כבר שמענו לא פעם סיפורים קורעי לב מחד ומלאי השראה מאידך, על חקלאים שמאסו במלחמת ההישרדות הבלתי אפשרית, הגיעו לפת לחם והחליטו להסב את גידולי השדה ובעלי החיים לעסקי אירוח, תיירות, מסעדנות, תפעול אטרקציות, אירועים ומסיבות (ולהבדיל: אפילו לבתי קברות אלטרנטיביים) - כל מה יכול לפרנס אותם בכבוד. כל עוד זה נעשה בהסכמה עם האגודה השיתופית, באישור ובצנעה, רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), שמחכירה את הנחלות, מאפשרת את תפעול העסקים גם אם הם חורגים מייעוד הקרקע המקורי.
כשחקלאים כמו איציק קלקודה, עושים את זה בגדול, צועק, מנקר עיניים והישר מהמקפצה, ובדרך מעירים מרבצם דובים ישנים כמו רשות שדות התעופה, רמ"י הולכת נגדם עד הסוף ובכל הערכאות.
קלקודה, היזם של "חונים וטסים", שהקים בנוסף גם אימפריה שכללה מחסני ענק וצימרים על שתי נחלות בכפר טרומן, איבד הכל ומחכה ששוטרים ידפקו לו על הדלת כדי לפנות אותו ואת משפחתו מהמשקים שלהם בצו בית משפט.
בימים אלה, ואחרי שבית המשפט העליון דחה את עתירתו נגד הפינוי, הגישו בנותיו, המתגוררות אתו, עתירה משלהן כנגד הפינוי. האם לקלקודה, שטוען שהוא נכה וחולה, מגיעה חמלה, גם אחרי שעבר על החוק בבוטות שוב ושוב, וצפצף על פסיקות חלוטות? תשפטו בעצמכם.
פרה חולבת
הסיפור מתגלגל מ- 1992. הרפורמה בענף החלב נכנסה לתוקף, טלטלה את השוק ובעקבותיה נכנסו "הקלקודים", שני דורות של רפתנים מכפר טרומן, לקשיים כלכליים, נאלצו למכור את מכסת החלב, עדר הפרות וציוד החליבה -ונותרו עם חוב של חמישה מיליון שקלים. קלקודה הבן והנכד, יזם מבריק לכל הדעות, החליט לעשות מעשה והפך את השטח הריק לפרה חולבת מסוג אחר.
"מאז שהגרמנים גרשו אותו מרומניה ושמו אותו במחנה ריכוז והשמדה", פורס קלקודה את הצד שלו בסיפור, "אבא קיבל נחלה בכפר טרומן וגם סבא וסבתא קיבלו נחלה נוספת. לאבא הייתה הרפת הגדולה בארץ ומחלבה לייצור גבינות. אבל המדינה לא רצתה רפתות במרכז שיזהמו את מי התהום ואילצו אותנו לסגור אותן. נשארנו בלי כלום. אני גרתי עם אבא בנחלה של סבא וסבתא, עם חוב של חמישה מיליון שקלים.
"חשבנו איך מרוויחים כסף מהמיקום במרכז. הקמנו מחסנים ובגלל הקרבה לשדה התעופה, עלה לי רעיון להקים חניון 'חונים וטסים'. אנשים היו מחנים אצלנו את הרכבים והייתי מסיע אותם הלוך חזור לשדה. ברשות שדות התעופה לא אהבו ששברו להם את המונופול. העמידו אותי לדין פלילי ושילמתי קנס של שניים וחצי מיליון שקלים".
השאלה המרכזית שעומדת במרכזה של הסאגה המפותלת הזו, שאת המשכה נביא מייד, היא מה דינו של חבר מושב שניצל במשך שנים את הקרקע החקלאית בבעלות המדינה ואת מחירה הנמוך, שלא כדין, וזאת לאחר שחתם על התחייבות שתשמש אך ורק לחקלאות ומגורים. החוק קובע, שבמקרה של הפרת תנאי החכירה, לרמ"י יש את הזכות לקבל בחזרה את הקרקע, ללא תשלום פיצוי לאגודה או למי מחבריה.
עם חלוף השנים, העסקים תפסו תאוצה. חוץ משתי הנחלות, שהפכו לעסק מניב מאוד, רכש קלקודה שטח בהרחבה של המושב והמשפחה המורחבת עברה לגור בו. כך שלא רק שלא עסקו בנחלאות בחקלאות, אפילו לא התגוררו בשטחן. "במשך כל השנים שילמתי מס מלא והעסקתי 40 עובדים", קובל קלקודה, "אבל העסק שלי הרגיז אנשים, כי הוא לקח פרנסה לרשות שדות התעופה ולכן החליטו לסגור לי אותו".
הפשרה שהופרה
בשנת 2002 הוגש נגד יצחק, אשתו עמליה ואביו הרמן כתב אישום בגין בניה ללא היתר ושימושים חורגים שלא למטרות חקלאות. הצדדים הגיעו לפשרה לפיה יוסרו השימושים החורגים מהשטח ויפנו את המחזיקים ושוכרי המשנה. ביולי אותה שנה קיבל בית המשפט את עסקת הטיעון שנחתמה בין הצדדים - בני משפחת קלקודה יפנו את השטח ורמ"י תעביר את הנחלות על שמם.
בנקודה זו הכל יכול היה עדיין להסתיים ברוח טובה יחסית, אבל במשפחה לא מיהרו לציית לפסק הדין והמשיכו להשכיר את המחסנים והצימרים לשוכרים חדשים. אחרי מספר התראות פנתה רמ"י, בשנת 2007, ללשכה להוצאה לפועל לביצוע החלטת בית המשפט. הבקשה נדחתה, בטענה שהשוכרים אינם אלה שהופיעו בפסק הדין וקלקודה זכה לביקורת נוקבת מראש לשכת ההוצאה לפועל על התנהלותו הנלוזה.
החקלאים מכפר טרומן חגגו את הניצחון והמשיכו בשלהם, אלא שאז הוגש נגדם כתב אישום משולש על הפעלת החניון בשטח של אלפי מטרים רבועים על אדמות המדינה, הפעלת צימרים במבני עץ למטרות אירוח יומי, שימוש במכולות מבני בלוקים וקראוונים למטרות אחסנה, הפעלת קיטרינג ועוד ועוד. כל זה בטענה של הפרה במודע ובמתכוון של הצווים השיפוטיים שהוצאו נגדו ב- 2006.
חלפו עוד שש שנים, בהם דפקה הקופה היטב בעסקי הקלקודים וב- 2012 הגיש המדינה צו להפסקת השימוש המסחרי החורג. קלקודה לא נבהל והגיש ערעור לעליון. השופטים דחו אותו על הסף. ב- 2013 הורשע על יסוד הודאתו בעבירות של שימוש אסור במקרקעין ואי קיום צווים שיפוטיים והוצא צו איסור שימוש והפסקת פעילות גורפת בנחלה, תוך פינוי או הריסה לצימרים, למבנים, למכולות, לקרוואנים, לפחונים, בקיצור - לכל המרכז המסחרי שבנה שם.
בנוסף הוטל עליו קנס של 24 מיליון שקלים, הפקדת ערבות בנקאית, עונש מאסר על תנאי וכן נקבע שעליו לפנות את הנחלות ולהחזיר אותם לידי רמ"י. קלקודה מצדו ערער על גובה הקנס והוא הופחת לשבעה מיליון שקלים בלבד.
המעבר ללוד
"בגלל שהעיפו אותי מכפר טרומן, עברתי ללוד. המיזם שלי השתכלל. נציג שלי היה פוגש את בשדה את הנוסעים, לוקח את האוטו לחניון בלוד ומחכה להם עם הנחיתה, שירותי וואלה כאלה. אנשים אהבו את זה מאוד וזה הרגיז אנשים ברשות שדות התעופה".
סגרו לך את העסק בכפר טרומן בגלל שימוש חורג, למה לא המשכת לעבוד מלוד?
"כי רשות שדות התעופה טענה שאני פועל מהשדה וצריך לקבל מהם אישור כדי לאסוף נוסעים, במטרה לשמור על המונופול שלהם. ב- 2019 נאלצתי גם לסגור את העסק בלוד. מיד אחר כך הם ניסו להקים עסק זהה לשלי, שהצליח לשרוד שנה ונסגר. היום יש שם חמישה עסקים כמוני, באישור רשות שדות התעופה, אבל להם לא עושים שום דבר. כשפנינו לבית המשפט העליון, ערערנו רק על הסכום, כי אין תקדים של פינוי נחלות, מה גם ששתי הנחלות לא רשומות על שמי".
כי אף חקלאי לא צפצף כמוך, בלשון בית המשפט, על החוק. אתה לא חושב שהגזמת ומגיע לך להיענש בחומרה?
"העניין הוא שאני גרתי בהרחבה, כי בגלל הלוואות שלקחתי בשוק האפור זרקו רימונים על הבית שלי והייתי חייב לצאת משם כדי לא לסכן את הבנות, והן נשארו לגור במשקים. ערערנו על פסק הדין בעליון וניסינו להראות שאין חקלאי שיש לו שני משקים, בטח כשאף אחד מהם לא על שמי ולכן אי אפשר להפקיע את שניהם. הסתבר לי שרמ"י רשמו אותם על שמי על דעת עצמם ובלי לקבל אישור וככה הם יכולים לקחת אותם ממני. בית המשפט העליון לא הסכים לדון בסוגיה ברכב של שבעה שופטים ודחה את הערעור".
עשית הרבה מאוד כסף תוך כדי הפרת החוק וגם אחרי שהתקבל נגדך פסק דין לא כיבדת אותו. איזו זכות יש לך להתלונן?
"אני מושבניק פשוט בן 56, אונקולוגי, שעבר אירוע מוחי, יש לי נכות של 100% ויש לי שלוש בנות מדהימות ואישה מדהימה ששורדת את החיים איתי וגם היא נתבעה בכל המשפטים האלה. יש לי גידול בשלפוחית השתן מ - 2013 ועברתי עשרה ניתוחים קשים".
ואיך זה קשור לעברות שעשית?
"עו"ד שוקי חורש, שמייצג אותי, אומר שגם עבריין מין לא מכניסים לכלא ומסרסים אותו. עשיתי עבירה כלכלית ושילמתי עליה קנס. יש עוד 100,000 מושבניקים כמוני שעושים שימוש חורג בקרקע ולא עושים להם כלום. מצד אחד אומרים לחקלאים נייבא מחו"ל והורגים להם את העסקים ומהצד השני לא נותנים להם להתפרנס".
לא שכנעת אותי.
"ב- 2013 סגרתי את הכל והפכתי להיות חוקי. מכרתי את הבית שגרתי בו כדי לשלם את הקנסות".
רגל וחצי בקבר
איפה אתה גר עכשיו?
"בנחלה של ההורים עם הבנות שלי, שמנהלות עכשיו הליך נגד רמ"י כדי לעצור את הפינוי שלהן מהבית שבו נולדו. אחת מהן עובדת מדינה והיא רוצה לעזוב את התפקיד כי היא כל כך מתוסכלת, והבת שניה נשואה עם תינוקת. איך אפשר לעשות להן את זה?".
יהיה מי שיטען שאתה משתמש בבנות כמגן מפני פינוי. רמ"י טוענים שהן לא הוכרו מעולם כבנות ממשיכות.
"אני עם רגל וחצי בקבר, מה יש להגן עלי. תראי את האבסורד. אנחנו משלמים דמי חכירה על הנחלות והן לא שלנו. זה לא כמו בית בהרחבה שנרשם בטאבו. כל רגע אפשר להוציא אותך משם, כמו שקרה להורים שלי ברומניה עם הנאצים. אני רואה איך כל שוכרי המחסנים שלי עברו לכפר קאסם למה? כי שם מותר, כי מנסור עבאס בממשלה.
"אני חי מביטוח לאומי ואובדן כושר עבודה. את הבית והכסף לקחו לי, אשתי מורה ומזה אנחנו חיים. היה לי חוזה חתום להקמת חווה סולארית על הגג שאני לא יכול לעשות איתו כלום ויש לי 6,000 מטרים של מחסנים ריקים כי הכל לא שלי".
יכולת למנוע את זה אם לא היית מתחכם.
"פסק הדין של העליון יצא לפני שנה ועדיין לא הוציאו צו מימוש, כנראה בגלל המשפט של הבנות. אני מוכן לצאת מכאן, העיקר שלא יוציאו את הבנות. אנחנו לא משפחת פשע. אני מושבניק שכל חיו עבד ברפת. אם תשאלי לקוחות שלי ב'חונים טסים', הם יגידו, איציק, איזה יושר של אדם".
אתה עבריין מורשע.
"תשאלי כל לקוח שלי בחניון. אם אני לוקח אוטו, אני מחזיר אותו. שימוש חריג בקרקע זה צווארון לבן. עשיתי טעות ושילמתי עליה שבעה מיליון שקלים. אפשר להניח לי".
מרשות מקרקעי ישראל נמסר בתגובה:
"מדובר בשתי נחלות בשטח משותף של כ 44 דונם במושב כפר טרומן ליד נתב"ג שמוחזקות על ידי בני הזוג קלקודה אשר הפעילו בהן שימושים מסחריים לרבות צימרים וחניון ארוך טווח לטסים לחו"ל תוך ניצול קרבתם לנתב"ג.
"כאמור בפסק הדין המחוזי "הנתבעים 'צפצפו' על הוראות החוק, על החלטות בית משפט, על החלטות מועצת מקרקעי ישראל ועל הוראות הסכם המשבצת". על כן התקבלה תביעת המדינה להשיב את הנחלות ולשלם דמי שימוש ובית המשפט העליון אישר קביעה זו וגם דחה בקשה לדיון נוסף.
"לאחר פסקי הדין מול ההורים הגישו בנותיהם תביעה לקבל זכות עצמאית משלהן בנחלות והתביעה עדיין נדונה. המדינה סבורה כי תביעת הבנות הוגשה בניגוד לדין ובניגוד לפסיקת בית המשפט העליון ועל כן הוגשה בקשה לסילוקה על הסף".
במקביל פתחה המדינה בהליך הוצל"פ לגביית דמי השימוש ובקרוב יינקטו הליכים להשבת הנחלות בהתאם לפסקי הדין.
.