הסטארט אפ של טומי

פורסם ב-14 בפברואר 2003



מהרגע שהיא החלה לפרוץ, לכבוש שווקים, מצביעים וכוח - ניכרו קווי הדמיון הבולטים בין המפלגה של טומי לפיד ובין סטארט אפ לוהט בימי הבועה.



מי שעדיין זוכר את הימים בהם סטארט אפים שאך הוקמו הפכו לפתע לחברות של מיליארדים - לא יכול שלא לראות את הדמיון לטוב ולרע בין שינוי לביניהם.



כמו לרוב הסטארט אפים שהצליחו לגייס סכומי עתק במהירות, גם אצל שינוי הנכס החשוב ביותר הוא היזם המנהיג את החברה. בסוף היום, מה שהכריע בימי הבועה את הצלחת החברה לגייס תומכים לא היה הטכנולוגיה או השוק - אלא הכריזמה וכושר השיווק של המנהיג. גם בשינוי בסופו של יום ההצלחה בנויה בעיקר על כוכב הטלוויזיה טומי לפיד - שיודע לדבר, לשווק, למכור ולארוז.



כמו אצל רוב הסטארט אפים - כך גם בשינוי - העסק מבוסס על הכרזת "מהפכה". כמעט כל הסטארט אפים המדוברים באותם ימים היו כאלה שהבטיחו לעשות "מהפכות" בתחום שלהם. המשקיעים העדיפו להתעלם מכך שמהפכות אמיתיות מתרחשות לעיתים רחוקות וכי רוב ההצלחות הן של חברות שצעדו לאט ובזהירות לאורך זמן.



טומי מבטיח מהפכה אדירה בסדר העדיפויות של הממשלה: סדר יום חילוני חדש, תקציב ממשלה שונה לחלוטין - תוכנית שהסיכוי למימושה נמוך מאוד.



כמו אצל רוב הסטארט אפים, גם בסטארט אפ של טומי השיווק היה באמצעות "רעיון אחד פשוט וגדול" - אנחנו נגד החרדים. רעיונות פשוטים, קליטים וברורים קוסמים למשקיעים. סיפורים מורכבים - פחות מעניינים.



כמו רוב הסטארט אפים שגייסו סכומי עתק בשנות הגאות, כך גם הסטארט אפ של שינוי היה בלי קבלות של ממש, או כמו שקוראים לזה בעולם הניהול - בלי Record Track. המשקיעים העדיפו כריזמה על פני ניסיון, רעיון גדול ופשוט על פני בדיקה מעמיקה של היכולת של הסטארט אפ להגיע ליעדים שלו.



כמו רוב הסטארט אפים שהוקמו בחופזה בשנות הגאות, כך גם הסטארט אפ של טומי בנוי על 2-3 יזמים שסביבם יש צוות לא מגובש וחסר ניסיון. כמו בכל הסטארט אפים, גם במקרה של שינוי יש חשש כבד שהיזמים יודעים לשלהב, אך ספק אם הם יודעים לנהל, לטפח ולהנהיג את הצוות שלהם בכיוון אחד.



אך סמלי הוא שהסטארט אפ של טומי שיגר השבוע לפתע רעיון חדש, מהפכני, לחלל האוויר - שגם הוא נטוע עמוק בשדות ההיי-טק: שינוי הודיעה לפתע שאחד התנאים שלה לכניסה לקואליציה הוא ש-2.5 מיליארד דולר מכספי הערבויות יופנו לתעשיית ההיי-טק בכלל וההון סיכון בפרט.



אין ספק שתעשיית ההיי-טק יחד עם כניסת המשקיעים הזרים היא אחד הדברים החיוביים היחידים שהתרחשו בכלכלה הישראלית בעשור האחרון - עשור בו הממשלה עצרה רפורמות, ניפחה את ההוצאות שלה ולא עשתה צעדים נחושים לשנות את מבנה המשק.



אבל, ההצעה של שינוי היא משגה כלכלי חמור שמזכיר מאוד את המדיניות הכלכלית הסקטוריאלית שמובילות המפלגות שנואות נפשם של אנשי שינוי: כלומר במקום לחשוב על היסודות הכלכליים - חושבים כיצד להיטיב עם הסקטור שמצביעיו תומכים בך.



הזרמת כספים ישירות או בערבויות לקרנות ההון סיכון היא שטות כלכלית שמלמדת על חוסר ההבנה של שינוי את הסיבות להאטה בהיי-טק והדרכים להוציא אותו ממנה.



המשבר הגדול בתעשיית ההיי-טק הישראלית הוא תוצאה של המשבר בתעשייה העולמית - ולא תוצאה של מדיניות הממשלה. ההיי-טק הישראלי הוא אחד התחומים הבודדים שהוא גלובלי וחופשי כמעט לחלוטין - ענף אשר יוצא בהדרגה מסינרה של הממשלה.



הסיבה למשבר בהיי-טק בעולם ובישראל הוא לא היעדר כספים, אלא בדיוק ההיפך - עודף כסף שיצר עודף כושר ייצור, ניפח את העלויות ויצר תנאי שוק בהם לא ניתן היה להתמיד.



הכסף הזול הביא להקמתן של אלפי חברות מיותרות, להשקעות עתק ברעיונות בוסר, לניפוח של אופנות, לקבלת החלטות כלכליות לא רציונליות, לבזבוז כספים אדיר - ובסופו של דבר למשבר הנוכחי.



לתעשיית ההיי-טק הישראלית, בדיוק כמו להיי-טק בעולם, אין בעיה אמיתית ארוכת טווח של כסף; ההתכווצות הנוכחית בנכונות לממן חברות חדשות היום היא טבעית ומתבקשת עד שהשוק יתנקה מעודפי ההיצע שלו.



ההיי-טק הוא אולי הענף היחיד בישראל בו המשבר הנוכחי הוא מחזורי ולא כרוני, הוא הענף היחיד בו אפשר לראות אופק בהיר בעתיד - והענף היחיד בו המדיניות הכלכלית הכושלת של הממשלה היא לא זו שחוסמת כל אפשרות להתאוששות. בקיצור, זה הענף האחרון במשק שזקוק היום לכספי ציבור או ערבויות.



אם יש לתעשיית ההון סיכון והטכנולוגיה הישראלית בעיה ייחודית, שאינה תמונת ראי של ההאטה בהיי-טק בארה"ב, הרי זה המצב הפוליטי-ביטחוני בישראל המרתיע חלק מהמשקיעים, השותפים והלקוחות.



אבל זה כבר תחום הרבה יותר מורכב, קשה, טעון ושנוי במחלוקת, ובנושא הזה טומי לפיד לא יכול לארוז באותה קלות רעיונות מהפכניים, פשוטים וקלים - והוא משאיר אותו ליזמים אחרים.