לא חייבים לאהוב, אבל הוא לפחות לוקח את הכלכלה ברצינות

כעיתונאית כלכלית נדהמתי לקרוא את המצע הכלכלי של בצלאל סמוטריץ'. בשום כובע אחר אני לא מתחברת לדעותיו הקיצוניות ולהומופוביות המזוקקת שהוא מגיש לבוחריו, אבל כשרוב הפוליטיקאים משחררים לאוויר תכניות כלכליות מופרכות או לא אפויות, ומבטיחים להוריד את המשכנתאות, אולי בעצם את הארנונה ואם אפשר, על הדרך, גם את הריבית במשק, סמוטריץ' מבריק ביניהם כיהלום מלוטש.

חמישה סעיפים עיקריים, כוללת תכניתו הכלכלית, ועל רובם הייתי חותמת:
הראשון שבהם הוא איסור שביתה ובוררות חובה בשירותים חיוניים, מה שיביא סוף מוחלט לשביתות המורים חסרות הרסן, או להשבתת נמלי התעופה והרכבות, שמשאירים את האזרחים חסרי אונים וגורמים לנזק כלכלי למשק. זה לא אומר כמובן שהעובדים בשירותים אלה אינם זכאים לשכר הולם, אבל לפחות היד על השלטר תהיה פחות קלה.

גם הפרטת נמל אשדוד היא עניין חשוב. הנמל הזה הפך לסמל של קומבינות וניהול כושל, שבאו לידי ביטוי במלוא כיעורם בתקופת הקורונה, כשבמקום לשחרר את הפקק שנוצר שם, נציגי העובדים תקעו אותו עמוק יותר.

עוד סעיף מבורך הוא זה שמבטיח הסטה של תקציבים לתחבורה הציבורית, שהיא הכרחית להורדת העומס בכבישים. גם הסרת חסמי יבוא ותקינה כפולה, שיהיו "הרגל המסיימת" לרפורמת הייבוא של "ממשלת השינוי", בהובלת משרד הכלכלה והאוצר.

אמנם אפילו סמוטריץ', שהחדות שבה הוא מדבר על נושאים כלכליים (עוד בהיותו שר התחבורה) עומדת בסתירה מוחלטת להלך הרוח שאופף אותו כשהוא מתבטא בנושאים מדיניים או חברתיים, לא יכול היה להתאפק והכניס לתכנית שלו גם את ביטול המס על משקאות ממותקים וכלים חד פעמיים.

אפשר להתווכח אם החוק הזה מוצדק או לא, אבל התחושה היא שסמוטריץ' היה מוכרח לזרוק משהו למגזר שלו, שסובל מהגזרות שהוטלו על הקולה וצלחות הפלסטיק הדקות. אגב דיון ענייני בנושא, נתונים שפורסמו השבוע מוכיחים, שלפחות בגזרת המשקאות הממותקים, החוק הזה ממש לא עובד.

920 מיליון שקלים מכספי מיסוי המשקאות הממותקים נכנסו לקופת המדינה מאז נכנס החוק לתוקף, פי שלושה מהצפי של משרד האוצר. המסקנה: אזרחי ישראל הצביעו בבקבוקים והבהירו שהם אוהבים לשתות מתוק, מוגז וטעים ועוד כמה שקלים לא ירתיעו אותם, אפילו אם מישהו החליט שזה ממש לא בריא בשבילנו.

אני כמובן לא לבד: ממש כמוני, גם עובדי משרד התחבורה הוכו בהלם, כשהתחילו לעבוד עם האיש שנעצר בשנת ב - 2005 בידי השב"כ, ותמונתו במדים החומים הופיעה בכל מקום. אחד מהם תיאר אותו כ"ד"ר בצלאל ומר סמוטריץ'": מצד אחד פוליטיקאי קיצוני ושנוי במחלוקת, שמשתלח בערבים ולהט"בים, ואוחז בעמדות חשוכות, ומהצד השני, כשהוא לא על בימת הכנסת או מצייץ בטוויטר ציוצי שטנה, הוא מתנהל במקצועיות יוצאת דופן ונטולת אינטרסים.

אין ספק שהיה שר תחבורה טוב בהרבה ממרב מיכאלי הנאורה והליברלית. הוא זה שקידם את פרויקט "נתיב פלוס", העדפת תחבורה ציבורית ושיתופית על פני רכבים פרטיים בצירים העמוסים במדינה, דחף את פרויקט חשמול הרכבות והשכיל לנצל את הכבישים הריקים בתקופת הקורונה כדי לצאת לעבודות תשתית נרחבות.

רוב המפלגות שמתגאות בידע נרחב וניסיון בתחומי בכלכלה, גיבשו מצע כלכלי (אם יש להן אחד כזה בכלל) שנראה כמו אוסף של אמירות חלולות ופופוליסטיות שאין סיכוי שיוכלו להוציא לפועל: "נוריד את יוקר המחיה", "נדאג לזוגות צעירים לדירה" ועוד אוסף של קלישאות נבובות. לא רק לבוחרי סמוטריץ' מגיעה התייחסות רצינית לטיפול ביוקר המחיה והכשלים במשק, לכולנו מגיע שתיקחו אותנו ברצינות.