האם זוגיות בעבר ואי חתימה על הסכם העסקה בכתב מאפשרים לחמוק מתשלום על ייעוץ מקצועי? בשאלה זו ממש עסקה תביעה אותה הגישה לאחרונה עו"ד עינבר לב, בשמו של יועץ עסקי שדרש מבת זוגו לשעבר תשלום על ייעוץ שניתן לה, וכן החזר הלוואות וכיסוי ערבויות שאותן סירבה לשחרר.
השניים הכירו במסגרת אתר היכרויות, ופצחו בזוגיות שנמשכה כארבע שנים. לטענת הגבר, הם מעולם לא עברו לגור יחדיו תחת קורת גג אחת. לדבריו, הזוגיות ביניהם עלתה לבסוף על שרטון, לאחר מריבות חוזרות ונשנות סביב התנהלותה הכלכלית של האישה.
עו"ד עינבר לב, המייצגת את הגבר, אומרת כי האישה, אם חד-הורית, משתכרת בעבודתה במשרד החוץ שכר נאה של למעלה מ-20 אלף שקלים נטו בחודש. "חרף כך, היא התנהלה בפזרנות רבה, ובשל כך היא צברה חובות רבים לנושים שונים".
על פי התביעה, בחלוף שנה מפרידתם, פנתה האישה לגבר והתלוננה בפניו כי חובותיה הרבים מונעים ממנה להתקדם מקצועית, ולעבור לאחת ממדינות אירופה, על מנת לשמש שם כקונסולית מטעם מדינת ישראל.
לדברי הגבר, האישה ביקשה לשכור את שירותיו המקצועיים, כדי שיסייע לה להסדיר את חובותיה הרבים במהירות, ביניהם חובות לבנקים ולשכר הדירה. על פי הנטען בתביעה, בשל הקרבה ביניהם, נתן הגבר את אמונו באישה, ולא התעקש להחתימה על הסכם לשכירת שירותיו. תחת זאת, כך נטען, הגיעו השניים לסיכום בעל פה, לפיהם תשלם לו האישה על עבודתו, ותחזיר לו הלוואות וערבויות שאותן ייאלץ לתת לנושיה.
מייד לאחר הסכמתם, כך נטען, החל הגבר לעמול על פתרונות לחובותיה הרבים. בין השאר הלווה לה עשרות אלפי שקלים, בעזרתם נפרעו חובותיה מול נושים שונים. הוא אף מימן לטענתו את שכר טרחת עורך הדין, בהליך המשפטי שנגע למעברה לחו"ל. במסגרת אותו הליך, כך נטען, הפקיד הגבר בקופת בית המשפט ערבות בסך 50 אלף שקלים.
בנוסף, העביר צ'ק בנקאי, בסך 20 אלף שקלים, לבעל הדירה של האישה במרכז הארץ, משום שנאלצה לעזוב אותה לפני תום החוזה. לדברי עו"ד לב, האישה הבטיחה כי תשלם את מלוא חובה למשכיר הדירה, ואף הפקידה בידיו צ'קים דחויים לצורך כך, אך לא עמדה במילתה, וכתוצאה מכך, לא יכול היה הגבר להשתחרר מערבותו לבעל הדירה.
מייד לאחר שהותר לאישה לעזוב את הארץ עם בתה, נטען בתביעה, היא החלה להתכחש לחובותיה לגבר, וגררה אותו לבור תזרימי של למעלה מ-150 אלף שקלים. בכתב ההגנה אותו הגישה, טענה האישה, כי מערכת היחסים בין הצדדים כללה ניהול משק בית משותף, וכי השניים התגוררו מרבית הזמן בביתה, ולפיכך, חלים עליהם הוראות חוק הידועים בציבור.
בשל כך, טענה, אין בסמכותו של בית משפט השלום לדון כלל בתביעה זו, ודרשה להעבירה לבית המשפט למשפחה. בנוסף, טענה האישה בכתב ההגנה, כי מעולם לא קיבלה מהגבר שום ייעוץ, וגם לו קיבלה ייעוץ שכזה, הרי היה הדבר ניתן לה במסגרת מערכת היחסים ביניהם.
נוכח כתב ההגנה, הגישה עו"ד עינבר לב כתב תשובה במסגרתו דחתה את טענות האישה אחת לאחת. לדבריה, מערכת היחסים הרומנטית בין הצדדים נעדרה כל מחויבות כלכלית או שיתופית. כפועל יוצא מכך הם מעולם לא ענו להגדרה של ידועים בציבור.
מעבר לכך, השירות המקצועי אותו העניק הגבר לאישה ניתן חודשים ארוכים לאחר שהסתיימה מערכת היחסים ביניהם. "לא בכדי, נמנעה הנתבעת מלצרף ראשית ראיה בדבר היות הצדדים עונים להגדרה של ידועים בציבור והסתפקה בטענה סתמית אשר נטענה מהפה אל החוץ".
השופטת מירב כפיר מבית משפט השלום בפתח תקווה קיבלה את טענת עו"ד לב, לפיה בסמכותו של בית משפט השלום לדון בתביעה בין הצדדים. מייד לאחר שנקבע כי קיימת לה הסמכות לדון בסכסוך בין השניים, הציעה השופטת כפיר הסדר, לפיו תשיב האישה לגבר 30 אלף שקלים שניתנו לה על ידו לאחר תום מערכת היחסים ביניהם, ותשאיר בידה את הכספים שנתן לה הגבר עוד בטרם נפרדו. בנוסף, המליצה השופטת לצדדים לצאת מהאולם ולהגיע להסכמות על כיסוי הערבויות.
במסגרת הפשרה שהתקבלה לבסוף בין הצדדים, נאותה האישה לשחרר את הגבר מערבויותיו בסכום כולל של 70 אלף שקלים. באשר לשכרו של הגבר וההלוואות שנתן לאישה, קיבלו הצדדים את הפשרה אותה הציעה השופטת כפיר, לפיו תחזיר האישה לגבר 30 אלף שקלים נוספים. השופטת כפיר קיבלה את הפשרה ונתנה לה תוקף של פסק דין.