מי שיקרא את הפסקה הראשונה באתר של יונילוור ישראל עשוי להזדקק לטישיו, שכן המילים החמות שכתובות שם עלולות לגרום לכם לדמוע מהתרגשות: "אנחנו חברה גלובלית, אבל אנחנו גם חברה ישראלית. יוניליוור ישראל הוקמה ב- 1938 וכיום מעסיקה 1,850 עובדים ועובדות בארבעה אתרי ייצור ברחבי ישראל".
ואם זה לא הספיק, עכשיו מגיע השיא: "אנו גאים בעובדות ובעובדים שלנו, במוצרים ובמותגים שלנו, ובתרומתנו לחברה ולכלכלה בישראל!" (סימן הקריאה במקור).
איזו תחושת שייכות, תרומה לקהילה, מופת לאחריות חברתית. הנה כי כן לפנינו חברה גלובלית שהפכה את ישראל לבית ודואגת לאזרחיה כאילו היו בניה הביולוגיים.
מחיר חדש או שאין סחורה
המילים האלה הפכו לבדיחה בחודש "בלאק נובמבר 2022", זה שבו מנצלים יבואנים ויצרנים רבים את העובדה שהעיניים נשואות אל המערכת הפוליטית, כדי להעלות מחירים. מתברר שאצל יוניליוור אחד בפה (ובאתר), ואחד בלב האטום (ובמציאות). הדיבורים היפים על העובדים היקרים והדאגה לחברה ולכלכלה הישראלית, הם דיבורי סרק - ובעצם מדובר בחברה שלא סופרת את הצרכנים שלה. מה שמעניין אותה הם הרווחים שהיא יכולה להפיק מהם וכמה שיותר - עדיף.
אחרי שהודיעה על כוונתה להקפיץ מחירים בשיעורים חדים של בין 15% ל- 25% ואיימה שרשתות השיווק שלא יענו לדרישתה לא יקבלו סחורה, בסוף השבוע האחרון היא מימשה את האיום והפסיקה לספק את מוצריה לרשת שופרסל למשל, שלא הסכימה לקבל את האולטימטום. בריונות מסחרית של ממש.
שופרסל, מצידה, פנתה ללקוחותיה באמצעות שלטים שהודבקו על המדפים הריקים: "לקוחות נכבדים, בשל אי הסכמת שופרסל לעליית מחירים, יתכן מחסור במוצרי יוניליוור. אנו מזמינים אתכם לקנות מוצרים מקבילים של יצרנים אחרים", והוסיפה תמונות של המותגים החסרים: כריות, אלופים, בייגל בייגל, בדין, דאב, פינוק, קנור, הלמנס, רקסונה ו- AXE.
אחרי המעשה הכוחני הזה, מומלץ ליונילוור להשבית את האתר שלה לתקופה הקרובה, או לפחות לשנות את המלל שבו היא מתארת את המוצרים שחסרים עכשיו לצרכן הישראלי. סבון "דאב" למשל, מתואר באתר כמותג שדוגל ב"הנגשת יופי חיובית לכל אישה".
באיזו זכות הם כותבים שם "כל אישה", כשרק נשים עשירות יכולות לרכוש את דאב? אולי הם מתכוונים בכלל לנשים בארה"ב, שיכולות לקנות חבילה של ארבעה סבונים מוצקים ב- 14 שקלים, כשאצלנו, לפני העלאת המחיר, משלמות הנשים, שיכולות להרשות לעצמן, 19 שקלים על אותו המוצר.
כוס התה שלי
אפשר להמשיך עם השוואות המחירים גם בשקיות התה השחור של ליפטון, שעולות בארה"ב 12.35 שקלים לחבילה של 100 שקיקים, ובארץ, לפני ההתייקרות, בין 19.90 ל- 31 שקלים. אבל בואו נתמקד לרגע במוצרים הישראלים שיונילוור כל כך מתגאה בהם.
למשל המותג "בדין", שבאתר מתפייטים על כך שהוא צירוף מילים של "בד" ו"עדין" ומלווה את הקהל הישראלי משנות ה - 70', או "קורלנפלקס אלופים", שמספרים שם בגאווה שהוא הקורנפלקס הציוני הראשון, כיוון שעד לייצורו בשנת 1985, טבלו ילדי ישראל בחלב, אם בכלל, רק את פתיתי התירס מארצות הניכר.
הציבור מטומטם?
מוצרים בינלאומיים מתומחרים אחרת ממוצרים מקומיים, שאמורים להיות זולים בהרבה. יוניליוור יכולה לספר סיפורים על מחירי שינוע, סחורות, פקקים בנמלים ומחיר האנרגיה, כשהיא מייבאת לכאן מוצרים מחו"ל וגובה עליהם הון.
איזו סיבה יש להעלות מחירים של מוצרים שמיוצרים כאן? מה התירוץ? הרי גם ככה התמחור של כל מוצריה המיובאים גבוה בעשרות אחוזים מאשר באירופה וארה"ב, היא לא מרוויחה מספיק?
אם מישהו ביונילוור חושב שהישראלים הם עם מטומטם, כדאי שיחשבו שם שוב. אם אתם רוצים שנמשיך להאמין בכם, לכו צעד אחורה ואל תעלו מחירים. כאן המקום להזכיר שגם 1,850 העובדים שאתם מעסיקים וכל כך גאים בהם, קונים בסופרמרקט. אם אתם לא חושבים עלינו, לפחות תחשבו עליהם.