יוסף מורנו בן ה-49 תושב אשקלון, נפלט משוק התעסוקה לאחר שנפצע בתאונת עבודה שבעקבותיה הדרדר לאלימות, התמכרות לסמים ולמעשה הפך למוגבל נפשית ופיזית. תקווה לעתיד טוב יותר הוא לא ראה באותם הימים ומכל מקום עבודה בו הוא קיווה להתחיל להשתקם, הוא נפלט במהרה לאור היחס המזלזל וחוסר הסבלנות מצד המעסיקים ושאר העובדים כלפיו ולמעשה, כלפי אנשים עם מוגבלויות.
רגע לפני שהוא הרים ידיים ואיבד אמונה בחברה, יוסף החליט לתת הזדמנות אחרונה. כאשר התחיל לעבוד בתחום הגינון וחקלאות לפני כ- 5 שנים במסגרת מיזם מיוחד וייעודי. בהתחלה הוא עבד במסגרת מצומצמת של 4 שעות ביום בשכר מותאם ועם הזמן, תוך מאמץ ולמידה הוא התקדם להיות רכז גידולי שדה.
יוסף מספר שהעבודה ותחושת המסוגלות העניקה לו בחזרה את המשמעות לחיים ואת האמונה בבני האדם. יוסף הוא איש נחוש ויש לו כוחות אדירים אבל הוא אחד מתוך רבים וטובים שמחפשים הזדמנות להתחיל מחדש וראוי שניתן להם אותה. ראוי שניתן אותה כי יוסף יכול להיות מכר, חבר או קרוב משפחה של כל אחד מאיתנו, שכן כמוהו חיים בינינו הרבה מאוד אנשים.
כמה הרבה? על פי דוח נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות שהתפרסם השנה, בישראל חיים נכון לשנת 2020 כ-1.6 מיליון אנשים עם מוגבלות, המהווים כ-20% מהאוכלוסייה הכללית. משמע לאחד מכל חמישה ישראלים יש מוגבלות כלשהי ברמת תפקוד כזו או אחרת. מתוכם, כ- 751 אלף אנשים הם בגילאי העבודה (20-64) כאשר רק 57% מהם מועסקים, וזאת לעומת 77% מהאנשים ללא מוגבלות באוכלוסייה הכללית.
מצבם הכלכלי של רבים מהאנשים עם מוגבלות גרוע עדי כך שלא מעט מהם מדווחים על קושי אף ברכישת תרופות ואינם מצליחים לעמוד בהוצאות החודשיות הקבועות. הם גם לא אופטימיים לגבי העתיד, שכן מהדוח עולה כי כמחצית (48%) מהאנשים עם מוגבלות מעריכים כי אם יאבדו את מקום העבודה אין סיכוי או קיים סיכוי קטן בלבד שימצאו עבודה אחרת באותה רמת הכנסה.
האוכלוסייה של אנשים עם מוגבלויות נתקלת בחסמים רבים כאשר הם רוצים להשתלב בשוק העבודה. חלק מן החסמים נובעים מהמאפיינים שלה, כגון הלקות עצמה, רמת השכלה נמוכה, מיומנויות מחשב נמוכות, העדר הכשרה מתאימה וביטחון עצמי נמוך. חסמים אחרים קשורים למאפיינים של מקום העבודה ובהם העדר נגישות, אי-יישום של התאמות במקום העבודה, הסללה למסגרות מגבילות, עמדות שליליות, סטיגמות וחששות של המעסיקים מפגיעה כלכלית בעסק עקב אי-יעילות, מעומס משימות שאנשים עם מוגבלות לא יוכלו לעמוד בו, מתביעות או מקושי לפטר עובדים עם מוגבלות.
אז מה הוא הערך בהעסקת עובדים עם מוגבלות? מהי העלות מול התועלת? יש צורך בהסתכלות חדשנית בכל הנוגע להעסקת אנשים עם מוגבלות. שכן הרצון לעזור ולקדם את האנשים שחשובים לנו היא לא הסיבה היחידה להעסיק עובדים עם מוגבלויות. גם לא סעיף 9 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות המחייב ארגונים וקובע קריטריונים להעסקה של עובדים עם מוגבלות.
להעסקה כזו יש גם ערך אישי וכלכלי למעסיקים עצמם. כאשר בעל עסק או מנהל ארגון בוחר להעסיק עובדים עם מוגבלויות ומתאים עבורם סביבה תומכת וסבלנית, תוך הבנה והתחשבות במורכבות של התהליך, הדבר משפר דרמטית את הכישורים שלהם, את יכולות הארגון וימקסם את הפוטנציאל העסקי שלהם.
זה הופך אותם לטאנלטיים תקשורתיים, אריות במשא ומתן ושועלים ביצירתיות. זה מוציא אותם מתוך הקופסא הקטנה והמצומצמת שבה הם חושבים ויגרום להם לחתור לעשות דברים בצורה טובה יותר ומדויק יותר. התהליך מלמד אותם להקשיב באמת לצרכים של הלקוחות שלהם ולהתאים את השירות עבורם. זה יגרום להם להבין יותר לעומק את העובדים להם ולדאוג להם למשאבים שיאפשרו להם לעשות את העבודה ביעילות רבה יותר. הרווחים שלהם יצמחו והרווחים החברתיים, הם יצמחו עוד יותר גבוה, מעל ומעבר לטבלאות האקסל.
הכותבת היא אחראית תחום העסקת אנשים עם מוגבלות ורכזת מתנדבים בכפר השיקומי "עדי נגב - נחלת ערן"