבצלאל וסיים תואר בעיצוב תעשייתי. הוא נסע לניו-יורק לשנה להתמחות מקצועית בעיצוב תעשייתי, עיצוב תאורה אדריכלית ובמקביל לכל זה עבד בתחום היין. לארץ חזר והתפתח כעצמאי בעבודות עיצוב, תוך שעבד בקרן מיראז' לפיתוח הנגב. "כך התחיל הרומן שלי עם הנגב. עסקתי ביזמות והייתי רכז. קרן מיראז' הפעילה מאיץ לתכניות יזמות, גם למעצבי מוצר לא רק הייטק, מובייל ווב".
במקביל לעסק שפתח בתחום העיצוב במושב ליד ירושלים, נשאב לפרויקט בתחום היין. "אני מאוד אוהב לקרוא על יין ולשתות אותו כמובן. התחלתי לעסוק בתחום עוד לפני הצבא אז הייתי קצין ושרתי חמש שנים. עבדתי כסומלייה במסעדת "1868" בירושלים, עבדתי בברים וחזרתי למסעדה לאורך שש שנים.
עבדתי בפורומים של יין ונסעתי לארצות-הברית, שם עבדתי, במקביל להתמחות, במסעדה במנהטן עם תכנית יין רצינית. למדתי על תפריט, אלכוהול ושירות והתחלתי לייעץ בתחום, שירות, תפריטי יין, קוקטיילים. לימדתי יין במשך שלוש שנים ב'איש ענבים' מיזם יין עתיק ומוערך בתל אביב והוצאתי טיולי יין קולינריים כמדריך בבורדו".
"בישראל עבדתי עם 'המטבח של רמה', לקחתי חלק לא מבוטל עם החזרה לחיים של 'תמול שלשום' שהיו על סף סגירה וריבעתי להם את מחירי המשקאות, סייעתי בהקמת מלון 'אירוס המדבר' בירוחם, ובמקביל לכל זה נטעתי ב-2013 כרם משלי שלושה דונם בהרי ירושלים, כדי לסגור פינה לתחביב. מאז 2017 אני מייצר יין בעצמי. כך שאני גם יינן חובב. היין יצא לא מקולקל אז מבחינתי זה הישג. טעים אפילו. הכרם הזה מתגלגל".
המשפחה שלך מושקעת מבחינה פילנטרופית בירוחם. מדוע בחרתם דווקא ביעד הזה?
"אבא ודוד שלי רצו להשתתף בפיתוח הנגב. הם חיפשו מה לעשות ומצאו כר פורה לעשייה בירוחם. ההנהגה הדינמית והחיובית של עמרם מצנע, ומאוחר יותר של מיכאל ביטון ועתה של טל אוחנה שהיא מאוד פופולרית. ירוחם מתפתחת עכשיו. הדבר הראשון שהם עשו היה בתחום החינוך כשהקימו מנהלת חינוך בשיתוף הממשלה, המועצה וגופים פילנתרופים כדי להרים את החינוך בירוחם. זה היה לפני כעשור והיום רואים את הפירות.
הם תרמו לפיתוח הכלכלי, למשל מלון 4 כוכבים 'אירוס המדבר' - עד היום המלון היחידי בירוחם. עד אז הייתה אפס תיירות בירוחם. כיום יש מעל ל- 35 מפעילי צימרים, 60,000 לינות בשנה, מלון רווחי ועובד טוב, אטרקציות תיירות כמו תצפיות כוכבים, אמנות מרוקאית, קרמיקה, קראפט מקומי, גסטרונומיה, מחזור חומרים מקומיים, פארק האגם בירוחם ששופץ מאסיבית ומושך בין 120-150 אלף מבקרים בשנה, אני פותח שם יקב ולאחרונה המועצה, בשיתוף מקרקעי ישראל, הוציאה למכרז רחבות לחקלאות ולתיירות שיתנו דחיפה חזקה לתיירות ולתיירות החקלאית בירוחם".
איזה חינוך קיבלת?
"תמיד ראיתי איך אבא שלי מתנהל. ראיתי שאחרי שהמיזמים שלו הצליחו, הוא הרגיש שהוא רוצה לתת חזרה ולתרום. הוא תמיד היה פעיל בארגונים שונים ומעולם לא שם את השם שלו. זה לא העניין ולא הרעיון. פרויקט היין הוא הראשון שאנחנו שמים עליו את השם 'פינטו'. הרעיון להקמת המיזם היה כפרויקט השקעה מניבה, להטיב עם ירוחם. המטרה היא לא להתעשר אלא לייצר תנועה, מקומות עבודה ולהוות דוגמה שאפשר להוציא ערך מוסף מחקלאות מהנגב. זה כיף להפריח את האיזור ולהביא עוד עסקים, יזמים, חקלאים, תושבים כדי להגדיל את המעגל".
מה קרה בפועל? מדוע דווקא על היקב הסכמתם לשים את השם?
"זה הפך למשהו מאוד אישי כי יין זה נושא שאנחנו מאוד אוהבים, והפרויקט גדל לממדים ולגודל השקעה שהיא משמעותית עבור המשפחה. לכן זה פרויקט הדגל שלנו במעורבות בירוחם. הרגשנו גם שיקב ומשפחתיות הולכים ביחד והחלטנו שאנחנו רוצים לשים את השם שלנו על הפרויקט הזה. זו הפעם הראשונה שאנחנו עושים את זה".
פינטו נוסע לירוחם בין פעמיים לשלוש בשבוע, נסיעה בת יותר משעתיים לכל כיוון. "אני בונה בית בירוחם ואני ומשפחתי עוברים לגור שם בעקבות המיזם. ברגע בו נכנסתי לפרויקט והוא הפך למשמעותי, אבא ודוד שלי אמרו שזה חייב להיות מישהו מהמשפחה שאנחנו סומכים עליו, אחרת זה לא יעבוד. הם הציעו לי להוביל את המיזם וזה היה טבעי, כי אני מתחום היין. זה היה ב-2018 ואחרי מחשבה הסכמתי בשמחה. היה ברור שמדובר על לעבור לירוחם.
אני גם חלק מועד המנהל של עמותת התיירות בירוחם, שקם לפני שנתיים ואני מנסה לתרום מה שאני יכול. בניתי קהילה של חברים ויזמים כמונו בתחום התיירות, כך שבירוחם אני מרגיש בבית. באופן כללי בירוחם מרגישים בבית. זו עיירה קטנה ואנשים שם מאוד חמים והאווירה בתחום התיירות היא של הכנסת אורחים אוהבת ומחבקת. מרגישים את זה בצוותי העובדים במלון. אנשים מגיעים לעזור והחוויה האנושית היא חלק בלתי נפרד מהמקום".
