בעקבות האוצר האבוד: מי יחליף את אביגדור ליברמן?

הטיפול ביוקר המחיה ומחירי הדיור, הם הנושאים שעליהם תקום או תיפול הממשלה החדשה, זאת בהנחה שתקציב המדינה יעבור בקלות במרץ הקרוב. הנושאים האלה קריטיים תמיד, אבל בתקופה הסוערת הנוכחית, שבה העולם נכנס להאטה כבדה, שלא לומר מיתון, האינפלציה משתוללת והריבית עולה בחדות, הם חשובים אפילו יותר.

אמנם בסקרים שנערכו לפני הבחירות השיבו רוב הנדגמים כי הנושא המדיני-בטחוני עומד בראש מעייניהם, כאשר מיד לאחריו מגיעה זהות תרבותית ודתית, אבל גם אם לפעמים "לא נעים" לשים את השיקול הכלכלי בראש סדר העדיפויות, הרי שלכל הפחות יש לו משקל מכריע בעיצוב הלך הרוח של המצביעים: כשהמקררים ריקים, הקלפיות מלאות - כפי שנוכחנו משיעורי ההצבעה הגבוהים יחסית בקרב הערבים והחרדים, שני קהלי היעד שנפגעו באופן הכי קשה מהעלייה ביוקר המחיה.

לנוכח כל זה, מי שימונה לשר האוצר, צריך להיות פוליטיקאי בעל הבנה כלכלית, שיוכל לעמוד באתגרים המורכבים שעומדים בפני מדינת ישראל, גם אם הכלכלה שלנו נמצאת במצב טוב יחסית. רשימת המועמדים בעיני עצמם גדולה, וכוללת, בין היתר, שמות כמו יצחק גולדקנופף, יו"ר יהדות התורה, שלא מאמין בלימודי המתימטיקה, ואריה דרעי, יו"ר ש"ס, שצריך קודם כל להכשיר משפטית את מינויו. מיותר לציין כי הסיכוי שלהם להגיע לישורת האחרונה נמוך עד בלתי קיים.

אין ספק שלדעת רבים, המועמד המתאים ביותר לכהן בתפקיד הוא ראש הממשלה הנבחר בנימין נתניהו. גם אם כהונתו כראש ממשלה שנויה במחלוקת, הקדנציה שלו כשר אוצר נחשבת בעיני רבים למוצלחת (באופן פרדוקסלי, למעט בקרב שותפותיו החרדיות, שחלקן מתקשות לסלוח לו את הפגיעה בקצבאות הילדים בתקופתו).

סביר להניח שגם נתניהו בטוח שהוא יכול להיות שר אוצר אידיאלי, אבל בשל אילוצים קואליציוניים ולוח זמנים עמוס, נתניהו יוותר על התיק, או שאולי בעצם לא ממש? הרי אם האוצר יישאר בליכוד, הוא יהיה זה שיכתיב את המדיניות במשרד, ויהיה השר בפועל, כמו שקרה בממשלות שעמד בראשן בעבר.

על הקווים בליכוד מתחממים כמה מועמדים פוטנציאלים. הראשון שבהם הוא אלי כהן, מקורבו של נתניהו ושר הכלכלה לשעבר, רואה חשבון בהשכלתו (היה המשנה למנכ"ל הכשרת היישוב), שצבר קילומטרז' כלכלי בעת תפקידו הקודם, עבד מול האוצר ומכיר את המשרד היטב, ולכן הוא נדמה כבעל סיכויים גבוהים מאוד להחליף את השר היוצא אביגדור ליברמן. זאת ועוד: כהן נהנה גם מפופולריות גדולה בקרב מתפקדי הליכוד, כפי שהתבטא בפריימריז להרכבת הרשימה לכנסת (בה נבחר במקום הראשון, השני אחרי נתניהו).

כהן נחשב גם נאמן לנתניהו, תכונה שלא ייתכן מינוי בכיר בלעדיה, כך שעל פניו הוא נראה כמינוי האידיאלי לתפקיד: תיאום של 100% עם נתניהו, ניסיון כלכלי ופופולריות בקרב הבוחרים.

ההתנגדות העיקרית למינויו של ח"כ אלי כהן, תהיה ככל הנראה פנימית: גם ניר ברקת, איש עסקים מצליח עם רקורד מרשים והח"כ הכי עשיר במשכן, רוצה מאוד בתפקיד. בראיון שנתן ל"מעריב" לפני שבוע, הודיע שאם יהיה שר האוצר, "פקידי האוצר יכולים לארוז את הפקלעך".

ברקת בטוח שנתניהו לא יעז לאכזב אותו הפעם, אחרי עשה לו "כיפה אדומה" במרוץ הבחירות לכנסת ה- 23, הקפיץ אותו לארץ מניו יורק כדי להציג אותו כשר האוצר העתידי בממשלתו ובסופו של דבר מינה את ישראל כ"ץ. גם הפעם הוא כנראה יוותר על שירותיו באוצר, גמול על שניהל קמפיין לראשות הליכוד. ואם הזכרנו את כ"ץ, מסתמן שהסיכוי שלו לחזור למשרד נמוך. נתניהו מעדיף אותו במשרד החוץ - ולא רק הוא: פקידים באוצר זוכרים לרעה את כהונתו הלעומתית מול הדרג הפקידותי.

אם בכל זאת יאלץ רוה"מ הנכנס לוותר על התיק לטובת שותפתו הקואליציונית הבכירה, הציונות הדתית, המועמד להתמנות לאחראי על הקופה הציבורית הוא ח"כ בצלאל סמוטריץ', שיכול להפוך להפתעת הממשלה הבאה.

סמוטריץ' הציג תכנית כלכלית מגובשת, ובניגוד לאלה של רוב המפלגות האחרות, גם כזו שניתן יהיה ליישם ולא רק להפריח באוויר. בכהונתו המוצלחת במשרד התחבורה, הוא הוכיח שכאשר הוא לוקח על עצמו משימה, הוא יודע להיות מקצוען, נטול פניות ואינטרסים אישיים, בדיוק מי שגם המסתייגים מדעותיו, היו רוצים לראות באחד המשרדים החשובים ביותר לאזרח.

הבעיה העיקרית אינה כישוריו של סמוטריץ' אלא אופיו: נתניהו יודע שבשרי הליכוד הוא יוכל לשלוט, אבל סמוטריץ' עלול לפתח עצמאות גדולה מדי, תכונה שלא תסייע לו לקבל את המפתחות לקופה הציבורית.