אנחנו נמצאים בשיאם של ימי הדוחות, אבל לרובנו יש נטייה להתעלם מהם. מה הקשר שלנו לדוחות, אנחנו שואלים - זה הרי לא שאני מחזיק מניות בחברות הציבוריות, נכון?
אז הנה הטעות הראשונה שלנו: כולנו מושקעים בחברות ציבוריות, רובן עם שמות שלא שמענו בחיים. איך זה קורה? כמעט כל החסכונות שלנו, מקרנות ההשתלמות, דרך קופות הגמל ועד לקרנות הפנסיה משקיעות החברות הציבוריות - על הנייר, ככה הן אמורות לשמור על הכסף שלנו, מה שבדרך כלל מצליח להן. רק שבשנה האחרונה, שבה משקף שוק ההון את ההאטה הכלכלית וצעדי המלחמה באינפלציה, הן - כלומר אנחנו - חוטפים ישר בכיס.
אבל מעבר לכך מה שצריך להדאיג אותנו במיוחד הם הדוחות הלא מוצלחים של הרשתות הקמעונאיות.
מה הקשר, אתם שואלים? מיד נגיע לזה, אבל קודם כל הסתייגות קטנה. קצת כמו חברות הטק, הביומד והאנרגיה האלטרנטיבית, שנסקו בימי הקורונה לשיאים מטורפים, כך היה גם עם מניות הרשתות הקמעונאיות: זוכרים את הימים שבהם הורשנו "לבלות" רק בסופרמרקטים וברשתות הפארם? פתאום נראה הענף התחרותי הזה סקסי מתמיד: חברות התחילו לרכוש רשתות קטנות וברשתות הגדולות לא ידעו מה לעשות עם הרווחים. כלומר, את הירידה בערך המניות אפשר בהחלט להבין, בעולם שבו פתאום יש גם מסעדות ובתי קולנוע ולא רק סופרמרקט.
הרשתות הקמעונאיות הן חיישן רגיש. בעוד תחומים אחרים תלויים יותר בטרנדים, אופנות והזדמנויות עסקיות, הרשתות מוכרות לנו בעיקר מזון וציוד חיוני לבית. כלומר, הביקוש למוצרים שנמכרים בהן אמור להיות קשיח ולכן ירידה ברווחים שלהן, כפי שעולה מהדוחות של הרבעון האחרון, היא תמרור אזהרה לכולנו.
תירוצים יש להן למכביר, למשל, אין רשת שלא ציינה בדוחות שלה שרוב חגי תשרי חלו השנה בחודש אוקטובר, שייכלל רק בסיכומי הרבעון האחרון, או שביולי-אוגוסט השנה, בניגוד לשנתיים הקודמות, היו מאות אלפי ישראלים בחו"ל - כלומר - פחות קנו בסופרמרקט.
רק שאנחנו יודעים את האמת: התחלנו לחסוך. גם מי שיש להם, כלומר - מי שלא עוברים לדופק מואץ כשמסתיים שלב הקופה, מחשש שמא כרטיס האשראי שלהם לא יעבור, שומר את מה שיש לו בצד. מי יודע מה ילד יום? הרי אצל המתחרים כבר קיצצו ופיטרו - וגם אם לא, הכל נהיה כל כך יקר שקונים רק את מה שצריכים באמת.
וכאשר החשבונות לא מסתכמים בוויתור על חופשה, אלא מגיעים לעגלה של הסופרמרקט, סימן שהמצב לא טוב.
כשההייטקיסט חוסך, המלצר מפוטר
ולא רק הרשתות הקמעונאיות מציגות דוחות חלשים. כך גם בענפים האחרים של הסקטור העסקי, מחברות ההייטק ועד לחברות הביטוח. גם אם אתם לא מועסקים בענפים האלה ישירות, יש לכם סיבה טובה לדאגה. קחו למשל הייטקיסט שעד אתמול נהנה לא רק ממשכורת שמנה, מחבילת אופציות ליום שבו ינפיקו את החברה ומחיזורים בלתי פוסקים של גורמים מתחרים, שאפשרו לו לבוא בכל חודש למנהלים שלו ולבקש העלאה.
הוא אולי עצבן אותנו קצת, אבל מבחינה כלכלית ההייטקיסט ההוא היה טוב לכולנו: הוא שילם מסים גבוהים לקופת המדינה, הוא טס לחו"ל, נפש בצימרים, חגג במסעדות, רכש דירות, הסתפר פעם בשבוע במקום פעם בחודש, הילדים שלו נרשמו לכל החוגים במתנ"ס... ובמילים אחרות: הוא העסיק בעקיפין רבים מאתנו ואפשר לנו ליהנות מהפריחה בענף, למרות שעבור חלקנו תכנות הוא כמו סינית.
עכשיו הוא חושש לעתידו, שומר את כרטיס האשראי עמוק בתוך הארנק האלקטרוני - ובמוקדם או במאוחר, כולנו נתחיל להרגיש את הפגיעה ההיקפית.
אז נכון שכבר למדנו את הכלל לפיו כאשר העשירים מצטמצמים העניים רעבים, אבל הדוחות של הרשתות הקמעונאיות מלמדות שגם העניים כבר התחילו להצטמצם - וזו בשורה רעה מאוד לכולנו.