ביטחון אנרגטי: המכתב של יו"ר קצא"א לממשלה החדשה

מדינת ישראל ידעה מחאות ציבוריות בשנים האחרונות כאשר הבולטות בהן הינן סלילת כביש 6 ופיתוח מאגר לוויתן. היום, בחלוף השנים, ברור לכל שאילו מחאות פופוליסטיות אלו היו מכריעות ואילו ממשלות ישראל לדורותיהן היו נכנעות לשיח הרדוד וחסר האחריות נגד פיתוח מאגר לוויתן - ישראל הייתה נמצאת היום במשבר דומה למדינות אירופה, ללא ביטחון אנרגטי, עם מחסור חמור בגז טבעי לייצור חשמל, ועל מנת לחמם את הבתים היינו נאלצים לשרוף פחם ומזוט.

כמעט מיותר לציים שאם הפופוליזם היה מנצח, גם הסביבה וגם אזרחי המדינה היו מפסידים.

בדומה לדוגמאות אלו, בשנתיים האחרונות נמצאים הסכם מד-רד וחברת קצא"א הממשלתית, תחת מתקפה פופוליסטית חסרת תקדים וחסרת בסיס מקצועי וענייני, תוך התעלמות מוחלטת מיתרונותיו הרבים ומחויבי המציאות של ההסכם, במדינה כמו ישראל. אני סבור כי אנו מחויבים לאזן בין הצרכים והאינטרסים של המדינה, תוך הגנה מקסימאלית על הסביבה מחד, ותוך מימוש יתרונותיו האנרגטיים, הכלכליים הביטחוניים והגיאופוליטיים של הסכם זה מאידך.

הסכמי אברהם היוו אבן דרך משמעותית בנרמול היחסים של ישראל עם מדינות המפרץ. הסכם מד-רד, שנחתם בין קצא"א לאיחוד האמירויות, נחתם בעקבות הסכמי אברהם וכהמשך ישיר שלו.

תקצר היריעה מלמנות את כל היתרונות הרבים הטמונים בו למדינת ישראל ולאזרחיה, ובכל זאת, חשוב שאזרחי ישראל יכירו את עיקרם: בראש ובראשונה, מימוש ההסכם מבטיח את ביטחונה האנרגטי של מדינת ישראל באמצעות הגדלת היצע הנפט הגולמי הזמין.

משק האנרגיה הישראלי מקבל מלאי חירום נוסף, זמין בעת הצורך, דבר המקבל משנה חשיבות בעת שהעולם מצוי במשבר אנרגטי חמור. ההסכם מחזק את מעמדה של ישראל כשחקנית גיאו-פוליטית אזורית, ואין לי ספק שבעקבותיו יבואו שיתופי פעולה נוספים בתחומים רבים ומגוונים, אפילו עם מדינות שטרם כוננו עמן יחסים דיפלומטיים רשמיים.

אין להקל ראש גם במשמעות הנגזרת של ההסכם שמהווה פריצת דרך היסטורית בשבירת החרם הערבי בתחום הנפט, זאת, לאחר עשרות שנים בהן ישראל הוחרמה על ידי מדינות האזור ואוניות נמנעו מלעגון בה מחשש מסנקציות שיוטלו עליהן.

ומלבד היתרונות צריך גם להדגיש- אי מימוש ההסכם עלול להביא להשלכות דרמטיות על משק האנרגיה וביטחונה האנרגטי של ישראל, בשגרה ובעתות חירום בפרט.

הקמפיין התקשורתי המתנהל נגד קצא"א ופעילותה מטרתו אחת - להפוך את החברה וקו הצינור מאילת, שמשנות ה-50 הבטיחו אספקת אנרגיה למשק הישראלי, לאויבי העם.

משעתירותיה של השרה להגנת הסביבה היוצאת יחד עם ארגוני הסביבה עד כה לא נשאו פרי במישור המשפטי, ביקש המשרד להגנת הסביבה בהובלת השרה היוצאת להפעיל על קצא"א מדיניות הזויה ומפלה של "אפס תוספת סיכון", שאינה קיימת באף מקום בעולם, שאינה מתכתבת עם המציאות, ומטרתה להטיל הגבלות שערורייתיות שמעולם לא הוטלו בעבר ואינן מיושמות בשום מקום בעולם, והכל במטרה לסכל את מימוש ההסכם.

מלבד הסכנות שבביטול ההסכם, הגבלות אלו עלולות להביא לסגירתו של נמל קצא"א באילת. מזה עשרות שנים משמשים נמלי אילת ואשקלון כשערים הימיים של מדינת ישראל דרכם נכנסות כ-80% מתשומות האנרגיה של המשק. המציאות הביטחונית המתוחה בה אנו חיים, מלמדת כי מחובתנו לשמור על פעילותו וכשירותו של נמל קצא"א באילת, שהרי הוא זה שמאפשר רציפות אנרגטית של קבלת נפט לישראל בעתות חירום וסבבי לחימה, כשנמלים אחרים נסגרים.

המגמה העולמית נעה לכיוון הגברת השימוש באנרגיות מתחדשות. זהו תהליך ארוך, שקצא"א מברכת עליו ולוקחת בו חלק פעיל. אולם, כל אימת שישראל, כמו העולם כולו, נמצאת ב"שלב ביניים" שיימשך לכל הפחות כעשור עד שניים, היא זקוקה לנפט כמקור אנרגיה זמין ויש להבטיח את אספקתו לאזרחי המדינה. במצב דברים זה, אין לפעילותה של קצא"א תחליף.

בעוד שאת החששות ניתן להפיג על ידי היערכות נכונה, אחראית ומיטבית, כפי שקצא"א מקפידה לעשות, הרי שאת הפגיעה בפעילותה של קצא"א, על השלכותיה האנרגטיות, הביטחוניות, המדיניות והכלכליות, לא ניתן לגמד.

אני קורא לשרי הממשלה הנכנסת, גלו אחריות ואל תיתנו לפופוליזם לנצח, שכן במצב הזה מדינת ישראל ואזרחיה יהיו המפסידים הגדולים.