עובדים עלינו: למה הבנקים משליכים אותנו לעת זקנה?

האוכלוסייה הישראלית מזדקנת, כמו במדינות מערביות אחרות, ורווחי הבנקים עולים עקב כך. ככל שהאנשים מזדקנים ותוחלת החיים עולה, יכולתם להתמודד מול הבנקים החמסניים הולכת ויורדת. בשנת 2021 היו בישראל 1.163 מיליון זקנים שהיוו כבר 12.3% מכלל האוכלוסייה, עד לפני מספר שנים הם היוו כ-10.3%, עם קום המדינה היוו הזקנים רק 4%.

בשנת 2035 שעור הזקנים בישראל מכלל האוכלוסייה יגיע ל-14% עפ"י חישובי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. שעור הזקנים בישראל (לפי ההגדרה הבינלאומית זקן הוא מי שגילו מעל 65 שנה), דומה לזה של סין, אך נמוך מזה של ארה"ב 16.9%, צרפת 20.5%, גרמניה 22.9% וכמובן יפן עם השיא העולמי 28.5%. אחוז הזקנות מכלל הנשים בישראל עומד על 14%, אחוז הזקנים הגברים מקרב כלל הגברים בישראל 11%.

שיעור הנשים הזקנות מכלל אוכלוסיית הזקנים בישראל 55%. בגיל שמעל ל- 75, הזמן שבו הן זקוקות לעזרה גוברת לניהול החיים ומשק הבית, חלקן של הנשים מכלל הזקנים כבר עולה ל-58%. מעל לגיל 85, חלקן של הנשים בקרב כלל הזקנים מטפס ל- 62%, כך עפ"י נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
אנלוגים בעולם דיגיטלי

ככל שאנשים מבוגרים יותר, היכולת הקוגניטיבית שלהם נמצאת בירידה ובהתאמה גם היכולת שלהם להתמודד מול הבנקים המתוחכמים יורדת. הזקנים מאבדים זכויות והזדמנויות כספיות פשוטות שיכלו להטיב רמת החיים שלהם, לגרום להם להיזקק לפחות חסדים מאדם או ממשלה. המלכודת לזקנים, לעתים גם לאוכלוסייה צעירה מגיל 65, נובעת מתנועת מספריים אכזרית.

הלהב הראשון של המספריים הוא בכך שהחיים הפכו לדיגיטליים ואינטרנטיים, במהירות אדירה, בתוך מספר שנים. זה כולל שינויים מהירים, לפעמים בתוך כל מספר חודשים שבהם הכל נעשה דיגיטלית עם סיסמאות נלוות. הפעילות בחשבונות הבנקים ונכסי הציבור במערכת הבנקאות, ביצוע פעולות, העברת כספים, שינוי מבנה תיק ני"ע וחיפוש אחר חלופות, הרוב נעשה על ידי הלקוח ולא באמצעות פקידי הבנק שהפכו למצרך נדיר. רוב הזקנים חסרי אוריינות דיגיטלית, מטבע הדברים.

את הדיגיטציה והנלווה אליה הם לא למדו ולא היו חשופים מספיק להם בזמן הפעילות הכלכלית שלהם. לא זו בלבד: לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שני שלישים מהזקנים נולדו בחו"ל, כלומר יכולת הנגישות שלהם להוויה הישראלית הדיגיטלית נמוכה עוד יותר נמוכה. הם פשוט בעלי אוריינות דיגיטלית נמוכה ולא ממצה יחסית לישראלים צעירים ילדי הארץ.

הלהב השני של המספריים החותכים בבשר הפיננסי שלהם הוא המשך צמצום מספר הסניפים, הפקידים ושעות הפעילות והשרותים לכלל הציבור ובעיקר לחלשים שאינם יכולים להתמודד עם העולם הסבוך של פעולות דרך המחשב, האינטרנט או הטלפון הנייד.
אומנם בנק ישראל דורש לוודא כי השירותים לא ייפגעו עקב סגירת עשרות סניפי בנקים, וכן כי יש לשים לב בעיקר לזקנים ולשכבות החלשות, אך בפועל מאות אלפי ישראלים מודרים בפועל מהמערכת הבנקאית שלה היו רגילים.

במאמר שפרסמתי כאן בתחילת ספטמבר השנה, יצאתי נגד בנק ישראל שאינו כופה על הבנקים מערכת דינמית להשוואת שערי הריבית הקרדיטורית, ריבית הזכות שהבנקים בישראל מציעים ללקוחותיהם. הצעתי כי כל בנק יהיה חייב לפרסם ברבים ובמערכת נתונה את הריבית שהוא מעניק לפיקדונות הציבור. פירטתי כיצד אפשר לפעול בכדי להקל על הציבור לבצע השוואות בין בנקאית ולהשיא הריבית וההכנסה על חסכונותיו.

לזכותו של בנק ישראל ובעיקר למפקח על הבנקים אפשר לומר כי הוא נטל בתשומת לב את הטענות הרחבות שהועלו במאמר בטור שהתפרסם פה ומיד אמר לבנקים כבר בשבעה בספטמבר, שהוא ידרוש מהמערכת הבנקאית לפרסם את שערי ריבית הזכות המשולמים בפועל על ידי כל אחד מהתאגידים הבנקאיים. השבוע המפקח כבר פרסם טבלת השוואה, כפי שדרשתי, לפי שעה בתדירות חודשית, בכדי שעיני הציבור ישזפו מה הוא יכול לקבל בתקופת ריבית עולה על פיקדונותיו. המפקח על הבנקים יאיר אבידן מאמין כי פעילותו תחזק את הלקוחות לקבל החלטות מושכלות באופן פשוט נגיש ונוח.

עשרות שנים אני עוקב אחרי בנק ישראל, שינויים כה מהירים לא נעשו מעולם על ידי בנק ישראל, שפקידיו, בעלי השכר הגבוה, תקועים היטב במגדל השן ותשומת ליבם לעניים ופשוטי העם מעולם לא הייתה רצינית, עד לפעולה האחרונה של המפקח על הבנקים אבידן.

אפשר להיכנס היום לאתר בנק ישראל ולראות בשונות הריבית על פיקדונות;

עד שלושה חודשים מוביל בנק ירושלים עם ריבית של 1.36%, הממעיט בנק מסד מקבוצת הבינלאומי, בנק בעיקר לציבור המורות, עם ריבית של 0.35%, אולי הוא מניח שהמורות לא מבינות בריביות. לתקופה של שלושה חודשים עד שנה מוביל בנק מרכנתיל עם 2.31% והממעיט בנק מזרחי-טפחות עם ריבית נמוכה של 0.87% בלבד, אולי בעודף שנשאר לו לעומת הבנקים האחרים הוא מממן פרסומות שהן שיר הלל להון האנושי שלו.

משנה עד שנתיים בנק טפחות עובר למקום ראשון עם ריבית של 2.81% והממעיט הוא בנק דיסקונט עם ריבית נמוכה במיוחד של 0.34%.

משנתיים עד חמש שנים המרב בבנק מזרחי טפחות 2.44% והממזער בריבית הזכות הוא בנק דיסקונט עם 0.65% בלבד (בסמוך למועד כתיבת טור זה פרסם גם הבנק הדיגיטלי, וואן-זירו את הריביות שלו, שעולות על כל מתחריו).

ריבית הזכות הפכה השבוע לעוד יותר קריטית לאחר שבנק ישראל העלה הריבית השנתית בעוד 75 נקודות בסיס ל-2.75% והוא צופה כי הריבית תגיע בעוד שנה ל-3.5%, להערכתי הריבית תהיה אף גבוהה מכך.

מה שברור שהדחיפות של הציבור לבצע תמחור, שופינג בשפת העם, בין הבנקים לגבי הריבית שהוא יכול לקבל - גדלה, מדובר על הרבה כסף לשנה הקרובה. אולי סכום שיאפשר לכם הקוראים ולשאר לממן נסיעה לחו"ל (אחרי שעושים שופינג בין חברות התעופה בדבר עלות הנסיעה הבאה לחו"ל, כמובן).

בשנה הקרובה האינפלציה תרד לעומת הרמות אליה הגיעה בשנה האחרונה בעוד הריבית תמשיך לעלות, המשמעות היא כי לאחר תקופה ארוכה הציבור יזכה אולי בעוד שנה לריבית ראלית, לא מיד, ריאלית, היא ריבית הגבוהה משעור האינפלציה שישרור בעוד שנה.

עפ"י בדיקה של הלמ"ס לפי סטנדרטים בינלאומיים, חלה עליה בקרב הזקנים בשנים האחרונות בנגישות למחשב, אבל החלק היחסי שהשתלם הוא עדיין נמוך מהאוכלוסייה מתחת לגיל 65. בסקר לגבי מדדים להזדקנות מיטבית של הלמ"ס, לשנת 2020, נמצא כי חלה עליה בשימוש באינטרנט בעיקר בזכות הטלפון הנייד. שימו לב, לדוגמא, שעור הגברים העושים שימוש בשרותי ממשל מקוונים היה פי שניים מאשר נשים, כלומר בהזדקנות הנשים סובלות יותר מקשיי אוריינות דיגיטלית ובכך גם בגישה לשרותי בנקאות, אפשר לשער.

היהודים עושים שימוש באינטרנט לשרותי ממשל מקוונים פי ארבעה מאשר הערבים, עוד אוכלוסייה חלשה שתידרס תחת גלגלי הריבית העולה והאינפלציה המזנבת בכח הקנייה של הציבור. נחזור לנשים, מספר השנים שנשים זקנות חיות עם מוגבלויות גדול יותר מאשר בקרב גברים, 11.5 שנים לעומת 7.7 שנים. משום כך העברת קורסים לאוריינות דיגיטלית ע"י השלטון, כן הממשלה, חיוני ביותר, בכדי שתוכלנה להנות מחיים מיטיבים בשנותיהן האחרונות, תוך שהן משיאות תשואה נאה לכספן. שעור התעסוקה בקרב גברים בני 65 ומעלה 21% - פי שניים משעור התעסוקה של נשים זקנות, הפער נשמר לאורך שנים.

בקרב כלל בני 65 ומעלה השימוש באינטרנט עלה מ-32% בשנת 2015 ל-67% בשנת 2020. צריך לקוות כי השימוש באינטרנט ישפר מצבן של הזקנות והזקנים לקבל תמורה גם עבור כספם במטבע חוץ המונח במערכת הבנקאית, נושא שהמפקח על הבנקים לא נתן עליו לפי שעה הדעת.

הציבור מחזיק בסוף יוני פיקדונות מטבע חוץ היקף של כ-373 מיליארד שקל, כולל בסכום זה כ-6 מיליארד שקל במטבע חוץ של פיקדונות פיצויים מגרמניה. עד לפני מספר חודשים הריביות על מטבע חוץ היו אפסיות, על היורו הריבית למעשה הייתה שלילית והריבית על פיקדונות דולריים הייתה כמעט אפסית. אבל כיום, לאחר העלאות הריבית המסיביות בארה"ב לכ-3.05%, אפשר לקבל ריבית מצוינת על פקדון דולרי.

עשרות אלפי ישראלים, בעיקר זקנות וזקנים, לבטח לא שמעו שעכשיו כבר אפשר לקבל ריבית נאה על פיקדונות אלה. גם בהנחה שמחזיקי מט"ח בפיקדונות יקבלו 3% לשנה, אפשר לקבל על סכומים גדולים ריבית אף גבוהה יותר. המשמעות היא ריבית לציבור מפיקדונות מט"ח בהיקף של 11.2 מיליארד שקל לשנה. רק בכדי שתקבלו מושג, אג"ח אמריקאי של ממשלת ארה"ב, הנכס הבטוח ביותר בעולם, מניב לשלושה חודשים תשואה שנתית של כ- 3.3%, לחצי שנה ושנה ושנתיים תשואה שנתית של כ-4%.

מטבע הדברים יש שינויים יומיים בתשואות שצריכות להוות עבורכן נקודת ייחוס. האם הבנקאים שלכם הציעו חלופות אלה להשקעה למטבע חוץ בדולרים שאתם מחזיקים בחשבונותיכם? תחושתי היא שהבנקאים הפכו לדגים שתקנים שאינם מתעניינים בלקוחותיהם ולבטח לא בלקוחות הזקנים.

המפקח על הבנקים יאיר אבידן צריך לצאת לדרך חדשה של גילוי נאות ללקוחות הבנקים, הפעם בתחום מטבע החוץ. נכון המלחמה נגד הבנקים מלאה וסיזיפית, אבל אין ברירה. מבקר המדינה מתניהו אנגלמן צריך לבדוק מיד את סוגיית "זכות הציבור לדעת" על האפשרויות לחסכון וריבית במערכת הבנקאות הישראלית.

רווחיות הבנקים חשובה, התייעלותם הכרחית, יציבותם קיומית, האם זה צריך להיות על גבם של החלשים שעתה ייחלשו עוד יותר מפני שיציבות המחירים נפגעה והריביות בזינוק? אולי הבנקים יכולים לחשוב על דרכים אחרות לייצוב המערכת, להקפיא שכר עובדיהם שכבר לא מתמודדים מול לקוחות "טרדניים" אלא מול מחשבים ותוכנות ידידותיות, אולי להפחית את הבונוסים, אולי להפחית בימי הגיבוש לעובדים, אולי להפחית את הדיווידנדים לבעלי המניות? אולי להסתכל גם לחצר המשקית האחורית של ישראל ולבקש סליחה לשנה החדשה תשפ"ג.