שר האוצר הבא? ריאיון אישי עם יאיר אבידן, המפקח על הבנקים

אמו בת ה- 91 של יאיר אבידן, המפקח על הבנקים, לא מבינה בדיוק מה הוא עושה, אבל יודעת שהוא עובד בבנק. מדי פעם היא שואלת אותו, "יאירל'ה, מה קורה בבנקים?", והוא עונה לה, שהכל בסדר, "כשהם יפסידו, אמא, גם את תפסידי וכשהם ירוויחו תרוויחי".
האמירה הזאת, שבאה כדי להרגיע את האם הקשישה, שהכסף שלה נמצא בידיים בטוחות, רחוקה מאוד מהמציאות היום יומית שחווים לקוחות הבנקים. כשאמו של המפקח שמה כסף בפיקדון בבנק, לא רק שאינה מרוויחה, היא אפילו מפסידה בגלל הריבית האפסית שהיא מקבלת. מהצד השני, הבנקים בישראל מרוויחים הרבה מאוד כסף בדיוק בגלל שכשהם מרוויחים, הציבור לא בהכרח מרוויח.

.

אבידן נדרש לעניין "עושק הפיקדונות" בעקבות המחאה שהתלקחה במהירות, ודנה בדיוק בשאלה הזאת: למה רק הבנקים מרוויחים מעליית הריבית. בתגובה שלח אליהם מכתב מאופק, בו הבהיר שהוא מצפה מהם לגלגל את עליית הריבית ללקוחות. הביקורות לא איחרו להגיע. במקום לנקוט בגישה נחושה ולוחמנית, נדמה היה שהמפקח שוב מבקש בנימוס את מה שהיה צריך לדרוש לאלתר, כולל הטלת סנקציות למי מהם שיפר את ההוראה. שוב עלתה התחושה שהמפקח על הבנקים דואג יותר לבנקים מאשר לציבור הלקוחות.

מי שמכיר את אבידן יודע שהמכתב הזה מאפיין אותו: מחושב, מאופק, שוקל מילים, דוגל באנדרסטייטמנט. הוא מאמין גדול במשפט "ההולך לאטו מגיע בעתו" ומקיים אותו לא רק מקצועית אלא הלכה למעשה. בגיל 63 הספיק ללכת את שביל ישראל, ה"מון בלאן" וה"קמינו פרימיטיבו". "אסור להפסיק ללכת, הוא אומר, "צריך לשמור על הריתמוס הנכון. אני מעדיף לנהל את החיים במאמץ סביר לאורך זמן.

זה גם קשור לתפקיד שלי כמפקח. להתמיד בחשיבה, להיות רלוונטי, מקצועי, מוביל וחדשני.
"העולם הממלכתי מאוד חשוב לי. דווקא בתרבות העכשווית בארץ. זה נראה מתורבת מדי לציבור, אבל המפוקחים מבינים היטב למה אני מתכוון. יש הבדל בין הנחיה לציפיה, אבל זו תהיה בפועל כמעט אותה עשיה".

רק שציפייה לא ניתנת לאכיפה. אפשר להתעלם ממנה.
"אנחנו עוסקים בשינויי אקלים ויש ציפייה מהמערכת שתהיה מוכנה וערוכה לתרחישי קיצון, וכולם עובדים בכל המרץ. לא כל דבר צריך רגולציה. ההצלחה הגדולה תהיה שהמערכת תלמד באופן עצמאי להיות הוגנת. הרגולציה נכנסת במקומות שבהן המערכת לא היטיבה לקיים את מה שמצופה ממנה. הם הבינו היטב את הרמז ואגב, ספק אם היה פה כשל שוק".

הבנקים לא היו אמורים להעלות את גובה הריבית על הפיקדונות?
"בכלכלה יש ביקוש והיצע ולכסף יש מחיר. המערכת הישראלית בפוסט קורונה מאוד נזילה ואני מצפה לגלגל את עלות הריבית לטובת הלקוח, אבל גם במדינו מפותחות אחרות בעולם, בגלל עודף הנזילות, המצב אפילו יותר גרוע משלנו. למרות זאת דעתי לא נחה מהעניין ואנחנו מסתכלים על זה בראיה יותר רחבה - לראות את הצרכנים והלקוחות בלב העניין. המערכת הבנקאית תצטרך להבין שהיא מספקת שירות ללקוחות ותומכת בהם בשירותים שהיא ולא מנצלת הטיות התנהגותיות שלהם.

"אני רוצה שאמא שלי ושלך ידעו שהן מקבלות את המוצר הטוב ביותר שמתאים להן. אימי בת 91 ואני מוטרד איך למצוא את הפתרונות שיגנו עליה".

לאמא שלי הבנק נתן ריבית של 0.06% על פיקדון חודשי. היא הייתה בטוחה שהבנק שומר עליה עד שהבינה שהוא ניצל את תמימותה.
"הדברים שאת אומרת קיצוניים. הבנק נותן ללקוחות בטחון בזה שהוא שומר על הכספים שלו. אמא שלי לא מחפשת תשואה, היא רוצה לדעת שתוכל לקבל את הכסף שלה כשתזדקק לו. אבל אנחנו רוצים להעביר את הכוח לצרכן. למשל ברפורמת הבנקאות הפתוחה שנכנסה לתוקף לא מזמן, ומאפשרת ללקוח להשתמש בנכס המידע שלו ולתת אותו לצדדים שלישיים.

"אותו הדבר ברפורמה במשכנתאות, שנותנת אפשרות להשוות בין מוצרים בבנקים שונים. גם בפיקדונות אנחנו מתכוונים לפרסם את הריביות ובנוסף את האשראי שהבנקים נותנים. כאן המקום להגיד שגם ללקוח יש אחריות על הניהול הפיננסי שלו. אנחנו עומדים בפני שלושה אתגרים גדולים: חינוך פיננסי, אוריינות דיגיטאלית ואוריינות המידע".

למי שלא שולט בניב הבנקאי נסביר, שהמפקח מתכוון לשלושה תחומים שבהם הלקוח הישראלי הממוצע נכשל שוב ושוב. מכיוון שמעולם לא קיבלנו חינוך פיננסי, זאת אומרת, מאלה שהוריהם חינכו אותם להתנהל עם הכסף בחכמה ולהיות צרכנים נבונים, לא מבין מונחים כלכליים בסיסיים וכשהוא נתקל בחומת מילים סתומות ומעייפות, במקום לשפר עמדות מול נותני שירותים, לשמור על כספו ואפילו להרוויח, הוא נמלט משם ונותן להם לעשות בכספו ככל העולה על רוחם.

האוריינות הדיגיטאלית פירושה לדעת להתנהל דרך אפליקציות, אתרי מחשבים, צג המידע וכספומט בבנק. הדור הצעיר עושה את זה בטבעיות, אבל המבוגרים נשרכים מאחור ומחכים שעות למענה טלפוני, שגם הוא לא תמיד מסביר פנים. אוריינות המידע, זו היכולת שלנו לחפש את הנתונים, לדעת לקרוא לנתח אותם ולקבל החלטות מושכלות. שוב - מעטים מדי מאיתנו קראו פעם אחת את תעודת הזהות הבנקאית שלהם למשל, אוסף נתונים שיכול לקבוע אם בקשת ההלוואה שלכם תתקבל או תסורב.

לשאלה האם בנק ישראל הוא האחראי לחינוך הפיננסי של האזרחים, אומר אבידן שהאחריות לא שלו, אלא של מדינת ישראל. "אנחנו שמחים לסייע, אבל הסמכות לא בידנו. ביחד עם השלטון המקומי עשינו פרוייקט שהתמקד בחברה הערבית, החרדית ובקרב בני הגיל השלישי. בעיניים שלי, המאסה הקריטית צריכה לבוא ממשרד החינוך".

78% מהפעילות בסניפים עוברת לדיגיטל ואוכלוסיות שלמות לא נמצאות במשחק. אמא שלי לא מסוגלת לתפעל אפליקציה.
יש פה אתגר משמעותי. ברמה הסניפית, פרושים היום בארץ 1,000 סניפים, כשבשיא היו 1,200, זאת אומרת ירידה של 20%. התשתית הבנקאית לגיל המבוגר זמינה, אבל מורכבת. ישנה אמנה וולונטרית של הבנקים לתת קדימות בטלפון ולהגיע לביתם של בני גיל הזהב".

למה אתה רק "מצפה" מהבנקים לגלגל את הריבית ללקוחות ולא דורש מהם במפגיע לעשות זאת, אחרת יענשו?
"כי רגולטורים בעולם המערבי המפותח לא מתערבים בכלים בנקאיים פיננסיים, בטח כשיש מנעד רחב על פיקדונות לתקופות שונות. כשהיה מחיר אחיד, אומרים שיש בנקאות מתואמת, כשיש מנעד - זה גם לא בסדר. הרי אפשר לקבוע מדרות ריבית, להיות 'האח הגדול', לנהל הכל ולעקר לגמרי את התחרות".
הבעיה היא שאין פה תחרות אמיתית, כי מספר הבנקים מאוד מצומצם.

"במערכות בנקאיות שיש בהן מאות ואפילו אלפי בנקים, כמו ארה"ב ובריטניה, גלגול הריבית נמוך מזה שיש בישראל והבנק המרכזי לא מתערב. באנגליה ארבעה בנקים מחזיקים ב - 68% מכלל החשבונות ויש שם אלפי בנקים. נכון שכשיש יותר שחקנים יש יותר תחרות וחשוב לנו שיכנסו עוד בנקים למערכת. הבנק האחרון שהוקם לפני 'וואן זירו' היה בשנת 1978. יש עוד יוזמה בנקאית דיגיטאלית על השולחן, שתצא לדרך בשנה הקרובה".

"וואן זירו" הצליח לנער קצת את השוק.
"בהחלט. הוא גורם לבנקים המסורתיים לאמן את השרירים לסביבה התחרותית, כי יש כאן 'הפרעה פוטנציאלית'. בעולם יש מאות רבות של בנקים דיגיטאליים, מיעוטם רווחיים, אבל הם קמים, מתפתחים ויוצרים מודל חדשני, גם אם לוקח להם זמן להגיע לנקודת האיזון, הם גורמים לבנקים האחרים לתת מענה".

שנתיים חלפו מאז הופרדו כרטיסי האשראי מהבנקים, בעקבות מסקנות וועדת שטרום, מהלך שנכנס לתוקף בעיתוי בעייתי של ההתמודדות עם נגיף הקורונה. אפשר להכתיר אותו כהצלחה?
"וועדת שטרום יצרה מומנטום חיובי וחשוב לחשיבה תחרותית בין הבנקים. הופרדו שתי חברות כרטיסי אשראי והפרדתה של השלישית, כאל של דיסקונט, נבחנת. בגלל השפעות הקורונה יקח זמן למדוד באופן מולט עד כמה זה השפיע, אבל בחלק מהמדדים רואים בהחלט התקדמות".

שנתיים גם מלאו להחלטת בנק ישראל להסיר את המגבלות על תמהיל המשכנתא, ולהגדיל את רכיב ריבית הפריים. בדיעבד גם לכם יש יד בתדלוק מחירי הנדל"ן.

"הכתבנו גישה מהשמרניות ביותר בעולם, בכל מה שנוגע למשכנתאות, בשני מובנים: היקף ההלוואה המקסימלי ביחס לשווי הנכס וגובה ההחזר ביחס למשכורת. יש אצלנו את היקף הפיגורים הנמוך בעולם בתשלומי המשכנתא ובקורונה המערכת הבנקאית פרסה את התשלומים".

הבנקים לא התנדבו לפרוס את תשלומי המשכנתא, המדינה סייעה להם. אנשים לקחו משכנתא בריבית פריים וכשהריבית במשק עולה, גם המשכנתא שלהם מזנקת למעלה. הם יאבדו את כל מה שיש להם אם לא יעמדו בהחזרי התשלום, לא הבנקים. הם לא יפגעו.

"יציבות הבנקים חשובה. אנחנו מבטיחים ללקוחות שלנו שמי שצריך לקבל את כספו יקבל אותו, שלא כמו בלבנון שמגיעים חמושים באקדח לסניף כדי לקבל את הכסף ששייך להם. לשמחתי אנחנו רחוקים משם. כשרמת האינפלציה והריבית עולות - רמת הסיכון עולה ויתכן שהכשל יעלה בהיקף נמוך. כל משק בית שנכנס לכשל זה כואב. לכן המערכת מבצעת מבחני רגישות, על מנת לוודא שלאורך ימי ההלוואה, כל הלקוח ידע מה התשלום הראשון שישלם, מה סך התשלומים החודשיים בשים לב לתחזית הריבית והאינפלציה ואז משק הבית יוכל בחון האם זה מעמיד אותו בסיכון".

זה לא פותר את המשוואה, שכשהריבית עולה, תשלומי הפריים במשכנתא עולים. אנשים לא צפו את עליית הריבית?
"אני לא מתגונן. אבל הצד השני של המטבע, לא כל העולם יפן, שבמשך עשרות שנים שיעור הריבית היא אפס. מה שאולי לא היה בעיתוי מיטבי, הוא היה חשוב, ולא בעיתי מיטבי, היה שחרור מגבלת הפריים ב- 2020 ראינו ועדיין אני רואה בזה דבר חיובי, הוא אפשר למשקי בית הלוואה בגמישות יותר גבוהה.

על משכנתא מייצגת של מיליון שקלים מרכיב הפריים עלה בעוד 10 אחוזים, לקחו עוד 100,000 שקלים בריבית הפריים, זאת אומרת שמשק בית ישלם כ- 200 שקלים בחודש, אבל בזכות זה הוא הגיע לדירה, בהשוואה לאלטרנטיבה לא לקנות דירה או לשלם שכר דירה. אני רוצה להדגיש, שהמרכיב העיקרי בעליית מחירי הדיור הוא ההיצע הנמוך, הבירוקרטיה, תשתיות של תחבורה ציבורית והנגשת הפריפריה למרכז. בעולם הכלכלי, נכון שביקוש מייצר עליית מחירים.

תמיד יש כשל כשלוקחים אשראי, היום הכשל נמוך ורובו, כשהלווים מוכרים את הנכס בעצמם, היא נעשית ביתר נוחות ובמחיר טוב יותר. כשסביבת הריבית תעלה, רמת הכשל תעלה, אולי להיקפים של 5000 - 10,000 דירות. ככל שסביבת האינפלציה תחזור ליעדה, זה ימתן".

רווחי הבנקים עצומים.
"שיעורי התשואה בהחלט גבוהים, והם די דומים למה שאנחנו רואים בבנקים אירופאים ואמריקאים, חלקם כתוצאה מפוסט קורונה, וחלקם מתוך ניצול של סביבת האינפלציה והריבית. 60% מההון של המערכת הבנקאית הוא צמוד מדד, זה לא ע"ח האזרח.

"כשהריבית עולה, הבנקים נהנים מעודף יצרן גבוה יותר שלא מגולגל ללקוח, יתכן וסביר, שסביבת האינפלציה והריבית עולה, שיעורי הכשל יעלה והפסדי האשראי יעלו. אני צופה ששיעורי התשואה ירדו מ - 155 לסביבות ה - 12%. זה יבוא לידי ביטוי בהטבות, שירותים, עמלות ומחירים לצרכן. וכשהבנקים יחלקו דיבידנדים גם האזרחים ייהנו מהם באמצעות השקעות שלהם ובאמצעות הפנסיות".

מצטטת לך כותרת שפורסמה באחד מטורי השישי: "יאיר אבידן מעביר מסר למערכת, מסר שנקלט היטב: הוא רוצה להיות שר האוצר בממשלת נתניהו". אתה רוצה להיות שר אוצר?
"אני לא איש פוליטי אלא מקצועי, עושה את עבודתי, משתדל לעשות במשמרת שלי את הכי טוב שאפשר גם בעולם של ההכלה, ההוגנות וההנגשה. אני קרוב למחצית הקדנציה. כל יהבי וכוח לממש את השליחות שלי. כשקיבלתי את הפניה לשמש כמפקח, הייתי כבר בחצי פנסיה. התלבטתי. הבן הבכור ואשתי אמרו לי, אתה מדבר הרבה שנים על נתינה ותרומה, זאת ההזדמנות שלך לתרום, תעלה לירושלים ותעשה מה שצריך".

זו לא מקפצה לתפקיד פוליטי.
"ממש לא. אבל 'נבר סיי נבר' על כלום. גם לא חשבתי שאמלא את התפקיד שאני ממלא היום. מה שיהיה יהיה".