2023 מסתמנת כשנה שבה התעשייה הביטחונית של ישראל עשויה להחליף את תעשיית ההייטק כקטר של המשק. ישראל אמנם מסרבת למכור נשק לאוקראינה, אבל נהנית מהזמנות נשק משכונותיה של קייב, המודאגות מהכוונות של הרוסים.
פינלנד הזמינה מאלביט רקטות בעסקה בשווי 70 מיליון דולר, עבור צבא היבשה שלה. במלחמה באוקראינה עושים שני הצדדים שימוש נרחב ברקטות לטווח ארוכים, כאשר האוקראינים משתמשים ברקטות שסיפקה להם ארה"ב לתקיפת מצבורי נשק, מערכות הגנה אווירית ואתרי מגורים של חיילים רוסיים.
פינלנד תרכוש מחטיבת היבשה של אלביט רקטות בקוטר 122 מ"מ. אלביט מייצרת מגוון רקטות מונחות כאלה, שפותחו בידי תעש שאותה רכשה, לטווחים של 35 עד 300 ק"מ.
זו כבר עסקת הנשק השנייה של הפינים עם התעשיות הביטחוניות מישראל בתוך חודשיים: בדצמבר הזמינה פינלנד מרפאל טילי נ"ט מדגם ספייק בשווי של 224 מיליון יורו. גם הטילים האלה נועדו להרתיע את רוסיה מפלישה לפינלנד, שבעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה ויתרה על מעמדה העצמאי והצטרפה לנאט"ו.
במקביל מקיימים הפינים מכרז למערכת הגנה אווירית שתוכל ליירט טילים רוסים אם ישוגרו אליה, ובו מתמודדות התעשייה האווירית עם מערכת הברק MX ורפאל עם מערכת קלע דוד (שרביט קסמים). הפוטנציאל הכספי של עסקת מערכת ההגנה האווירית גדול מזה של עסקת הספייק.
שר ההגנה הפיני אמר כי רכש מערכות ההגנה האווירית יהיה העסקה השנייה הכי גדולה שתבצע ארצו לאחר הזמנת 64 מטוסי אף 35 חמקניים בשנה שעברה מלוקהיד מרטין, בעסקה בשווי 9.4 מיליארד דולר.
את הרכישה הפינית אפשר לייחס כמובן למתיחות עם רוסיה השכנה, אבל גם בראייה כלל אירופית, מדובר בתופעה: מדינות כמו שוודיה, גרמניה, צרפת ואחרות, שלא היו ידועות בתקציבי ביטחון גדולים, הכפילו - ואף למעלה מכך - את הוצאות ההגנה שלהם.
הגורם המרכזי למהלך הוא כמבון הפלישה הרוסית לאוקראינה, אך יש לציין כי ניצני התופעה נראו עוד קודם למלחמה, בעקבות החלטת הנשיא האמריקאי לשעבר, דונלד טראמפ לקצץ בתקציבי הסיוע הביטחוני למדינות אירופה החברות בברית נאט"ו.