פסק דין שניתן בימים האחרונים ע"י בית הדין הרבני הגדול בירושלים עוסק בסוגיה רגישה - חלוקת דירת מגורים שנרכשה באמצעות משכנתא ששולמה ממשכורתה של האישה בזמן שהבעל היה אברך ולא תרם לפרנסת המשפחה. טענות האישה אילצו את בית הדין להרחיב את הדיון המשפטי ולעסוק גם בזכויות תורניות של חיי העולם הבא. ומי לבסוף זכה בדירה בעולם הזה?
בני זוג הנישאים בישראל מבלי לערוך הסכם ממון, חוסים בצילו של חוק יחסי ממון אשר קובע כי כלל הנכסים שנצברים בחיי הנישואין הם משותפים. החוק גם מאפשר לבית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, לקבוע איזון לא שוויוני במקרים מיוחדים על פי שיקול דעת רחב לפי נסיבות העניין.
קודם להתייחסותם העניינית לגוף הטענות מצאו שלושת דייני ההרכב להבהיר כי למרות דיני התורה, חוק יחסי ממון מחייב כיום משום היותו דין מדינה ומשום שכלל הזוגות הנישאים מקבלים אותו בהיעדר הסכם ממון שקובע משטר רכושי שונה.
איזון לא שוויוני יכול להתאפשר במקרים שתרומתו של אחד הצדדים לתא המשפחתי היא זניחה עד לא קיימת, אלא שכאשר התנהלות שכזו נעשית בהסכמה - לא יהא מקום לאיזון לא שוויוני כאשר הנישואין יגיעו לקצם. האפשרות שבה בן זוג מאפשר למשנהו להפחית את תרומתו למשק הבית, כלומר המערערת שאפשרה לבעלה ללמוד תורה ולא לפרנס את הבית משך השנים, יש בה כדי לסתום את הגולל על טענה או תביעה לאיזון לא שוויוני.
המערערת הוסיפה טענה חדשנית כי הסכמתה לאפשר לבעל להתמסר לעולמה של תורה הייתה מתוך ידיעה והסתמכות על כך שחלקו לעולם הבא (הזכויות השמורות ללומדי התורה לאחר פטירתם ע"פ המסורת היהודית) יהא משותף גם לה מאחר שהיא אפשרה זאת בעת שנטלה על כתפיה את עול פרנסת הבית. מעת שמעשי הבעל שהובילו לפירוק הנישואין גרמו לו להפסיד את חלקו לעולם הבא- מה שלטענתה מצדיק איזון לא שוויוני בדירת המגורים.
האם חלוקת הנטל נעשתה מתוך התנאה מוקדמת לשיתוף בעולם הבא?
פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול דחה את ערעורה של האישה על פסק הדין שניתן בבית הדין האזורי בתל אביב אשר קבע כי דירת הצדדים תחולק ביניהם בחלקים שווים חרף טענת האישה כי מימון רכישת הדירה נעשה ברובו המוחלט ממאמציה שלה בלבד, בזמן שהבעל היה אברך שהקדיש את זמנו ללימוד תורה ולא תרם בצורה משמעותית לכלכלת המשפחה.
באשר לכך מבהיר פסק הדין כי חשבונות שמים אינם מסורים לידי אדם, ואיש לא יכול לפסוק או לקבוע אם מישהו הפסיד את חלקו לעולם הבא. מעבר לכך, אותן "זכויות" לחיי העולם הבא נזקפות מיד עם היווצרן - בעת לימוד התורה ומכאן שהאישה עדיין מחזיקה בחלקה בזכויות אלה, שאם הופסדו מחמת מעשי הבעל - הופסדו רק אצלו ולא אצלה. בית הדין מודע לכך שלעיתים המציאות הנוהגת של פרנסת הבית ע"י האישה כדי לאפשר לבעל ללמוד תורה נעשית מתוך מוסכמות חברתיות של שיקולי שידוכים ושיקולים חברתיים הנכונים למגזרים התורניים הרלוונטיים, ומתוך כך לא ניתן לטעון כי חלוקת הנטל נעשתה מתוך התנאה מוקדמת לשיתוף בזכויות הרוחניות לעולם הבא.
עורכי הדין דניאל פרידנברג ואוהד הופמן ממשרד "הופמן & פרידנברג" המתמחים בענייני משפחה וירושה מסבירים כי פסק הדין מקבע את עליונותו של חוק יחסי ממון כמשטר המשפטי המחייב גם בבית הדין הרבני. בתבונתם הרבה, מסבירים עורכי הדין, מצאו הדיינים את הדרך הנכונה כדי שלא להיגרר אחר טענות ב"ענייני שמיים" ולהגיע לפסיקות מרחיקות לכת שיפתחו פתח רחב לטענות מסוכנות. קבלת הערעור הייתה מובילה להצפתה של טענות לאיזון לא שוויוני בשל תרומה כלכלית מצומצמת - מה שהיה מוביל לפגיעה (למשל ובין היתר) באימהות שעשו חייהן קודש לילדים על חשבון התקדמות אישית ומקצועית וברור שהאינטרס הציבורי איננו יכול לאפשר זאת.