תשכחי את פריז: איך הפכה עיר האורות לפושטת רגל?

בתוך פחות מ-15 שנה, החוב הציבורי של עריית פריז עבר מאפס אירו תחת ראשות העיר של ברטראן דלנואה ליותר מ7.7 מיליארד אירו כיום, תחת ראשת העיר אן הידלגו. לאחרונה ביקשה הידלגו לנקוט בצעד משפטי נדיר בשם tutelle ומקביל לאפוטרופוסות כלכלית, בטענה שהיא אינה יכולה להגן עוד על פריז.

הידלגו היא האישה הראשונה שנבחרה לעמוד בראשות עריית פריז, היא בת 63, נולדה בספרד למשפחת מהגרים והיא עומדת בראשות העיר היפה ביותר בעולם לאחר שנבחרה באפריל 2014.

למרות שהשקפת עולמה כראשת עיר דוגלת ב"ז'נוריסטה", כלומר נדיבות עירונית ארכיטקטונית, אקולוגית ובלתי מזהמת, ניכר שהשינויים המבניים שעשתה הידלגו בעיר פגעו בעיקר בה.

היא השקיעה מיליוני אירו בשיפוץ כיכר רפובליק, והפכה אותה מכיכר עתירת עצים לגוש בטון חלקלק שמסכן את הולכי הרגל. את העצים שנותרו גידרה בבטון, במקום רשת הברזל המרוקעת, המסוגננת והמקובלת עד הגעתה.

הידלגו גילחה את העצים מהרחובות, העלימה את הטרסות של בית הקפה, שם אפשר היה לשבת ולשתות תוך מבט איטי על הרחוב והיא עומדת כיום בראש עיר שאינה נקיה, בלשון המעטה.
לא מפתיע, אם כן, שתנועות מחאה קמו נגדה, ראשית ברשת החברתית תחת ההאשטג #saccageparis ("משתוללת בפריז") ועד הפגנות שכללו אנשים שהגיעו גם מחוץ לבירה הצרפתית כדי למחות על מה שעושה ראשת העיר למתחם העירוני.

בשבוע שעבר ביקרתי בפריז, בה התגוררתי כסטודנטית וכעיתונאית במשך עשור. אין ספק שהידלגו לא הצליחה לפגום לחלוטין ביופייה של העיר, אבל השפעתה ניכרת בה. בעודי מתענגת על העיר האהובה, הגישה הידלגו תלונה נגד גבריאל אטאל, שר חשבונות הציבור, שהאשים בשידור חי ברדיו את גישתה של הידלגו כמי שפועלת לפי "שיטה הזויה לחלוטין" ומנהלת את העיר לפי שיטת פירמידה, מעין "הונאת פונזי", פלטפורמה שאותה הקימה ב- 2015 תחת נשיאותו של פרנסואה הולנד.

לפי אטאל, הידלגו מכניסה את פריז לחובות עתק תוך שהיא לא מקפידה לגבות שכירויות בזמן ויוצרת כך בור פיננסי ללא תחתית. "המציאות היא שיש לפריז חובות שכירות של יותר ממיליארד אירו, למרות החובות הגדולים שלה גם כך".

הפוליטיקאים החלו להשתולל. חלקם הגנו על הידלגו בטענה שאי אפשר להשוות ראשת עיר שפועלת לפי תקציב מאושר למי שדוגלת בפעילות כלכלית שאינה חוקית. הידלגו כאמור, לא נשארה חייבת והגישה תלונה על השמצה תוך בקשה לחדול מהטרדתה.

אין ספק שהיחסים בין הממשלה לעיריית פריז הדרדרו מאז הכריזה הידלגו על עלייה דרמטית של מס המגורים בעיר. העיריה הגנה על עליה זו עקב דיאטה תקציבית שעושה המדינה לפריז וכדי לשמר את היכולת להיאבק בהתחממות הגלובלית.

אבל הצרפתים ברחובות וביניהם גם חבריי שמתגוררים בעיר לא מרוצים. הם רוצים את פריז של פעם, זו הנקייה, העתיקה והמסורתית, שאפשר להתרפק עליה.

המרוויח היחידי הוא אורח לרגע. זה שאינו תושב משלם מיסים. עבור התייר הישראלי, גם זאת לא תודות להידלגו אלא בשל שער האירו הנמוך, שהפך את פריז לנגישה, בתנאי כמובן שיודעים לאן ללכת.

פריזאים רבים מאסו בחיים שהפכו יקרים עבורם בפריז. 10,000 פריזאים בממוצע עוזבים את פריז בכל שנה, והיתר, מתחפשים לתיירים בעירם: הם לרוב מבקשים פינות חמד שלא נפגעו מהמהפך של הידלגו.

פינת חמד שכזאת אפשר למצוא באזור סן ז'רמן דה פרה, מעוזם של האינטלקטואלים, הסופרים והפילוסופים לדוגמת ז'אן פול סרטר, סימון דה בובאר וחבריהם שנהגו לפקוד את בתי קפה באזור.
ניכר שהידלגו לא מעזה לפגוע בנקודה הספציפית הזאת על מפת פריז. אם היא נכנסה לשיפוץ של עשור במרכז הקניות פורום לה האל ברובע הראשון, אין סיכוי שתעז לגעת במעוז הפריזאיות הבוהמיינית והאולטימטיבית של הרובע השביעי.

עוד "ניצול" נמצא מעל המסעדה המיתולוגית "ל'אטלייה" של השף המנוח ז'ואל רובושון, בדמות מלון Pont Royal, שנקרא על שם הגשר שמחבר את המשך הרחוב עם ארמון הלובר. בניין פריזאי עתיק, שתי פסיעות מחנויות המעצבים של סן ז'רמן דה פרה, מוזיאון אורסיי, קפה דה פלור, ומסעדתLes Antiquaires שנקראת על שם סוחרי העתיקות שעדיין פועלים באזור.

הידלגו לא נגעה גם בבעלי העסקים הזעירים במקום כדוגמת סנדלרים, קצבים וחנויות כלי הכתיבה, כמו גם בבוטיקים של שוקולד ופירות מסוכרים. השכירות באזור הזה אמנם מרקיעה שחקים אבל ניכר שאלו הם הסממנים האחרונים של פריז היפה והטובה.

הודות לשער האירו הנמוך בימים אלה, מלון חמשת הכוכבים Pont Royal הופך להיות סביר מבחינה כלכלית, במחיר של כ- 370 אירו לחדר ללילה למשפחה, כולל ארוחת בוקר. זו דרך מצוינת לחוות את חיי האינטלקטואלים של הגדה השמאלית. חובבי הקניות ודאי ימצאו עניין בכלבו Bon marché שבעבר התפרסם במחיריו השערורייתיים ועתה הפך להיות בהחלט נגיש מבחינה כלכלית, מבלי לשכוח את "הצרכנייה" הצמודה אליו. מדובר למעשה בסופרמרקט אדיר ממדים בו ניתן למצוא סוגי מזון מכל מקום כמעט בעולם.

המלון נבנה כבית מגורים ב-1750 וגר בו הסופר שאטובריאן. בשנת 1815 הפך לבית מלון. הבר שלו הוא בר הקוקטיילים הראשון שנפתח בפריז בין שתי מלחמות עולם, והוא חוגג השנה 100 שנים. באותה תקופה הרעיון לערבב בין שניים או יותר סוגי אלכוהול נחשב מוזר, אבל הפריזאים דווקא התלהבו. מי שעודדו אותם היו סקוט וזלדה פיצ'גרלד, כמו ארנסט המינגוויי האמריקאיים, המשורר הצרפתי גיום אפולינר והפסל הצרפתי אדגר דגה וגם הציירים הספרדים, פבלו פיקאסו שהיה כבר מוכר ואמן צעיר בשם סלבדור דאלי שרק התחיל את הקריירה שלו בפריז.

ולא רק אומנים, גם תיירים אמריקאים שסבלו מתקופת היובש בארצות הברית הגיעו להרוות את צימאונם בבר הקוקטיילים הזה ולשמוע את מוזיקת הג'ז המפורסמת שחגגה באותה תקופה בפריז. לזכר אותן הופעות, בכל שבוע מקיימים בבר הקוקטיילים הופעות ג'ז חיות וחוזרים לשנות העשרים של המאה הקודמת.

המלון החליף מספר ידיים החל משנות התשעים. במסגרת זו הוא שופץ כהלכה והשנה רכשה אותו קבוצת "Champagne Hospitality", שמחזיקה פורטפוליו של מלונות יוקרה בצרפת, בעיקר בשמפיין ובבורגונדי, כמו באיים הקאריביים. מלון Pont Royal הוא הראשון בקולקציה וכרגע גם היחידי שממוקם בפריז.

המסעדה הרשמית של המלון היא כאמור "ל'אטלייה" שהקים רובושון. לא ניתן להיכנס באופן חופשי, מאחר שאין ידיות חיצוניות כדי לפתוח את הדלת. כלומר רק מי שראוי בעיני הקונסיירז' יזכה לראות את הדלת נפתחת לכבודו ולסעוד ארוחת ערב במקום.

ארוחת הבוקר ב-Pont Royal מוגשת מול גן יפני ומרגיע וכוללת את כל הטוב שיש לצרפת להציע על גבינותיה המסריחות יותר או פחות, נקניקים מיושנים, חמאות, מרמלדות וריבות, מלחים, לחמים שאפויים במקום - כמו הקרואסונים הנימוחים על טעמיהם השונים - והאומלטים המגוונים שניתן לבחור.

קבוצת היוקרה "Champagne Hospitality" מקפידה על הפרטים הקטנים. לכל אורח ממתינים בחדרים בקבוק שמפניה ושוקולד מהבוטיק היוקרתי maison du chocolat. מאחר שידעו שאנחנו מגיעים מישראל, השאירו לנו בחדרים יין כשר וקופסת עוגיות מקרון בטעמים שונים ממאפיה כשרה ויוקרתית בפריז. הנוף של גגות פריז בחסות מגדל אייפל שמנצח על הכל- משגע, ולרגע פריז של הידלגו נשכחת מהזיכרון.

כדי להשלים את חווית פריז של פעם אפשר לבחור באחת מהחברות הרבות שמציעות סיורי CV2 במכונית סיטרואן של אספנים. גם באייר BNB (שגם בהם הידלגו נלחמת ללא הרף, בטענה שאסור להם להשכיר את הדירות ליותר מ-120 ימים בשנה) מציעים את הסיורים הללו שמאפשרים לעד שלושה אנשים ונהג לגלות את נקודת המבט של הנהגים שנהגו בפריז לפני מאה שנים.

הסיורים הללו מציעים על מגש את פריז הקלאסית או זו שהפריזאים כמהים אליה, פריז של סמטאות צרות, פסז'ים נסתרים מן העין שעליהם יודעים רק מעט אנשים, חצרות פנימיות, בתי קפה בלתי מתויירים, מאפיות נבחרות והרבה מאוד מפריז שידה של ראשת העיר עדיין לא השיגה.