על-אף שבשנים האחרונות חל גידול במספר ההליכים המשפטיים שעילתם בחוק איסור לשון הרע, במיוחד לאור הפרסומים ברשתות החברתיות, נשמעות טרוניות רבות לפיהן הסכומים שנפסקים במקרים בהם הוכח כי הוצאה דיבתו של אדם אינם מרתיעים דיים. והנה כעת פרסם בית המשפט העליון (השופטים נעם סולברג, דפנה ברק-ארז ויעל וילנר) הלכה חדשה ומעניינת שעשויה להיות נקודת מפנה המבשרת על גידול בסכומים הנפסקים על ידי בתי המשפט.
כך, לדוגמא, עד היום לא היה ברור האם פרסום שתוכנו זהה או דומה, המפורסם בקבוצות פייסבוק שונות, יקים עילה נפרדת לפיצוי או לא. במרכז הפרשה במקרה הנוכחי, מרצה בפקולטה למשפטים במכללת צפת שעבר, על לא עוול בכפו, מסע השמצות ע"י אחת הסטודנטיות שנכחו בשיעור - מסע שכלל תלונה ללשכת עורכי-הדין (שנדחתה), תביעה בבית-הדין האזורי לעבודה (שנדחתה), פרסומים מכפישים בפייסבוק ועוד.
המרצה, שיוצג באמצעות עו"ד שלומי וינברג, מומחה בדיני לשון הרע, תבע את הסטודנטית בבית-משפט השלום בתל-אביב, ואמנם ניצח בתביעה - אך מיאן להסכים עם הסכום שנפסק לזכותו בערכאה הראשונה - 55 אלף שקלים, כולל שכר טרחת עורך דין.
הוא ערער לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, אשר קיבל חלק גדול מטענותיו והורה על הגדלת הפיצוי באופן משמעותי ל- 260 אלף שקלים בתוספת 50,000 שקלים שכר טרחה כמו גם תשלום אגרה. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של המרצה, וקבע בפסק הדין כי הסטודנטית עסקה ב"מלחמת חורמה חוצה גבולות", וקיבל את טענת המרצה כי פעולותיה נעשו מתוך כוונה לפגוע בו.
הסטודנטית הגישה בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון, אשר דן בשאלה המשפטית - האם המגבלה שקבועה בחוק איסור לשון הרע, לפיה לא ניתן לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק "בשל אותה לשון הרע" יותר מפעם אחת, שוללת את האפשרות לפסוק יותר מפיצוי אחד בגין מספר פרסומים שעוסקים באותה מסכת עובדתית של לשון הרע.
בעוד שהסטודנטית, שבינתיים הפכה לעורכת-דין, טענה כי נוכח הוראת החוק האמורה יש להפחית דרמטית את סכום הפיצוי, טען עו"ד וינברג בשמו של המרצה, כי כל אחד מהפרסומים שזיכו אותו בפיצוי, מהווה פעולה נפרדת של פרסום לשון הרע. המרצה טען בבית המשפט העליון, כי ריבוי הפרסומים כשלעצמו עלול להחריף את הנזק שנגרם לו הן מבחינת מספר האנשים שנחשפו לפרסומים, והן מבחינת הניסיון "לקבע" את לשון הרע באמצעות חזרה על המסר שוב ושוב.
בית-המשפט העליון קיבל את מבחני המשנה שהציע עו"ד וינברג, לצורך בחינה, מתי יהווה פרסום לשון הרע פרסום נפרד לצורך פיצויים. נקבע כי "כאשר אדם מבצע מספר פעולות של פרסום, כשבכל אחד מהפרסומים הוא חוזר על אותה דיבה, אין מניעה מלחייבו בכמה וכמה פיצויים ללא הוכחת נזק, לפי מספר הפרסומים שנעשו, ולא לפי תוכן הדברים שבכל אחד מהם".
מכאן, הדרך לאימוץ תבחינים הדומים במהותם לאלה שהובאו בתשובת המרצה לערעור ולקביעת הלכה חדשה, היתה קצרה. בדעת הרוב של השופטים סולברג ווילנר, ובניגוד לדעתה החולקת של השופטת ברק ארז, נקבעו מבחני משנה, שבעזרתם ניתן יהיה לקבוע האם יש הצדקה למתן פיצוי נפרד כתלות במספר הפרסומים: המבחן הראשון שנקבע הוא 'תוכן הפרסומים' והאם קיים דמיון ביניהם.
ככל שהתוכן יהיה שונה, הנטייה תהיה לראות בפרסומים כפרסומים נפרדים; המבחן השני הוא 'חלוף הזמן' בין פרסום לפרסום - כך, ככל שקיים מרווח זמן גדול יותר בין פרסום לפרסום הנטייה תהיה לראות בכל אחד מהפרסומים כפרסום נפרד; המבחן השלישי שנקבע הוא מבחן 'זהות הנמענים', שבוחן האם הפרסומים השונים הגיעו או כוונו לאותו הקהל או לקהלים אחרים. כך, למשל, אם אותו הפרסום נעשה בדפי פייסבוק נפרדים או בקבוצות פייסבוק נפרדות - ניתן יהיה לפסוק פיצוי בגין כל אחת ואחת מהבמות.
ביישום המבחן על עניין המרצה והסטודנט, קבע העליון בדעת רוב כי יש לקבל את מרבית טענותיו של המרצה, תוך שהוא מפחית מעט את הסכום ומעמידו על 195 אלף שקל, נוכח הזהות בין שניים מתוך ארבעת הפרסומים, שפורסמו באותו דף פייסבוק של הסטודנטית, במרחק של ימים ספורים, ובהתאם למבחן 'זהות הנמענים' שהתווה.