ד"ר גילי רגב, 50, גדלה ברעננה ובהרצליה, שרתה ביחידה 8200, את לימודיה האקדמיים רצתה לקשור בתחום הכימיה, אבל כפי שהיא מגדירה "רציתי ללמוד משהו עם כימיה אבל לא כימיה, אז הלכתי ללמוד טכנולוגיית מזון בפקולטה לחקלאות.
כשסיימתי את התואר הראשון, בא אלי אחד הפרופסורים ושכנע אותי לעשות תואר שני אצלו. במהלך התואר עשיתי קורס בכימיה של יין שהנחה יאיר מרגלית והתאהבתי בעולם היין. מצאתי את העולם הזה מרתק. אחרי דם, יין הוא הנוזל השני ביקום במורכבות שלו. התחלתי ללמוד, לטעום, לעבוד וללמד יין בארץ. כתבתי במגזין 'על השולחן' וטעמתי בפאנל הטעימות שלו. הייתי עמוק בתוך עולם היין הישראלי בימיו המוקדמים. מסעדת 'מול ים' פנתה אלי וביקשה שאבוא להיות הסומלייה של המסעדה, ואכן עשיתי כך במשך שנה במהלך לימודי התואר השני".
איך הגעת מיין עד הלום?
"חיפשתי לעשות דוקטורט בביוכימיה בתחום היין ומצאתי שני מנחים שהסכימו להנחות אותי, פרופ' זהר כרם ופרופ' עודד שוסיוב. במהלך הדוקטורט התחתנתי ונולדו לי שני ילדים. בעלי מאוד רצה לנסות לגור במקום אחר, ואני הסכמתי לנסוע לעשות פוסט דוקטורט בוונקובר בקנדה. נסענו עם ילד בן שלוש וילד בן חצי שנה. לא היה קל ואני לא נהניתי מהאוניברסיטה. לא רציתי לעשות מחקר כדי לפרסם".
מפרות לבני אדם
ד"ר רגב ממשיכה בתיאור המסע הלא שגרתי של הקריירה שלה: "חיפשתי משהו משמעותי יותר. אחרי ארבע שנים פגשתי לגמרי במקרה את ד"ר כריס מילר, השותף שלי היום. באותה תקופה גם התגרשתי. כריס חיפש מישהו עם רקע בכימיה שתעזור לו למצוא דרך לייצר חנקן חמצני בנוזל.
עבדנו על זה ביחד כמה שנים ואז הקמנו חברת סטארטאפ שעוסקת בטיפול בזיהומים של בעלי חיים, כאשר אחת המטרות הייתה לנסות להוריד את השימוש באנטיביוטיקה בפרות (cows) באמצעות ספריי לאף המיועד לפרות שהיה מבוסס חנקן חמצני. מכרנו את הזכויות אחרי כמה שנים לחברה גדולה ובאותו זמן הפטנט שלנו לייצור חנקן חמצני בנוזל אושר בארה"ב".
בשלב הזה, בשנת 2017, היא מציינת, "כבר ידענו שהנוזל הורג חיידקים, וירוסים ופטריות. פיתחנו תמיסות שמשחררות את הננו מולקולה של חנקן חמצני (Nitric Oxide) במטרה להילחם במחלות זיהומיות חיצוניות. החלטנו קודם כל לעשות ניסוי לטיפול עם אמבטיות לפטריות בין האצבעות ברגליים, לראות האם מה שראינו במעבדה, גם עובד במציאות על בני אדם. היו תוצאות מעולות.
בעלי השני, שהוא על כיסא גלגלים, כל הזמן מקבל חתכים. הרגליים מזדהמות ונוצרים פצעים שצריכים אנטיביוטיקה והחלמה ארוכה. הוא התחיל להשתמש באמבטיות האלו ונדהם מהתוצאות. הוא לחץ שנתחיל את החברה ושאני אהיה המנכ"לית. הוא מגיע מעולם ההשקעות וראה הרבה מנכ"לים בעבודתו. הוא טען שאני באישיותי תפורה לתפקיד. מאז אני לומדת כל הזמן ומקיפה את עצמי בהרבה אנשים יותר חכמים ומנוסים ממני".
החברה, לדבריה, הוקמה במטרה להביא את המוצר של הטיפול לפטריות ברגליים לשוק ומשם לקחת את זה לטיפול בפצעים ברגליים של חולים סוכרתיים. "התחלתי לגייס כספים והמשימה הייתה לא קלה. היו שאלות כגון 'מי אתם'?, 'זה לא שוק גדול מספיק', 'כל החברות שניסוי טיפול בפצעים ברגליים של חולים סוכרתיים נכשלו' וכדומה".
כשנדמה היה שהדברים מתקדמים לאטם, חלה תפנית דרמטית בעלילה: "הייתה לנו בעצם פלטפורמה והנוזל שפיתחנו (שיכול גם להיות ג'ל או קרם) יכול לטפל בהרבה מחלות זיהומיות חיצוניות, כגון סינוסיטיס, פטריות הציפורניים, מניעת שפעת, דלקות גרון, אקנה ועוד. ההחלטה הייתה להתחיל בסינוסיטיס ופטריות בציפורניים. גייסנו 2.5 מיליון דולר, סיימנו ניסוי ראשון והתחלנו ניסוי שני בחולים עם סינוסיטיס ואז פרצה הקורונה".
איך המגפה השפיעה על העבודה שלכם?
"מיד שינינו כיוון והתחלנו בקנדה ניסוי למניעה של קורונה. מכיוון שהמוצר שלנו משתמש בחומרים ידועים שמשתמשים בהם במזון, וכמות החנקן חמצני היא מאד נמוכה ובטוחה לשימוש, ומכיוון שכבר היו לנו תוצאות שמראות שהנוזל מנטרל וירוסים במעבדה (כמו וירוס השפעת, RSV, Rhynovirus), אז יכולנו להתקדם מהר.
אני למשל משתמשת בגרסה הישנה של הספריי כבר חמש שנים בכל פעם שאני עולה על מטוס, כדי לא לחטוף שפעת. בשנתיים וחצי האחרונות התקדמנו מאד מהר עם ייצור. ייצור וואלידציה התחלתיים נעשו בחברת נקסטר הישראלית. פיתחנו בקבוק חדש, מכונות למילוי, את כל תהליכי הוואלידציה וכדומה. עשינו מספר ניסויים בעולם (קנדה, תאילנד, אנגליה והודו), חלקם עם שיתוף חברת גלנמרק ההודית. הניסוי בהודו פורסם בכתב העת המדעי The Lancet Regional Health - Southeast Asia. הניסויים הראו את הבטיחות של המוצר.
כמו כן, המוצר מוריד עומס ויראלי משמעותית באנשים חולים בקורונה, מקצר את זמן המחלה אצל אנשים בסיכון. הוא גם הראה ירידה של 75% בתחלואה באנשים שנחשפו".
ד"ר רגב מספרת שהמוצר המתעתד להגן מפני וירוסים, הגיע למדפים ביולי 2021 במקומות שונים בעולם וגם בישראל, ונמכרו ממנו מעל מיליון יחידות. "בישראל המוצר משווק בבתי מרקחת כתרסיס לאף בשם enovid (בחלק מהמקומות בעולם הוא משווק תחת המותג VirX)". היא אומרת.
"בארץ, כמו גם באירופה, אינדונזיה, תאילנד, הונג קונג, סינגפור ודרום אפריקה, הוא מאושר לשימוש 'להגנה מפני וירוסים', ובהודו המוצר מאושר לשימוש לטיפול בחולי קורונה בסיכון גבוה".
תרסיס או חיסון?
האם מבחינתך התרסיס הזה הווה תחליף לחיסון?
"אני לעולם לא אגיד על משהו שהוא תחליף לחיסון. בווירוס כזה כמו קורונה צריכים את כל האמצעים כדי להילחם בו. החיסון בעיקר מוריד את עוצמת המחלה, ואילו התרסיס הוכיח בניסוי בבני אדם שהוא מוריד את הסיכוי שלך להידבק. התוצאות שלנו גם מראות שהתרסיס יכול להקל אחרי ההדבקה.
אני כאמור לא עולה על מטוס בלי התרסיס הזה, ואני טסה המון. אני גם התחסנתי וגם נמצאת עם התרסיס, צריך לעשות מה שאפשר. ועכשיו, לקראת החורף, אם את יכולה להשתמש בזה ואפילו למנוע שפעת, אז למה לא? כמובן ששום דבר הוא לא 100%, אבל זה ספריי עם כל כך הרבה תוצאות קליניות רציניות שמבוסס על מחקר חזק".
אפרופו שפעת, אנחנו כבר בפתחה.
"לא עשינו ניסויים בבני אדם עם שפעת, אבל החנקן החמצני עובד באותה צורה עם כמה וירוסים, הוא נלחם באותה צורה בכל הווירוסים. יש לנו תוצאות מהמעבדה שמראות שהוא עובד באותה צורה גם על שפעת, ועכשיו לקראת עונת החורף זה בהחלט מומלץ, בעיקר כשנמצאים באירועים גדולים, בטיסות, בכל מיני מקומות שיש לך סיכוי לחטוף כל זיהום כזה. בעיקרון השימוש למניעה הוא 3-4 פעמים ביום, שתי לחיצות בכל צד, ולטיפול 6 פעמים ביום. המוצר מאושר מעל גיל 12, ואנחנו מקווים להוריד את הגיל. במקביל אנחנו עובדים כרגע על כמה דברים הקשורים באקנה, סינוסיטיס ופטרת הציפורניים".
את מוצאת סיפוק בעבודתך?
"אני מצילה חיים, משפרת את איכות החיים לאנשים. זה מאוד מרגש. זו עבודה נורא קשה ומתישה, ורוב האנשים שנמצאים בתחום זה רוצים לעזור לאנשים. זה סיפוק עצום, אחרת אין שום סיכוי שהייתי עושה את זה. כמובן שיש לי שותף מדהים, צוות מדהים בכל העולם. לא עשיתי שום דבר לבד. באוגוסט האחרון החליט לי קאיישינג, אחד מאילי ההון הגדולים בעולם, להוביל השקעה של 26 מיליון דולר בחברה שלנו יחד עם פלטפורמת ההשקעות OurCrowd שמנוהלת על ידי ג'ון מדבד".
הזנחת את תחום היין לטובת פיתוח התרסיס?
"את מראיינת אותי בעודי בארגנטינה, אז עשיתי הרבה טעימות של יין. יין תמיד יישאר כתחביב. מעבר לכך, אין לי זמן. אני עובדת סביב השעון. בתקופת הקורונה עבדתי 16-18 שעות ביום. בזמן פיתוח מוצר שאת מאמינה שיכול להציל חיים של אנשים, הכל מאוד דחוף, ולכן כל מה שאת צריכה לעשות, כבר היית צריכה לעשות אתמול".