אז אמנם נבחרת ישראל לא הגיעה למונדיאל ולא ברור מתי תגיע, אבל הישגים ישראלים מרשימים בזירה הבינלאומית יש לנו, וכן - האחרון שביניהם, לפחות זמנית נוגע גם למונדיאל.
את השם טל זגרבה, אולי לא הכרתם, אבל הבמאי בן ה- 33 כבר סוגר קריירה מרשימה של כמעט עשור בתחום הבימוי, בעיקר מעבר לים, וכן - הוא הישראלי הראשון שזכה לביים את הפרסומת העולמית של חברת פרינגלס, שמשודרת ברחבי העולם (בשלוש גרסאות שונות) במהלך המונדיאל הקרוב.
על הפרסומת שצולמה ב- 3 ווריאציות: אירופאיות, אסייתיות וכזו המתאימה לקהל בעולם הערבי, עמלו במשך מספר חודשים זגרבה וצוות בינלאומי. היא צולמה בקיץ האחרון בבנגקוק, בשיתוף משרד הפרסום אוגילבי, וצולמה על ידי הצלם אנדרו סטרוברידג' שעבד בין היתר עם בתי האופנה המובילים גוצ'י ווג. עד כאן מרשים, אבל אין ספק שההישג של זגרבה שבכלל התחיל את דרכו כתסריטאי, מרשים עוד יותר.
לפני שנספר את סיפור הסינדרלה של זגרבה בזירה הבינלאומית, קצת על האודישנים לפרינגלס שהצליחו להוציא את הנשמה אפילו לבמאי ששיחה איתו מעוררת את הרושם שמדובר באדם הרגוע ביותר עלי אדמות.
נגד השעון
"תהליכי הקבלה לסיפור הזה ארכו כמה חודשים. הסוכנות שלי בעצם הגישה אותי כבמאי ברגע שנפתחה ההצעה, ויחד איתי הגישו לפחות עשרה במאים שונים הצעות. בכל שבוע כשעברתי עוד שלב ועוד שלב, אתה מחכה לתשובה, ואז צריך לכתוב עוד תוספת. אני חושב שרגע לפני השלב האחרון בו התקבלתי סופית היה לי קובץ הפקה ביד של לפחות מאה עמודים".
מה זאת אומרת הם רצו לדעת כל פיפס?
"ממש ככה. בכל עמוד צריך להיות בדיוק כתוב איך זה נראה, מה לובשים, את לא משאירה שום מקום לדמיון. שולחת להם סטורי בורד של כל פריים ופריים. ורק אחרי שהם נותנים את האור הירוק מתחיל הדבר האמיתי. שגם הוא אתגר בפני עצמו".
אני מניחה שתקציב לפרסומת כזאת נותן חופש יצירתי לא נורמלי
"קודם כל את הפרסומת היינו צריכים לצלם בכמה גרסאות מכיוון שהיא משודרת בכמה טריטוריות, אבל היינו נגד השעון כל הזמן. כן, תקציבי הפרסום בלתי נתפסים וזה בהחלט הפקה בסדר גודל של משהו שלא עשיתי עד היום, ובכל פעם יש הערות מהלקוח ולפעמים מתחילים מהתחלה, ואנחנו גם נפלנו על סופה טרופית ששיבשה לנו קצת את ימי הצילום, כך שאתגרים לא היו חסרים.
אבל בסופו של דבר מה שפחות חשוב פה זה התקציב, כן חשוב להם שתתן את עצמך מבחינה יצירתית, שתגיע עם חזון, וכמובן שחשוב גם בסופו של דבר שהלקוח אוהב את התוצר, אבל יש פה דגש מאד חשוב על היצירה".
עד כמה היה מלחיץ לקבל את ה"כן"?
"אני חווה לחץ כריגוש, אני למשל עוסק בגלישה וכשאני גולש אני יכול לחפש איפה אני רוצה לשבת כדי לקחת גל שהוא על שבירה גדולה או על שבירה יותר קטנה והוא יותר נוח לגלישה ואני תמיד מחפש את הגלים הגדולים, מרגש אותי אפילו לראות את האתגר וללכת לקראתו. אז הלחץ יכול להיות מספק ויצירתי. ובעצם בקיץ האחרון, הגיע פרינגלס. משום מקום מבחינתי זו אבן דרך בקריירה שלי, זה אירוע על. מונדיאל זה משהו באמת גדול".
את הקריירה שלו החל זגרבה (33) כאמור כתסריטאי וספן "בשעות הערב הייתי כותב תסריטים ובשעות היום עבדתי במספנה אחרי שעשיתי רישיון סקיפר ומזה התפרנסתי. כתבתי בעיקר לתיאטרון פרינג' להצגות בצוותא ובתיאטרון תמונע, ודי חיפשתי את עצמי בתחום".
הוא סיים את שירותו הצבאי כעיתונאי בעיתון במחנה, למרות שיועד לגדולות וכולם סברו שהוא יהיה ב- 8200, אבל הוא ידע שהוא רוצה רק לכתוב אבל לא ממש ידע מה.
בין הומור לשחור
"במקביל לכתיבה לתיאטרון נרשמתי גם ללימודי קולנוע באוניברסיטת תל אביב אבל עזבתי אחרי שנה כי הלימודים היו תיאורטיים לי מידי, ולי בער כבר לעבוד". אומר זגרבה.
אז הוא הגיש תסריט לקרן החדשה לקולנוע, במסגרת קול קורא לסרטים של עד חמש דקות ושכח מזה, יום אחד הוא מקבל טלפון שזכה במענק קטן אך מכובד ביותר, של עשרת אלפים שקל. "האמת שלא ביימתי מעולם, ולא ממש ידעתי מה אני הולך לעשות עם זה אבל אמרו לי שאם אני לא מנצל את הפרס הוא עובר למישהו אחר. אז לקחתי את זה".
בעזרת חברים מהלימודים (אחת מהם מפיקת הסרט היא עטרה פריש שאחראית על הסדרה "המפקדת") ואפס ידע בבימוי הוא לקח את התקציב המועט ויצר את "הומור", שנשלח לכל מיני פסטיבלים בחו"ל משאריות התקציב שקיבל מהקרן ועוד כמה חסכונות שהיו לו מהספנות, ולמרבה המזל זכה, כבר בהזדמנות הראשונה בפסטיבל לקולנוע עצמאי בצרפת בקטגוריית הסרטים הקצרים במקום הראשון, לימים זכה הסרט גם בפסטיבל הסרטים של ניו יורק.
עוד לא התחלת קריירה בארץ ואתה כבר כוכב בינלאומי?
"זה לא בדיוק ככה. מצד אחד, נכון, זה היה מאפס למאה וממסיבות שאני מוצא את עצמי ליד איתן הוק וריצ'ארד גיר אני פתאום חוזר הביתה ומנסה להבין ממה אני מתפרנס, זו היתה נחיתה חזרה קשה בקרקע".
כי לא חיכו לך פה?
"לא ממש. היה לי מזל של מתחילים, כי פתאום אתה מגיע. אתה מוצא את עצמך מול כולם. סבבה יש סרט. הירידה מהוליווד לפה היא מטלטלת אבל יש בה גם איזו שהיא הזדמנות. ואני אמרתי שאני צריך להבין עכשיו איך אני מצליח לחזור לסטים כמה שיותר מהר, והדרך היתה קליפים. אמרתי שאני אביים קליפ לאמן, יש לו אינטרס שהעבודה תהיה טובה ואיכותית ותצא מהר זה לא עכשיו שנים".
ההימור עם הקליפים עבד, ועד מהרה הוא החל לעבוד עם אמנים כגון: הדג נחש, אינפקטד משרום ואסף בורגור. בהמשך עבד גם מעבר לים עם אמנים צרפתים עד שבשנת 2016 הוחתם על ידי הסוכנות הבינלאומית Great Gun שמייצגת בין היתר את הבמאים של "מראה שחורה" ו"משחקי הכס", ותחת המטריה שלה כבר זכה בפסטיבל קאן בפרס היוקרתי Young Director Award ובהמשך בפרסים בינלאומיים נוספים, ביניהם מדליית כסף וארד בתחרות פרסי הפרסום של New York Awards.
בין היתר ביים זגרבה פרסומות לאורך הקריירה שלו, כמה מהן הפכו לוויראליות במיוחד: הפרסומת לסמסונג, לשוופס, וולוו, ומקדונלדס.
כשאני מנסה להבין מה סוד ההצלחה שלו, הוא עונה שהוא מעולם לא עבד על שני פרויקטים במקביל , גם כשלא הייתה לו פרנסה יציבה. "כל מה שאני לוקח אני חי אותו 24/7 וזה לטוב ולרע כנראה".
איך מתמודדים עם הצלחה שנראית מטאורית, זה קצת מזל של מתחילים כמו שאמרת, מאפס למאה - זה לא מפחיד?
"זה קרה לא מיד, אלא בתהליך של 3-4 שנים בעצם. את "הומור" ביימתי בגיל 25 והחתימה בסוכנות היתה קצת לפני גיל 29, אז נכון שזה קרה מצד אחד בגיל מאד צעיר אבל בזמנו כל יום הרגיש לי כמו שנה. כי אני מתאבד על פרויקט ואז גם לוקח זמן עד שהוא יוצא לאור. אני חושב שהתקופה ההיא היתה מאד מחשלת עבורי, בה למדתי אורך רוח מהו".
גומר את החודש
כשאני אומרת לו שהוא סיפור סינדרלה, הוא לא באמת חושב כך, אבל מודה שמאז החתימה על החוזה עם הסוכנות הבינלאומית נהיה לו יותר שקט נפשי, והקולות שאז בזמנו תהו איך הוא הולך לגמור את החודש מעבודה כתסריטאי או במאי קליפים, מתחלפים לאיזו שהיא רגיעה.
"זו הפעם הראשונה שבעצם הבנתי שיש לי בית ליצור בו. כי עד אז, אתה יוצר מתוך השראה ואהבה אמנם, אבל אף פעם לא יודע אם זה טוב, איך זה יתקבל, האם יש לזה מקום בחוץ, איך זה יהדהד ועד כמה זה בכלל ראוי. אתה יוצר מתוך רפלקס, וכאן פתאום הבנתי שיש לי לראשונה בית בינלאומי שבאמת מאמין ביצירה שלי".
אתה חי פה או שם?
"היו לי תקופות מעבר לים אבל אני בעקרון חי בארץ. כרגע אני ביפו. בעוד עשרה ימים אני טס לעשות פרויקט סודי בלונדון. אבל בגדול אני פה, החברה שלי פה הדירה שלי פה. אבל אני אוהב את המרחבים שהעבודה הזאת מאפשרת".
יוצא לך לעבוד עדיין בישראל או שזה קטן עלייך?
"מה פתאום קטן עליי. אני מאד אוהב לעבוד בישראל ועדיין עושה לפעמים פרויקטים כאן. מבחינת קריאטיב, רעיונות ותעוזה ישראל נמצאת על המפה הבינלאומית ההבדל היחידי הוא בסדר הגודל של התקציבים. בשנים האחרונות ישראל מאד התחברה לעולם. העולם הוא כפר גלובלי, ואת רואה עבודות של בימאים גדולים ועבודות מטורפות של במאים ישראלים ואתה אומר אנחנו נותנים בראש".
היו לך כישלונות?
"אני לא חווה את המסלול הזה בצורה דיכוטומית של הצלחה וכשלון, כי בסופו של דבר בכל פרויקט אני יכול לפרק לרגעים שאמרתי וואו איך פותרים את זה ובסוף פתרנו את זה. ברגעים קשים אני יודע שאסור לי לעצור או להכנס לפאזה שבא אני אומר 'אין לי איך לפתור את זה' או אני חסר אונים. אני חייב לפעול. כשהלוחות הטקטוקנים האלה זזים תמיד יש לך איזו שהיא פרצה. אפילו פה בפרינגלס, אנחנו נגד השעון ופתאום מתחילה סופה מטורפת והיינו חייבים לעשות משהו אחרת אני מאבד את הפרסומת, את הפרסום, את השעות היקרות. אני לא יכול להרשות לעצמי לעבוד במצב שאין לי פתרונות כי כל העיניים עליי, כל התקציב הזה עליי, אז רגע מאד קשה, שאתה אומר איך נצא מזה, ואתה יוצא".
מישהו פעם אמר לי שהצלחה בעיניו היא כשהוא יכול היה לומר "לא" לפרויקטים, גם אתה מרגיש כך?
"כשאני נכנס לפרויקט חשוב לי החופש היצירתי. קבלתי את התסריט שלכם ואם אתם רוצים אותי בפרויקט הזה אני צריך את החופש היצירתי. צריך שיאפשרו לי לעשות, אבל תמיד הייתי כזה. כי אני חושב שמי שחדור בתחושה שהוא רוצה לעשות את הקטע שלו אבל מצד שני משותק מתוך צורך לרצות לקוח או אנשים הוא מסונדל. לי לא אכפת לוותר על פרויקט אם אני מרגיש שאין כימיה ביני לבין הלקוח".
מה השאיפות שצריך למלא לפני גיל 40?
"האמת שאני לא עושה תכניות ובעיקר נותן לחיים להפתיע. אחרי שמגיפה עולמית מכה בך אתה מבין שצריך לזרום ולתת לדברים לקרות. כשעבדתי כבמאי קליפים ולא ממש הצלחתי להתפרנס כמו שאני רוצה, הבנתי שאני מתקרב לגיל 30 מתאבד על הפקות אבל לא מצליח לייצר רווחה כלכלית, והייתי ממש במחשבה של לעשות הסבה מקצועית, ואז הגיע סרט שהתקבל לברלין ועוד זכיה משום מקום, וכך כמו שהקרן החדשה הגיעה משום מקום והוציאה אותי מהמספנה, תמיד לחיים יש דרך לשלוח לך חבל הצלה, אז אני תמיד מעדיף לזרום ולראות לאן הם יקחו אותי, אני בעיקר סקרן לראות מה יוליד יום".