מה עושים: פרימטר 81 הוא יוניקורן שמפתח ומספק פתרונות ענן מתקדמים לניהול ואבטחה של רשתות פנימיות. ובמילים פשוטות: החברה עוזרת לחברות להתקיים במציאות המשתנה, לא משנה מה יקרה בעולם ומאיפה העובדים שלהם יצטרכו לעבוד, המידע ברשת הארגונית יהיה מוגן.
מה זה פרימטר 81: פרימטר הוא היקף של צורה סגורה. 81 - על שמה של היחידה הצבאית, שמונה אחת, שבה שירתו המייסדים.
משתתפים:
טל דרור, בת 22, בזוגיות, גרה ברמת השרון. תפקיד: Product Manager, חצי שנה בחברה.
ראובן בונן, בן 31, גר באשדוד, נשוי פלוס שני בנים. תפקיד: front-end developer. ותק של שנתיים ושבעה חודשים בחברה.
שני יפה, בת 31, גרה בתל אביב, נשואה פלוס חתול עיוור. תפקיד: Senior Sales Development Representative, שנתיים ושמונה חודשים בחברה.
לוקיישן: המשרדים החדשים של פרימטר, אליהם נכנסו לפני חודש, נמצאים על ציר הקריה-בתי המשפט בתל אביב, בבניין בן שבע קומות אליו מגיעים 200 העובדים בארץ. הרצפה בהירה, התקרה חשופה, משורגת בצינורות מתכת ותאורה, והצבעים השולטים הם ורוד, חרדל וטורקיז.
רוב חללי העבודה הם אופן ספייס, שמחולק למחלקות וצוותים. יש תאי טלפון עם ספת טורקיז ומדף עץ המשמש כשולחן, למי שצריך פרטיות. יש כיתות לימוד עם לוח מגנטי, מסכים ושולחן עץ משושה ואולפן עם ציוד להקלטת פודקאסטים שעל החלון שלו כתוב "לייב רדיו", אודיטוריום מרשים להרצאות, כנסים והקרנות, מקלחת מפנקת, וחדר כושר בבניה.
הפסקת קפה: בקומת המרתף, המרוצפת במוזאיקה אפורה, יש קפיטריה רחבת ידיים עם שולחנות אוכל ופינוקים, ובכל קומה מטבחון בצבע אחר. במטבחון הטורקיז בקומה השלישית, יש מגירה עם חטיפי נייצ'ר וואלי, סלים דליס ופיטנס בשביל הבריאות ולאיזון אחת עמוסה בדוריטוס, לואקר, גליליות, במבה, ביסלי, אפרופו וקרקרים מלוחים.
במקרר הטורקיז יש סודה, ספרייט וקולה, חלב מכל הסוגים, יוגורט פרו, יוגורט פירות, אצבעות גבינה, מעדני סויה וקופסאות משולבות של גבינה לבנה ופרכיות וגבינה לבנה וקרקרים. על השיש מונחת מכונת קפה משוכללת עם מסך שעליו מוקרנים סרטים, כדי שאף אחד לא ישתעמם, חלילה שהוא מכין לעצמו את הקפה.
CV: אחרי שאת רוב הילדות בילתה באולם הריקוד ובמגרש הטניס, טל הבינה שהיא לא מספיק טובה ובאמצע החטיבה החליטה לעבור לעולם הטכנולוגי בעקבות אביה, איש ההייטק. היא נרשמה לבית ספר להנדסאות וביום הפתוח הלכה לשם עם אבא, שהתלהב מהרובוטים. היא אמרה שזה לגמרי לא מגניב ולא היה לה מושג שתישאב לעולם הרובוטיקה מהר משחשבה.
"רציתי לפרוץ דרך", היא אומרת. "ברובוטיקה לא היו הרבה בנות, אבל היה שם כל מה שאני אוהבת, טכנולוגיה, אלקטרוניקה, מכניקה וקוד. שם למדתי לנהל צוות, להתחבר לאחרים, לעבוד תחת לחץ ושם גם הכרתי את מדפסות התלת ממד שהפכו לתחביב שלי".
היא תגייסה ל- 8200 ועברה קורס לניהול מוצר עם אנשים בעלי יכולת ניהולית ותפיסה טכנית גבוהה. שירתה ביחידה שלוש וחצי שנים במגוון תפקידים, בהתחלה במודיעין ואח"כ בסייבר, וקרה לא פעם שנתנה הוראות לאנשים בגיל כפול משלה. "וזה חייב אותי להיות מקצוענית, לעבוד יותר קשה מכולם ולפתח אמון, דברים שאני לוקחת איתי עד היום. היינו עובדים 11 שעות ברציפות, ככה שהיי טק זה קל בשבילי. קיבלתי שתי תעודות הצטיינות על עבודה בסיכול טרור. הבנתי שאני יכולה להשפיע, לשפר דברים בעולם ולהשאיר בו חותם.
"השתחררתי במרץ השנה, טיילתי חודש במזרח, כי אחרי האינטנסיביות בצבא המוח שלי היה זקוק לחופשה, ולמדתי להעריך את הדברים הקטנים. כשחזרתי התחלתי לשלוח קורות חיים. חיפשתי חברה שעוסקת בסייבר הגנתי, עשיתי מחקר שוק וככה הגעתי לפרימטר 81. את הריאיון הראשון שלי עשיתי מקו-פהנגן בזום. אני הכי צעירה בחברה וחלק מהצוות שעוסק בארכיטקטורת הליבה של המוצר, משהו מאוד טכני שאותו למדתי תוך כדי עבודה".
שני אומרת שהיא שייכת לז'אנר של אלה שהגיעו להייטק בטעות. היא נולדה בקליפורניה, עלתה לארץ בגיל שלוש ולמדה עברית עם אימה האמריקאית. בילדות שרה ואפתה ובתיכון למדה מוסיקה ב"הדסים" וכשגילו שיש לה קול חזק במיוחד, הפנו אותה לשירת אופרה. היא הקדישה את השנים הבאות למצוא את גוון הקול המיוחד שלה, התנסתה בג'ז, גילתה את הקאנטרי.
בשלב מסוים חשבה שאולי היא צריכה למצוא מקצוע יותר ריאלי, וחשבה על אפיה, כמו אמא, שהיא בעלת עסק לעוגות חתונה. אגב המאפה הראשון שלה, קאפקייק, הפך לקעקוע על הרגל. אחרי שלא התקבלה ללהקה צבאית, היא מצאה את עצמה בלשכת הגיוס בתל השומר ומייד עם השחרור טסה לעבוד בעגלות בארה"ב, והשתמשה באזרחות האמריקאית שלה.
"שם התחלתי להתעסק במכירות. אחרי שנתיים חזרתי לארץ, למדתי סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, תולדות האומנות ומוסיקולוגיה והייתי קצת אבודה. שוב טסתי לארה"ב ושם, אחרי תקופה של מכירת ביטוחים, החלטתי ללמוד קונדיטוריה. כשראיתי את שכר הלימוד כמעט התעלפתי. החלטתי לעבוד בהייטק ולהרוויח טוב כדי ללמוד. נכנסתי ללינקדאין והתקבלתי לחברה שמפתחת שירותSMS לחברות.
"בגלל שאני תחרותית וחייבת להיות הכי טובה, מצאתי את עצמי מתעסקת בעבודה מתוך תשוקה אמיתית. אחרי שמונה חודשים בארה"ב חזרתי לארץ ונקלטתי בחברת סייבר, עברתי לעוד אחת ואז הגעתי לפרימטר 81. מי שראיינה אותי הייתה כל כך אסרטיבית. שאלתי אותה אם אוכל לחזור יותר מאוחר, כי הייתי בעבודה, והיא אמרה, תתקשרי בעוד שעתיים מקומה אחרת וזה קנה אותי. התפקיד שלי הוא לחפש לקוחות פוטנציאלים, לעניין אותם בפעילות שלנו ולקבוע להם פגישה עם אנשי המכירות".
ראובן, שנולד בפריז, התחיל ללמוד לנגן על צ'לו בקונסרבטוריון שהיה בן שש והיה חבר בתזמורת. הכניסה לעולם המחשבים בגיל 12, התחיל בזכות בן דוד, שעזב את בית ספר, הפך להאקר והיה הכתובת לבעיות טכנולוגיות במשפחה. מכיוון שבתיכון לא הייתה מגמת מחשבים, הוא השלים ידע בקריא אובססיבית באינטרנט, בין היתר איך לתכנת.
"רציתי לעשות פורום משלי", הוא אומר, "ואחרי כמה ניסיונות, פתחתי פורום שבו עזרתי לאנשים לתפעל את המחשב. הפוסט שכתבתי על ווייז, שבו סיפרתי על כך שלא היה חוקי לתת מיקומים של תחנות משטרה, הפך לוויראלי. הבנתי שאנשים מחפשים מילות מפתח, חקרתי איך זה עובד וככה נכנסתי לשיווק דיגיטאלי והתחלתי להרוויח כסף מהבלוג.
"אחרי סיום התואר בשיווק דיגיטאלי, הטסתי לשנת לימודים בישיבה בישראל, פגשתי את אשתי ונשארתי בארץ. התחלתי לעבוד בסטארט אפ, עברתי לחברה בת"א שעסקה בשיווק מוצרים ומשם לתחום הדיגיטל מרקטינג. כשסגרו את החברה חיפשתי עבודה והגעתי לשיווק בפרימטר . אחרי שנתיים פניתי למנהלת שלי וביקשתי לעבור לפיתוח. אני מתעסקת באחת הפלטפורמות שמסייעות לאנשי המכירות".
בשביל הנשמה: טל נכנסה לעולם המדפסות, כאמור, בתיכון, כשלמדה רובוטיקה, שם למדה פיסול ומידול. כשהייתה בצבא החליטה לקנות לעצמה מדפסת ומאס היא מדפיסה רובוטים , דמויות של דיסני, מכוניות אספנות, ומחברת אותם להדפסות אלקטרוניקה (מנועים או מנורות), והופכת בסוף את המודלים התלת-ממדיים לרובוט זז, או לפסל מגניב למשרד.
שני שרה קאנטרי ואופרה, ואופה עוגות יום הולדת מושחתות, עוגיות מפלצתיות, פרופיטולים ומקרונים. האפייה עושה לה התרוממות רוח והמטבח מוציא ממנה אנדרנלין מטורף, עד כדי כך שהיא עונדת שרשרת עם תליונים של סכין, כף עץ ותרווד. ראובן מנגן על צ'לו ופסנתר ומשמש חזן בבית בכנסת.
ערך מוסף: בכל קיץ יש ימי כיף בבריכה ובים, או באולם אירועים עם מסאז'ים ופינוקים ובכל רבעון יש ימי כיף צוותיים. הצוות של שני היה בסיור קולינרי ביפו, סדנת קוקטיילים והם מתכננים לצאת ליקב בקרוב. בפורים הייתה מסיבה הסטרית עם הופעה של "רד בנד" ולכבוד החגים היה אירוע עם אוכל ושתיה ב"וויסקי בר". בכל יום חמישי מתכנסים להפי האוור במטבחון, עם חטיפים, ממתקים, קוקטיילים, משקאות מהבר וכובעי סומבררו חובה.
טל: "בשבילי פחות חשוב המטריאליזם, אלא הצ'אנס להתמקצע האמון שנתנו בי בחברה במעבר מעשייה ביטחונית לטכנולוגית". ראובן מסכים ומוסיף: "אנחנו בונים מוצר שעוזר לאנשים. הצליחו ליצור פה אוירה כיפית, כולם עובדים ביחד כדי להשיג את המטרות. בנוסף נותנים לנו את האפשרות להתפתח ובכל רבעון אנחנו מקבלים תקציב לקנות קורס, לא חייב מקצועי, מפלטפורמת לימודים".
מה לובשים: "אנחנו חברה מאוד קז'ואל", אומרת שני, "ולכל אחד יש את הסטייל שלו. כשאני נכנסת למשרד שואלים אותי לאן אני הולכת אחרי העבודה, כי אני מגיעה עם עקבים ושמלות".
מאיפה עובדים: היברידי. שלושה ימים במשרד יומיים בבית.
שכר: ראובן מרוצה מהשכר, תכנית האופציות, והפסיליטיס, המשרדים החדשים, המקלחת, וחדר הכושר שבונים בבניין. טל חושבת שהשכר שלהם תחרותי לשוק ולשני מודה שהתגמול שלה יפה וההערכה שהיא מקבלת גבוהה.
משבר: שני מודה שהוא נמצא באוויר, "אבל אנחנו אומרים לעצמו כמו סוג של מנטרה, שסייבר הוא דבר נחוץ. המשבר קשה להרבה חברות, אבל המוצר שלנו הכרחי וזה נותן ביטחון".
מה הלאה: ה"הלאה" של ראובן התחיל לפני חמישה חודשים כשעבר מהשיווק לפיתוח והוא מלא מוטיבציה לתת מעצמו בחזרה לחברה על ההזדמנות שניתנה לו. טל נמצאת רק בתחילת הדרך, עדיין לומדת את העולם האזרחי ואולי, בעתיד, תעסוק בניהול קהילה. שני: "מצאתי את הבית שלי פה. זה הכי קלישאתי, אבל נכון - ואני לא רואה את עצמי במקום אחר. המטרה הבאה שלי היא לנהל צוות".