מי אני: יזם, סקרן, לא טוב לי באזור הנוחות, מנהיג באופי. מבזר סמכויות לאנשים שאני סומך עליהם.
שורשים: אבא עלה מעיראק שהיה בן שנתיים, אחרי פרעות הפרהוד והמשפחה התיישבה בחיפה. סבא היה מנהל חשבונות בחברת החשמל וסבתא גידלה את הילדים. המשפחה של אמא עלתה מחלב, בסוריה, והגיעה לחיפה בשנת 1933. סבא הגיע לכאן עם כל אחיו. הוא היה יזם ואיש עסקים, היו לו מסעדות, חנויות והרבה אדמות. אני קרוי על שמו, מתתיהו.
ההורים נפגשו בדיסקוטק בשכונת יפה נוף בחיפה. הם התחתנו, נשארו בעיר ואני הבכור. אמא עסקה בתפירה של כיסויי מיטה, וילונות וכל מה שקשור בבית ואבא, שעבד עם סבא בעסקים שלו, חלה בגיל 40 במחלת עור, שהתבטאה בפצעים בגרון שחסמו לו את קנה הנשימה, והתפרצה אחרי שסבתא, אליה היה קשור מאוד, נפטרה. הייתי בן 16 כשאבחנו אותו.
היתרון הגדול שלו, שהוא תמיד צחק, היה עם מצב רוח טוב, קשה היה להבין עד כמה היה חולה. במשך שנים הוא נכנס ויצא מבתי חולים, היה חשש תמידי שמשהו יקרה לו. הייתה מצוקה כלכלית בבית, מעמד בינוני מינוס. אני זוכר ילדות מאוד מאושרת, עם הרבה חום ואהבה, אבל הייתה מועקה שליוותה אותי כל הזמן.
הילדות שלי: כרמל צרפתי בחיפה. סבא וסבתא מהצד של אמא גרו קרוב והיו הרבה פינוקים. ניקיתי חדרי מדרגות כדי שיהיה לי כסף משלי, ביליתי הרבה בחנות הרהיטים שלנו ברחוב יפו ועזרתי להורים. כבר אז הייתי אוהד מושבע של מכבי חיפה ועד היום אני מגיע לכל המשחקים בארץ ובחו"ל.
בתיכון למדתי ב"ליאו בק" במגמת מנהל עסקים, שרק נפתחה אז, כלכלה, חשבונאות ושפת תכנות "בייסיק". בגיל 13 קנו לי את המחשב הראשון, קומודור 64, והתחלתי לתכנת. כתבתי קוד לציור ומאה פעמים היופיע השם שלי על המסך. וחשבתי שזה יכול להיות הכיוון שלי. כמו הרבה חיפאים גם אני אסתמטי ולכן שובצתי בפיקוד העורף ובחטיבה שבע בשריון.
קריירה: למדתי לתואר ראשון בסטטיסטיקה ומדעי המחשב וכדי להממן את עצמי עבדתי כאיש מכירות מדלת אל דלת במת"ב, ואחר כך ב"אפל סנטר", שם נכנסתי עמוק לעולם המחשבים. אחרי סיום התואר התקבלתי לעבודה באלאדין, כמנהל מוצר של כרטיסים חכמים, ואחרי שנתיים וחצי עברתי לסטארט אפ שעסק בהצפנת מיילים, עד שהוא נסגר. בשנת 2000 חברת הייעוץ קומסק שכרה את שירותיי ועברתי לעבוד בהולנד.
רוני: אשתי, החכמה בבית. יש לה תואר שני במדעי המחשב בטכניון, היא הייתה חוקרת בכירה במעבדות של IBM וכשהקמתי את החברה היא הסכימה להצטרף אלי כ - CTO. נפגשנו בפאב אנטוני, בעיר התחתית בחיפה, כשאני הייתי חייל והיא בסוף התיכון, התחתנו אחרי שש שנים ועברנו ליוקנעם, ומאז אנחנו פה. יש לנו שלושה ילדים, הבכורה היא סרן ב- 8200.
קומסק: רוני הייתה אז באמצע התואר השני שלה ושחר הייתה תינוקת, אז הן לא הצטרפו אלי ואני חייתי במשך שלוש שנים על הקו. הגעתי כל שלושה שבועות הביתה. גרתי לא רחוק מאמסטרדם, ועבדתי באבטחת מידע. באיזשהו שלב החלטתי לחזור הביתה, לצאת לעצמאות כלכלית ולא להיות תלוי יותר בחיסכון שלי לפנסיה.
דיינסק: צירפתי אלי עוד שלושה אנשים והתחלנו לעבוד על תכנה לניהול סיכונים, תחום שהיה חדש אז. אחרי המשבר של שנת 2000, התחילו להיות רגולציות בכל מיני תחומים, לבנקים, לחברות בורסאיות, לחברות ביטוח, וזה נתן בוסט עצום. יצאנו לדרך ב - 2004, אבל הקפיצה הגדולה הייתה אחרי המשבר של 2008, הטיימינג שלנו היה מעולה.
בתקופה ההיא, הרגולציות עברו מדיבור למעשה. היה ברור שנעשו מניפולציות על המספרים ולכן היה צורך בהידוק הפיקוח. מכרנו את התכנה שלנו באירופה ופחות בארה"ב, כי הרכבתי אותה טוב. הקשר שלי עם הולנד לא נגמר והיה לנו סניף באיינדהובן.
אקזיט: פנו אלינו הרבה חברות גדולות שהתעניינו בטכנולוגיה ולא יצא מזה כלום. ואז קיבלנו מייל וביקשו ממני לבוא לפגישה בצ'ק פוינט. חשבתי שבטח מדובר בעוד הרצאה או התייעצות ואמרתי לעצמי, 'נלך, מה יש להפסיד?'. אמנון בר לב , נשיא צ'ק פוינט, שהוביל את הקניה, הפך לדמות מאוד משמעותית בחיים שלי. כשעברתי לעבוד בצ'ק פוינט, כמנהל החטיבה שהושתתה על דיינסק, דיווחתי לו. הוא היה בוס קשוח והגון, ששיפר אותי. הוא המשיך איתי כיו"ר באדסקייל.
האקזיט היה בינוני, כמה עשרות מיליוני דולרים. זה היה כיף להצליח, סידר אותי כלכלית, אבל לא שינה את אורח החיים. זה הוציא אותי ממרוץ העכברים, נותן רוגע, מעין כרית נוחה, אבל לא החלפתי בית והאוטו בן 12, אני נהנה אבל לא משתגע.
צ'ק פוינט: חברה מדהימה עם יחסי ציבור לא מספיק טובים, בית הספר להיי טק וניהול עובדים, הכי טוב שאפשר לבקש. אתה רואה סביבך אנשים הרבה יותר עשירים ממך שעובדים קשה, מתרוצצים בעולם מהמקום של היצירה ושל המחויבות לחברה. הייתי בצ'ק פוינט קצת יותר מארבע שנים, החיידק היזמי התחיל לחפור בי, אז עזבתי וישר הקמתי את אדסקייל וצירפתי אלי את הצוות שליווה אותי בדיינסק. אסף פרנק, העובד הראשון, למשל, הוא שותף שלי היום.
אדסקייל 1: מערכת פרסום שמתממשקת לאתרי המכירה של הלקוח, מנתחת את נתוני ההזמנות, המוצרים והלקוחות, בונה קמפיינים חכמים על בסיס הנתונים ומספקת יכולת לנתח את כל נתוני הפרסום 24/7 על מסך אחד.
כשהתחלנו בדיינסק, לקחתי 200,000 דולר שהיו לי, שכרתי איש מכירות בארה"ב ונכשלתי - ועשיתי בדיוק את אותה הטעות באירופה. התחברתי לדיויד אסיה, אבא של מייסדי אי טורי שהשקיע אצלי, היה יו"ר ועזר לנו מאוד והוא אמר, בוא נפרסם את עצמנו באינטרנט.
היו לנו הרבה לידים, מכרנו להם בטלפון וזה עבד לנו יופי. גם צ'ק פונט מצאו אותנו ברשת. שם הבנו את הכוח של הפרסום המדויק.
אנחנו טובים במתימטיקה, סטטיסטיקה ומדע ורתמנו את היכולות האלה כדי להגיע לאופטימיזציה של הפרסום. יש לנו אלגוריתם שיודע לחשב מתי כדאי לפרסם, איפה ובאיזו עוצמה ולחלק בתבונה את תקציב הפרסום הדיגיטלי. הפורמט הזה שאפתני.
אדסקייל 2: התחלנו לפתח את האלגוריתם ב- 2015 והמוצר הראשון יצא ב- 2017 לסוכנויות פרסום ולאי קומרס ב- 2019. החברה משרתת יותר מ- 5000 אתרי מסחר ברחבי העולם, 400 לקוחות בארץ, היא רווחית, קיבלה מענק מהמדען הראשי וגייסנו כסף, כשהמטרה היא לגדול כמה שיותר.
פרסום: בהתחלה פנינו לסוכנויות פרסום ברחבי העולם, כי חשבנו שזה קל יותר מאשר למכור ללקוחות הקצה, אבל החלק שלנו בעוגה היה אפסי. מכרנו הרבה והרווחנו מעט. ואז החלטנו לעשות מיקוד והחלנו למכור ישירות ללקוח. זיהינו שההזדמנות בעולם הוא האי קומרס ואנחנו יכולים לדעת את הקשר שבין הקליק הראשון של הלקוח לכמה הוא הכניס לחברה.
טכנולוגיה: פעם הכלי למעקב אחרי הרוכשים היה העוגיות, שמדווחות לאתרים מה עשינו. בעקבות הכבדת הרגולציה, חלק גדול מהדפדפנים הפסיקו את הדיווח לצד שלישי, כשהשימוש בעוגיות אמור לרדת ב- 2023. המעקב אחרי התנהגות הלקוחות הפך לכמעט בלתי אפשרי. חברות התחילו לקפוץ מסוכנות פרסום אחת לשנייה, בתקווה למצוא פתרון.
אנחנו נותנים מערכת שמחזיקה את הדאטה, מייצרת תובנות לגבי רכישות הצרכנים ומשתמשת בהן כדי לדייק את הפרסום בגוגל ופייסבוק. אבל החכמה היא להביא את הלקוחות החדשים ולהחזיר אותם באמצעות אי מייל וסמס. אם אתה קונה אוכל לכלבים כל חודש, תקבל סמס אחרי שלושה שבועות עם תזכורת וקופון ל- 48 שעות שמעודד את הקנייה.
סוכנויות פרסום: צריכות להשקיע כמות עבודה גדולה יותר מאשר בעבר והנתח שלהם בעוגה ירד מ- 30% ל-10%, והן נלחמות על חייהן. הן לא ששות שהמערכת שלנו תעזור להכניס את הפרסום לתוך החברות. כי כשהפרסום בבית, אתה מרוויח ידע ארגוני יותר גדול וחוסך הרבה כסף.
פנאי: קורא ספרי ניהול, מבשל ואופה מצוין, כשהספציאליטה הוא סופריטו. יש לי גם טאבון לפיצות ופוקאצ'ות. אנחנו מטיילים המון, פעמיים בשנה בחגים בחו"ל וכמובן שאי אפשר בלי מכבי חיפה.
צופה פני עתיד: להמשיך לגדל את אדסקייל ובעתיד להתרכז בכתיבה. אני כותב מאוד טוב, בינתיים רק למגירה ולאירועים.
הריאיון עם מתי רם יתפרסם גם במוסף עסקים של מעריב