האם כוונתה של אשת מקצוע לפרוש ולהקים חברה מתחרה מאפשרת למעסיק למנוע ממנה פיצויי פיטורים?
המקרה שלפנינו נידון בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בפני השופטת שרון שביט כפתורי. סגנית מנהל בבית ספר פרטי יוקרתי בנס ציונה פוטרה ללא שימוע בזמן שהיא בחודש התשיעי להריונה. עד כאן, נשמע שמדובר בעוול גדול, אולם לדיון כאן נכנס פקטור נוסף.
בית הספר טען כי התובעת, שיוצגה על ידי עו"ד מיכאל כהן, חברה לצוות פורשים מהבית ספר שפעל להקמת בית ספר מתחרה, ומכאן היא למעשה התפטרה. התובעת טענה כי הנתבעת ובעלי התפקידים בה נתנו פרשנות לא נכונה לעובדה שהשתתפה במפגשים של עמיתיה לשעבר.
השופטת שביט כפתורי קבעה בפסק דין מנומק שמעסיק לא יכול לקבוע על דעת עצמו כי עובד התפטר, ויש צורך בהתנהגות מפורשת מצד הצדדים.
קביעה חשובה נוספת של בית הדין, היא שדווקא במקרה של חוסר בהירות כמו במקרה הנוכחי, הייתה חשיבות לזמן לשימוע ולברר את הדברים, קל וחומר כשידוע למעסיק על עובדת היותה של העובדת בהריון. היא התעכבה על הפרשנות של "התנהגות שיש לראות כהתפטרות", תוך שהיא מציינת כי "בפועל, ממילא, התובעת לא עברה ללמד בבית הספר החדש".
משדחה בית הדין לעבודה את טענת הנתבעת כי העובדת התפטרה, קבע שהיא פוטרה שלא כדין, תוך הפרת חוק עבודת נשים, ופסק לזכות התובעת 103,909 שקל בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה העומדים על יותר מעשרת אלפים שקל, ועוד 15,000 שקל בגין שכר טרחה. בסך הכול נפסק לה פיצוי של קרוב ל-130,000 שקל, כשיש לזכור שהיא עבדה בבית הספר שנתיים.
מבא כוחה של התובעת נמסר: "בית הדין האזורי לעבודה קבע באופן נחרץ, כי מעסיק לא יכול לעשות דין לעצמו ולקבוע באופן חד צדדי כי עובדת התפטרה מעבודתה, קל וחומר כאשר מדובר בנסיבות השנויות במחלוקת ובעובדת הנמצאת בחודש התשיעי להריונה".