מי אני: מורה, מנטור, מנהל. הסיפוק הכי גדול שלי, הוא לראות במקומות מרכזיים במשק אנשים שהכרתי כילדים, ולשמוע שתרמתי להם משהו.
שורשים: המשפחה של אמא מסלוניקי. הם עלו לארץ לפני המלחמה, כשאמא היתה בת שבע, והתיישבו בשכונת פלורנטין בת"א, בלב הקהילה הסלוניקאית. סבא חילק חלב ואח"כ עבד כפועל, וסבתא גידלה את הילדים. מהצד השני אני דור שישי בארץ. סבא היה רב אורתודוקסי בצפת, שהתחתן עם סבתא בנישואים שניים, היו ממייסדי יסוד המעלה, בתקופה שהייתה חרדית ומשם עברו למזרח ירושלים וניהלו מלון דרכים. בגלל כיבוש העיר הם נאלצו לרדת לשכונת נווה שאנן בת"א.
ההורים גדלו בת"א נפגשו, וכשהספרדייה והאשכנזי החליטו להתחתן, שתי המשפחות קיבלו את זה קשה. אבא למד טכנאות חשמל והקים עסק לייצור פלטות חשמליות ממוקשים בריטים והתקדם למכירת כיריים ותנורים. אמא הייתה מורה ועד גיל 93 עדיין לימדה באופן פרטי ילדים שהתקשו בלימודים.
הילדות שלי: נולדתי 60 מטרים מהתחנה המרכזית החדשה, בית מסורתי, חיים עם האף בגובה פני המים. לא רעבנו ללחם, אבל אם נסענו באוטובוס לים, לא היה ארטיק. היה לי פטיש לכל דבר שמתרומם באוויר וזה נשאר עד היום, הרכבתי מטוסים, צילמתי מטוסים שטסו מעל הבית. כשהייתי בגדנ"ע אוויר גילו שאני עיוור צבעים, והבנתי שטייס בח"א לא אהיה, אז שנים אחר כך עשיתי רישיון אזרחי.
היה מאבק בין אבא לאמא אם אלך לתיכון מקצועי או עיוני. אבא כמעט ניצח: הייתי אמור ללכת לאורט סינגלובסקי ולא קיבלו אותי, כי היה לי בהתנהגות "מניח את הדעת". הייתי פרחח והלכתי לתיכון "שלווה", תיכון הזדמנות שניה, ובזכות המורים שהיו שם, לא מצאתי את עצמי ברחוב. מאז בוערת בי האמונה, שלכל ילד מגיעה הזדמנות.
אחרי שהייתה לי בגרות, אבא לקח אותי לשיחה ואמר שבנאדם צריך מקצוע וכדאי לי ללכת לטכני של חיל האוויר. שמעתי חיל האוויר והסכמתי מייד. דחיתי בשנה את הגיוס, סיימתי בהצטיינות ונשארתי שם כמורה במהלך השירות צבאי.
קריירה: אף פעם לא התחברתי למה שאבא עשה, אבל לא היה לי חלום או שאיפה משלי. יום אחד, בצבא, תפסתי טרמפ מחיפה לת"א עם מישהו שסיפר לי שהוא מנהל שיווק בטמבור. שאלתי אותו מה מנהל שיווק עושה, ופתאום חשבתי שזה מעניין אותי ואני רוצה לעבוד במכירות ושיווק.
תוך כדי דפדוף בעיתון בחדר מדריכים, ראיתי מודעה: 'דרושים אנשי מכירות ל'חברה הדרומית'", היום סנו. שלחתי פניה והזמינו אותי לראיון. ברונו לנדסברג שראיין אותי, שאל, מתי אתה יכול להתחיל? הייתי בצבא והוא אמר שיחכה לי. אחרי שהשחרור התחלתי לעבוד במוצרים לניקיון והברקת רצפות בסנו, נסעתי מחיפה לת"א, ובמקביל למדתי הנדסאות והתחלתי תואר בכלכלה. אחרי שנתיים עברתי להיות איש מכירות בחוגלה.
חוגלה: הייתי אחראי על המכירות באזור הצפון. אני זוכר את הפעם הראשונה שהגעתי למשרדים, הייתי מצונן מאוד והוצאתי את ממחטת הבד לקנח את האף. המנכ"ל אמר לי ברגע שאני עובד בסנו אני משתמש בממחטות נייר ונתן לי חבילה של טישיו אישי, שהיה מוצר מותרות אז.
התחלתי להתקדם בסולם התפקידים, עד שמוניתי למנכ"ל, כשהבעלות הייתה אמריקאית דרך שרשור חברות של IDB בבעלות ליאון רקנאטי. יחד עם יקי ירושלמי הכנסתי את קימברלי קלארק כמשקיע אסטרטגי והשקנו את האגיס בישראל.
קימברלי קלארק, התייקרות: אני לא רוצה להתייחס למקרה הספציפי שלהם, כי אני משתדל לא להיות בפוזיציה של החכמולוג מבחוץ שנותן חוות דעת. צריך להבין שעסק נמדד במונחים כלכליים, בחוגלה ובכל מקום, בסוף שואלים מה התשואה להון. מה שיכול להשפיע על ההחלטה לייקר מחירים זה אחת משתיים: או רגולציה או לחץ מהצרכנים. כל השחקנים משחקים משחק.
הרשתות רוצות להצטייר כמו רובין הוד שנלחם בעשירים, אבל מעלות את מחיר המותג הפרטי שלהן והיצרנים סופגים את עליות המחירים, התייקרות החשמל ועליית הריבית. עד מתי אפשר לדחוק יצרן, שמחיר המטרה שלו עולה והוא לא מעלה מחירים? ככה מגיעים למצב של מחלבות רמת הגולן שמתמוטטות כלכלית. מבחינה ניהולית כלכלית השאיפה היא שכל מוצר יצדיק את קיומו.
אל על: ניהלתי את החברה במשך שלוש שנים ואני גאה בסלוגן שהשקנו אז, "הכי בבית בעולם". אל על הרוויחה כסף בתקופתי, למרות שמחירי הדלק עלו והיא הופרטה בלי שהיו בה סכסוכי עבודה.
סלקום: כיהנתי כמנכ"ל שש שנים, במהלכן השקתי את "כוכבית עמוס". פרסמתי את מספר הטלפון שלי, כדי שלקוחות יוכלו להתקשר אלי ישירות כדי לפתור בעיות. דני קושמרו התקשר אלי כדי לבדוק אם אני עונה. אחר כך הייתי נשיא אוניברסיטת חיפה במשך ארבע שנים.
ראשות עיריית תל אביב: הפעם הראשונה שסוגיית ראשות העיר עלתה, הייתה בחיפה, כשסיימתי את התפקיד באוניברסיטה. אנשי ציבור ביקשו ממני להתמודד בבחירות, אבל אמרתי להם שאני לא גר בעיר והילדים והנכדים שלי בת"א, זה לא בא בחשבון. בתקופת הסגרים של הקורונה, אני יושב על הספסל בכיכר מילנו עם כוס קפה והוא אומר לי, חולדאי מודיע שהוא רץ לראשות הממשלה ויהיו בחירות בזק בת"א, תרוץ לעירייה.
הודעתי שאני רץ ואז חולדאי חזר בו, אבל אני הייתי עמוק בהבנה של מה קורה בעיר ושיש לי את הניסיון, היכולת והסיכוי להצליח. אין אפשרות בכלל שלא אהיה ראש עיר, אני לא פועל מתוך גחמה. אני מקבל הדים, עושה סקרים, נפגש עם מומחים, ולא בא על תנאי. אני לא רואה את עצמי כסגן, בגלל שאני לא צריך משכורת ואני אתרום לעיר בכל דרך אפשרית.
עסקים קטנים: נפגשתי עם עסקים ושאלתי, מה כואב להם. דיברו איתי על הבירוקרטיה בעיר, על הארנונה ועל העיר החפורה. אבל אלה לא הבעיות האמיתיות של העסקים בת"א. לכל עסק יש צד הכנסות וצד הוצאות. לפני כמה חודשים התפרסם סקר שהראה, שהמחזור למ"ר ירד ב- 2022 לעומת השנה שעברה, בעוד שבערים אחרות הוא עלה בין 5% ל- 20%.
פחות אנשים הגיעו לת"א כדי לקנות, להגיע לעבודה, כי היא הפכה להיברידית, ולא יורדים לאכול צוהריים. יש סכנה לעיר מבחינת ההכנסות. תל אביב היא עיר מדהימה, שלא הייתי מחליף בעד שום הון בעולם, אבל כל העיר חפורה בבת אחת, החפירות נמשכות הרבה מעבר לתכנון, ומישהו משלם על זה.
חפירות: יש הנחה רווחת שכשאתה עושה שיפוץ, אתה סובל. אבל אם השיפוצניק יתחיל לפגוע במטבח, ואחר כך בסלון, מגיע זמן שצריך לקרוא אותו לסדר. אני לא מקבל את הנחת העובדה שצריך לסבול בשביל העתיד, צריך להקל בזמן הקצר. תחשבי רק שאבן גבירול יהיה חפור על סוף העשור. הייתי מכריז על מצב חירום של המרחב הציבורי בעירייה והייתי ממנה מישהו שיהיה בעל הבית של מה שעושים בעיר, כי נת"ע נכשלה.
הייתי עושה את הכל כדי לזרז את העבודות, עושה סדר בקורקינטים החשמליים, לוקח את כל הפקחים, שלא יתנו דו"חות חניה מצידי, ונותן דו"חות לקורקינטים שירכבו על המדרכות ולמפעילים שלהם - ונותן להולכי הרגל לצעוד עליהן בבטחה. בנוסף, הייתי עוצר את סלילת וחפירת שבילי האופניים, לא צריך הכל ביחד.
אגרת גודש: אני טוען שאסור לעשות את זה לפני שיש תחבורה ציבורית מלאה. הגודש של חצי מיליון מכוניות ביום לא נוצר בגלל תושבי ת"א, שאחראים אולי ל- 20,000 מתוכן. גם על אלה שבאים מבחוץ לא צריך להטיל אגרת גודש. האנשים שנכנסים לעיר לעבוד או לבלות, מפרנסים עסקים, תיאטראות, מסעדות ובתי מלון.
המיקוד המרכזי צריך להיות באוטובוסים. אסטרטג התחבורה המוביל בארץ נמצא איתי והוא אומר שאפשר להביא הקלה בתנועה בעיר תוך שנה-שנתיים בניהול נכון, לא צריך לחכות לרכבת הקלה או למטרו. אפשר להשתמש ב"רכבות על גלגלים", אוטובוסים בקיבולת גדולה יותר ובלי צורך בתשתיות מיוחדות.
רון חולדאי: תל אביב צריכה לעבור לניהול של המאה ה- 21. אני לא רוצה להתייחס לחולדאי, שעשה דברים טובים לעיר בשנים הראשונות לכהונתו, אבל 25 שנים בתפקיד זה הרבה מעבר למה שצריך ויש להן מחיר במבחן התוצאה.
בשנה האחרונה אני נפגש עם מומחים ותושבים ואחת התלונות החוזרות הן, שלא מקשיבים להם ולא לפעילי השכונות. ההתייחסות של העירייה היא, אנחנו יודעים טוב מכם מה טוב לתושבים, כאילו הם נתינים שצריך להראות להם את האור הגנוז. יש מחקרים שמוכיחים שהסיבה להצלחה או כישלון היא היעדר יכולת הקשבה. אני מתחייב שבחצי השנה הראשונה אעשה סקר בקרב העובדים, באיזו מידה הם יכולים להביע את דעתם בניגוד לדעתם של המנהלים.
חלי: אשתי, מורה לחינוך מיוחד, יש לנו זוגיות מאושרת. היא אומרת שמה שמסייע לה להתמודד איתי זו המיומנות שלה בחינוך מיוחד וטיפול בהתנגדויות. יש לי שלושה ילדים ותשעה נכדים מנישואי הראשונים ואני בקשר בריא עם אשתי לשעבר. אנחנו גרים בתל אביב.
פנאי: רוכב על האופנוע. בזמן האחרון אני לא טס, כי אם לא שומרים על כושר טיסה זה מסוכן. חלי ואני אוהבים לטייל יחד, היא מעדיפה את ניו יורק ואני את פריז. היא צפופה פי שתיים מת"א ואין בה מגדלים, אלא חצרות פנימיות וגנים קטנים. עיר נבחנת על פי כמות האינטראקציות שהיא מייצרת ביום. כשיש מגדלים נוצר בידוד.
תפיסת עתיד: אחרי שאסיים שתי קדנציות בראשות העיר אני רוצה להיות מנכ"ל נאס"א. ועכשיו ברצינות - להגשים את התוכניות שלי בת"א ולהפוך אותה לקשובה ואנושית.