מגדל או בולען? ההיסטוריה המוזרה של המבנה המפורסם בישראל

נפתח בהגדרה: כאשר מדובר ביצירה אדריכלית הראויה לתואר "מעשה אמן אדריכלי", היתה שמורה לאדריכל "הזכות המוסרית", שפירושה: יש לייחס את היצירה ליוצרה (הקרדיט הראוי), ואין לבצע שינויים בתוכנית האדריכלית ללא הסכמת האדריכל היוצר. זיכרו בבקשה את ההגדרה הזאת כאשר נעלה באוב את ההיסטוריה של הקמת פרויקט השלום, הידוע גם כמרכז עזריאלי, אולי המבנה האייקוני בישראל, בוודאי בתל אביב.

העובדה שעבודות התשתית במרכז עזריאלי נבדקות בקשר להיווצרות הבולען בנתיבי איילון, גרמה לנו להפנות מבט לאחור, לעבר ההיסטוריה של הפרויקט שהפכה לסכסוך משפטי בין היזם לאדריכל, סכסוך שהוכרע סופית רק לאחר שבית המשפט העליון נדרש לעניין, בשנת 2007, הרבה אחרי שהמגדלים האייקוניים היו כבר לעובדה קיימת.

עיריית תל אביב החליטה בשנות ה-80 על מכרז בינלאומי להקמת הפרויקט הגדול והיוקרתי ביותר בישראל, ששמו הפורמלי "מרכז השלום", במקום המרכזי ביותר בתל אביב, בצומת החשוב ביותר בעיר ובישראל, מחלף השלום בנתיבי איילון. הפרויקט נועד להיות הסמל האדריכלי המודרני של תל אביב, שיהפוך - כפי שאכן קרה - לאייקון של העיר.

המכרז היה משולב: ההצעה הכספית הגבוהה עבור הקרקע ואיכות התוכנית האדריכלית.

שתי קבוצות הגיעו ב-1992 לשלב הגמר במכרז: חברת הבנייה הוותיקה "אשטרום", עם אדריכל ג'ון פורטמן, המוכר בזכות מלון הייאט בסן פרנסיסקו. היזם דוד עזריאלי המנוח הגיע לגמר עם חברת "קנית השלום", ועם אדריכל אלי עטיה, שתכנן את המגדל בפארק אבניו 101 במנהטן, המגדל של האחים ספרא ובנק ריפבליק בשדרה החמישית במנהטן, מגדלי "פנז אויל" ביוסטון טקסס, והמגדל ברחוב קליפורניה 101 בסן פרנסיסקו.

דוד עזריאלי המנוח, נרשם ללימודי אדריכלות בטכניון ב-1944, אבל לא סיים את לימודיו בנסיבות לא ברורות. הוא היגר לקנדה, שם הפך ליזם נדל"ן. עזריאלי השקיע בישראל החל מתחילת שנות ה-80' וזכה להצלחה מסחרית מסחררת, שתחילתה בקניון איילון ברמת גן, ובהמשך ברשת "קניוני עזריאלי", אותה מובילה היום בתו דנה. שווי קבוצת עזריאלי עומד על כ-36 מיליארד שקל.

אלי עטיה, בוגר הטכניון, היגר לארצות הברית ב-1968 וקנה לו שם כאחד המומחים בעולם לתכנון והקמת מגדלים גבוהים. הוא היה האדריכל הבכיר במשרד האדריכל הידוע פיליפ ג'ונסון, ומאוחר יותר הקים משרד אדריכלים משגשג. עטיה שמח להזדמנות להקים פרויקט משמעותי בישראל ורתם את כל עבודת משרדו לפרויקט, כולל תכנון מפורט.

בשלב הגמר במכרז התרחשה דרמה. על השולחן הארוך, מול עשרות בכירי העיריה וצוות השיפוט, הוצבו, מכוסים בבד, שני דגמים של הפרויקטים של המתמודדים.

האירוע התחיל בהכרזה על ההצעות הכספיות של המתמודדים עבור המגרש. עזריאלי הציע 37 מיליון דולר. "אשטרום" הציעה 43 מיליון דולר.

כאשר הוכרזו תוצאות ההצעות הכספיות והתברר שהצעת "אשטרום" עדיפה משמעותית, עזריאלי קם ממקומו ועמד לעזוב את המעמד כמי שמודה בהפסד בתחרות.

אבל אז, בשלב השני, נחשפו ההצעות האדריכליות והוצגו הדגמים. בכירי העיריה וצוות השיפוט המקצועי התעלמו מהתוכנית של אדריכל פורטמן, והצטופפו מיד סביב דגם התוכנית של אדריכל עטיה: קניון בצורת האות Y, כשבמפגשי הצלעות 3 המגדלים המוכרים היום כ"מגדלי עזריאלי".

בחזונו של אדריכל עטיה - חזון אוטופי יש לומר - שלושת המגדלים, שהם הצורות הגיאומטריות הבסיסיות והשונות ביותר אחת מהשנייה, מסמלים את שלוש הדתות החיות בשלום ביניהן: מעגל (סהר-איסלאם), ריבוע (צלב-נצרות) ומשולש (מגן דוד -יהדות)

בהחלטה נדירה במיוחד בעולם המכרזים, השיקול הכספי ירד מהשולחן. בכירי העיריה החליטו פה אחד, שלמרות הנחיתות הכספית בהצעת עזריאלי, האדריכלות של עטיה היא המנצחת הברורה במכרז. בשלב ההוא לפחות, האדריכלות ניצחה את הכסף.

מתחילת המגעים בין היזם והאדריכל, ביקש עזריאלי, שבמסמכי הפרויקט, במקום בו נוקבים בשם היזם, יציג אותו עטיה כ"אדריכל דוד עזריאלי". עטיה, שעזריאלי הציג עצמו בפניו כאדריכל, לא חשד במאומה. במסמכים שהוגשו לגופי העירייה בתחילת הפרויקט, אכן הוצג את עזריאלי כאדריכל.

בתחילת 1992 חשף העיתונאי יואב יצחק ב"גלובס", כי שמו של עזריאלי איננו קיים במאגר שאותו מנהל רשם האדריכלים והמהנדסים. על פי החוק, כשמדובר ב"ייחוד פעולות" (למשל עורכי דין, רואי חשבון, מהנדסים ואדריכלים) מי שאיננו רשום בפנקס האדריכלים והמהנדסים, איננו יכול להירשם ככזה במסמכים סטטוריים המופנים לרשויות.

למרות החשיפה, עזריאלי הוסיף ודרש מעטיה לא רק להמשיך להציג אותו כאדריכל, אלא להציגו במסמכים גם כשותף לתכנון הפרויקט, וכמי שהשתתף בתכנון המרכז המסחרי והחניון. בעקבות החשיפה סירב עטיה להמשיך ולהציג את עזריאלי כאדריכל, ודחה את הדרישה הנוספת של עזריאלי להציגו כשותף לתכנון.

את הסירוב של עטיה כינה עזריאלי "בגידה". עזריאלי לא שילם לעטיה בגין החשבונות הזמניים. משרד האדריכלים של עטיה חווה קשיים כלכליים חמורים, אבל עטיה עמד בסירובו.

בכירי העירייה חששו, שעזריאלי יממש את האיום לפטר את עטיה, בגלל סירובו להציג את עזריאלי כשותף לתכנון. עו"ד יגאל ארנון, היועץ המשפטי המיוחד של העירייה לפרויקט, התבקש ליצור מנגנון הגנה מפני פיטורי עטיה.

במסמך שהכין ארנון התחייבו עזריאלי ועטיה לפעול יחד ובתום לב, לביצוע הפרויקט על פי התכנון המקורי, בלי נקיטת הליכים משפטיים ובלי לנקוט בפעולות שיפגעו או יעכבו את הפרויקט. ארנון הדגיש: "לעזריאלי אסור לפטר את עטיה".

העיריה הכריזה ביוני 1992 על הענקת הפרויקט לעזריאלי. ראש העיר שלמה להט ובכירי העיריה התחייבו לשמור על מעמדו של האדריכל ולא לאפשר סטיה מהתכנון של עטיה.

חודש לאחר מכן, מבלי ידיעתו של עטיה, נולד בעירייה מסמך חדש שניסח עו"ד ארנון, שסיפק לעזריאלי גם ייעוץ משפטי בתחום העסקי. המסמך מאפשר לעזריאלי לפטר את עטיה, ובתנאי שהאדריכל שייכנס בנעליו של עטיה יקבל את אישור מהנדס העיר דאז, שמאי אסיף. המסמך רוקן מתוכן את המסמך הקודם.

ביום האחרון של שנת 1992 שלח עזריאלי לעטיה הודעה על פיטוריו, ולפי ההסכם ביניהם הוכרז על בוררות. עזריאלי, בהסכמת העיריה, הכניס עזריאלי לנעליו של עטיה את אדריכל הבית שלו, אברהם יסקי.

הבוררות נערכה בפני שופטת ביהמ"ש המחוזי בדימוס הדסה בן עתו. עזריאלי דרש לקבל הכרה כמי שהתכנון הכולל התבסס על רעיונותיו, ובעיקר השטח המסחרי והחניון. עטיה הכחיש בתוקף כאילו היה לעזריאלי חלק כלשהו בתכנון.

פרקליטו של עטיה, עו"ד יוסי בנקל, ניהל חקירה קשוחה לגבי המסמכים שהציג עזריאלי. כשנלחץ בחקירה עזריאלי אמר: "אדריכל זה מקצוע חופשי". בהמשך אמר: "גם לאדריכלים ואן דה-רו וקורבוזיה לא היה תואר אקדמאי".

הבוררת בן עתו גילתה יחס סלחני כלפי עזריאלי. כשנחשפו בבוררות מסמכים מביכים, עזריאלי אמר שוב ושוב: "אבל לא אמרתי שאני ארכיטקט רשום".

ארבעה אדריכלים בכירים הגישו לבוררת תצהירים מטעם עטיה.

ריצ'ארד מאייר: "רק אלי עטיה יכול לתכנן את מרכז השלום מתחילתו ועד סופו".

דוד ינאי: "האדריכל המתכנן המקורי של מעשה האמן האדריכלי הוא לבדו הכתובת הנכונה ביותר מבחינת האינטרס הציבורי לביצוע הפעולות התכנוניות. אין לי כל ספק, כי שום ארכיטקט המכבד את עצמו לא ייטול על עצמו את התפקיד".

יעקב רכטר: "במידה ואדריכל עטיה לא יהא אחראי לתכנון הפרויקט בשלבים הבאים, אין כל דרך להבטיח כי התוצאה שתתקבל תעמוד בציפיות שהיוו בסיס להחלטת חבר השופטים. אדריכל אחר מזה שהגה ותכנן את הרעיון האדריכלי המקורי, לא יהא מסוגל לפתח את הרעיון של עטיה בצורה אמינה. אין לי שום ספק, כי שום אדריכל המכבד את עצמו לא ייטול על עצמו את התפקיד לבצע רעיון של אדריכל אחר, ואם יעשה כן לא יעמוד ברמה המקורית. אם עטיה לא ישלים את התכנון, עדיף מהבחינה המקצועית לבטל את הזכייה בתחרות ולהזמין הצעות חדשות ומקוריות מאדריכלים אחרים".

דוד רזניק: "בפרויקט בעל יחוד ארכיטקטוני, הפיתוח חייב להתבצע על ידי היוצר. במקרה הנדון אינני רואה אפשרות של המשך תכנון הפרויקט לפרטיו על ידי אדריכל אחר, ואם יוחלט מסיבה כלשהיא, שלא תינתן לאדריכל עטיה האפשרות להשלים את התכנון - עדיף לבטל את תוצאות התחרות ולהזמין הצעות חדשות מאדריכלים אחרים, שלהם יתאפשר לתכנן את הבניין ולפקח עליו עד לגמר".

הבוררת בן עתו החליטה, שהתצהירים של ארבעת האדריכלים הללו ועמדותיהם אינן רלוונטיות. הם לא העידו.

לעומת דחיית התצהירים של האדריכלים הידועים, אדריכל הבית של עזריאלי, אברהם יסקי, העיד בבוררות והרעיף שבחים על עזריאלי כבעל ידע בתחום התכנון.

יסקי לא ראה שום בעיה אתית בכך שימשיך את תכנון הפרויקט ונימק כך: "מאז ומתמיד עברו פרויקטים מאדריכל לאדריכל וכל אחד הוסיף ותרם מיכולתו. כנסיית סנט פייטרו ברומא עברה תחת ידיהם של 12 אדריכלים, ביניהם גאוני עולם כמו ברמנטה, ג'קונדו, רפאל, סנגלו, מיכאל אנג'לו ואחרים, ולא שמענו על ירידה במקוריות, להיפך".

בלחצה של הבוררת, היא קיבלה סמכות להכריע בשאלת "הקרדיטציה" והשכר המגיע לעטיה. פסק הבוררות ניתן ב-9.6.93. היא פסקה לעטיה 1.5 מיליון דולר, הסכום בחשבונות הזמניים שעזריאלי לא שילם. בן עתו קבעה, שעזריאלי רשאי להשתמש בתוכניות של עטיה, ובמקום המיועד לאזכור שמו של המתכנן ייאמר: "אלי עטיה, אדריכל. דוד עזריאלי, שותף לעיצוב ותכנון המרכז המסחרי והחניון".

הבוררת קבעה שעזריאלי רשאי להשתמש בתוכניות של עטיה, ואף העניקה לעזריאלי את הרשות "להכניס שינויים והתאמות במהלך הביצוע, הכל במסגרת המכרז. עזריאלי ועטיה לא ינקטו איש כלפי רעהו שום צעדים, משפטיים או אחרים".

עזריאלי היה מאושר. הוא לא בזבז זמן ויזם שינויים בתוכנית, באמצעות אדריכל יסקי. הרשימה ארוכה ואלה חלק מהשינויים: הקטנת הכיפה המרכזית בקניון לשליש מהגודל בתוכנית של עטיה (החיסכון הכספי ברור). שונתה קוביית הכניסה דרכה נכנסים הולכי רגל. גג הקניון היה מתוכנן כשטח גן ציבורי, עם גינת מבוך ואמפיתיאטרון, אבל הרעיון נזנח לשימושים אחרים.

שינוי בקומפוזיציה של שלושת המגדלים והגדלת שטחיהם באופן משמעותי. נעשו שינויים במרכז המסחרי, שינויים בחניונים ושינוי בתנועה במפלס הקרקע, כולל הצרה של המדרכות להולכי הרגל, ותוספת מקומות חניה על חשבון שטחי גינה. העיריה אישרה לעזריאלי להשתמש באחד המגדלים למלון, בניגוד לייעודו המקורי. מפלס הקרקע הונמך מגובה של 8.5 מטרים לגובה של 6.6 מטרים (החיסכון הכספי ברור).

השינוי הגדול של עזריאלי-יסקי בפרויקט נוגע לחזיתות המגדלים, שהן המופע הציבורי והדומיננטי של כל בניין. החזיתות בתוכנית המקורית של עטיה הן זכוכית מראה בצבע תכלת שמים, כשהחלונות בגודל משתנה. עזריאלי-יסקי שינו לחלוטין את חזיתות המגדלים, עם חלונות שווים בגודלם.

בימים אלה מקדמת היורשת (בתו של דוד עזריאלי ז"ל), דנה עזריאלי, את בניית מגדל הספירלה, שעלות בנייתו מוערכת ב-2.5 מיליארד שקל. מגדל הספירלה יהיה בגובה 91 קומות, ויהיה הגבוה ביותר בישראל (לפחות עד שיזם אחר יקים מגדל גבוה יותר). מגדל הספירלה יחובר למרכז השלום (גובה המגדל העגול 49 קומות, המשולש 46 קומות והמרובע 42 קומות).

על פי המודל שהוצג לציבור, מדובר במגדל ספירלי שהחזיתות שלו יהיו דומות לחזיתות שלושת המגדלים הקיימים. המגדל הספירלי מוצג לציבור כהשלמת פרויקט מרכז השלום. מתכנני המגדל החדש הם משרד האדריכלים KPF מארה"ב ומשה צור הישראלי.

אחרי שנודעו עוד ועוד פרטים על הפרשה, "אשטרום" ושותפיה, שהפסידו בגמר המכרז המקורי, פנו לביהמ"ש המחוזי בתל אביב נגד העירייה, בדרישה לבטל את זכיית עזריאלי במכרז ולמסור את הפרויקט לידיה. עו"ד יעקב וינרוט טען בשם "אשטרום", שזכיית עזריאלי הייתה אך ורק בגלל האדריכלות, ופיטורי האדריכל שומטים את הקרקע מהזכייה. העירייה התייצבה לצד עזריאלי.

בתביעה, שהתנהלה בפני השופט אורי שטרוזמן, "אשטרום" התחייבה לבצע את התוכנית של עטיה ולשכור אותו לצורך השלמת הפרויקט, כך שהעירייה תקבל עוד מיליוני דולרים עבור הקרקע - ואת האדריכלות המנצחת. "בפרויקט בעל יחוד ארכיטקטוני שכזה", טען עו"ד וינרוט, "אין כל אפשרות כי המשך תכנון הפרויקט לפרטיו יבוצע על ידי אדריכל אחר. ניתוק האדריכל עטיה מהמשך התכנון בפרויקט מסוג זה, כמוהו כניסיון להשלים ציור של צייר בעל שם עולמי על ידי צייר אחר".

השופט שטרוזמן דחה את תביעת אשטרום בנימוק טכני: "אשטרום השתהתה בהגשת התביעה, למרות שהפגמים בניהול המכרז היו ידועים מזה זמן". עם זאת, שטרוזמן הביע תמיכה בזכות היוצרים של עטיה.

עטיה, בשם זכות היוצרים המוסרית שלו, עתר באמצעות עו"ד אביגדור פלדמן לביית המשפט בבקשה להוציא צווי מניעה , למנוע את השינויים בתוכנית המקורית שלו.

מספר שופטים עסקו בשאלה, האם עומדת לעטיה הזכות המוסרית, המצדיקה לחייב את העירייה והיזם לבנות לפי תוכניותיו המקוריות?

השופט אורי גורן קבע, שבמקרה הזה אין מקום להוציא צווי מניעה על יסוד הזכות המוסרית. השופטת שרה סירוטה היללה את התוכנית של עטיה, השוותה אותה לפרתנון באתונה, וגילתה אהדה גדולה לזכות המוסרית שלו. היא הביעה חשש משינוי חזיתות המגדלים והתריעה מפני האינטרס של היזם להוזיל את הבנייה, מה שיפגע בתושבי תל אביב.

"צר לי לומר", הדגישה סירוטה, "שלפעמים החומר מנצח משום שלרוח אין משאבים כספיים". היא הסתפקה בהמלצה למנות אדריכל מלווה מטעם העיריה, שיקפיד על התאמת הבנייה לתוכנית של עטיה. השופט גבריאל קלינג קבע, כי "עם קבלת התשלום מעזריאלי לא נותרה בידי עטיה טענה כלפי עזריאלי מכוח זכותו המוסרית".

בית המשפט העליון, בהרכב השופטים שלמה לוין, דליה דורנר ודורית ביניש, דחה את הערעור של עטיה. השופטים הביעו תמיכה בעמדה, לפיה התמורה הכספית ניתנה לעטיה "גם בעד הזכות המוסרית של עטיה בתוכניות". על פסק הדין של בית המשפט העליון ניתן לומר, שלמעשה המושג "הזכות המוסרית של האדריכל" איננו קיים.

ב-2007 בוצע תיקון לחוק זכויות יוצרים, ובו התייחסות לזכות היוצרים המוסרית. הנוסח בחוק הוא: "עשיית פעולה ביצירה הפוגעת בזכות המוסרית אינה מהווה הפרה של הזכות המוסרית, אם הפעולה הייתה סבירה בנסיבות העניין". נוסח זה מאפשר פרשנות לטובת האינטרסים של היזם ולביטול הערך של הזכות המוסרית של האדריכל היוצר, כאילו הזכות המוסרית נפלה ונעלמה בבולען הענק במחלף השלום. כל יוצר, בכל תחום, צריך להיות מודאג.